''והוא חוזר אליי והכל חוזר להתחלה..'' זו שורה ראשונה שלקוחה מתוך פזמון של שיר שכתבתי לרפי לפני שנה פחות או יותר. כל הזמן אני שואלת את עצמי אם הוא שומר תמונות שלי ומכתבים ממני, הזמן עונה לי שהוא לא יכול בלעדיי. אני מסתפקת בתשובה הזאת בינתיים. יום חמישי שאלתי אותו מה אני צריכה לעשות כדי שיניח לי לחיות את חיי, הוא ענה לי שאני חייבת להבין שהוא חייב אותי ואחרי זה באה הצהרת אהבה, זו שחיכיתי לשמוע שנים. התגובה הראשונית שלי היה צחוק שהיה טבול בזלזול, הוא הרי שיכור מזכרונות איתי ובו בזמן צמא לאהבה שלי.

You're the blood that's in my veins, You're my second skin
I'm a feather on the wind, You will bring me in
Every heart should have a beat, Every night a dream
Every king should have a queen, Every saint a sin

When I fall, you make sure I don't break
Gimme life inside of heavens gates, I know
You taught me how to live like lovers
Gave me definition for the worst I know
That there ain't no space between you and me

Now whenever I come, wherever I go
No, you're never far away
(Chris Cornell - Never Far Away)

אני צריכה סימן.