"ואם תביט בה לפנים, אולי תראה אותי שוקעת בעיניים שלה." - דפנה קינן

וּכשרציתי להגיד לךָ,
את שטף המילים שחנקתי שעות בריאותיי,

היה מבטה
חותך,
תופר את פי בחוטים ורודים-וסגולים.
אני מסתכל בךָ:
בקומתךָ הנמוכה,
ובשיערך הארוך,
והיא שוב צולבת אותי
בעינה החומות.

היא רחוקה,
ואנחנו כבר יכולים
לשכב על הדשא בין העצים,
ואני חושף את
הכתמים הסגולים,
שעשיתי כשחשבתי על
אנשים כמוךָ.