למי שיודע ולא יודע, הערב התקיים טקס פרסי הטלוויזיה (או איך שהם לא קראו לזה).
לא ראיתי את זה. גם לא תכננתי לפנות את זמני הפנוי בשביל לראות את זה. רק שמעתי את הטלוויזיה בסלון צורחת בקול רם את השידור. למה לא ראיתי? כי כל הטקסים האלה אותו דבר. שומעים ברקע איזה איש שהשד יודע מאיפה הוא מדבר, לאן הוא מדבר ואיך הסאונד שלו נשמע בטלוויזיה באיכות גבוהה למרות שהקול שלו עובר דרך האולפן. אותו איש אנונימי מזמין לבמה שני אישיים מפורסמים. בדרך כלל הם מספרים מה-זה דאחקות, שעדי אשכנזי פשוט קטנה לידם (תרתי משמע). האמת היא שמה שיותר מצחיק מהבדיחות שלהם (שלא מצחיקות בשיט למי שלא הבין) זה ההופעה החיצונית שלהם בטקסים האלה.
אחרי שהשניים סיימו את מופע ה"סטאנד אפ", אותו איש קולות רקע לא מזוהה מקריא 4-5 שמות של מועמדים. כל מי שזוכה אומר אותו דבר שוב ושוב: "וואו איזה יופי. איזה התרגשות תודה למפיק, לבמאי, לסאונד מן, לצלם" ואז מגיע הדובדבן שבקצפת שהזוכה אומר לצופים בבית "ובעיקר- תודה לכם", למרות שהזוכה בטקסים האלה נבחר ע"י ועדה סגורה.
והדבר הכי אבסורדי בכל העניין- שהאדם שמזיע הכי מעט הוא המנחה. המנחים שם לא עושים כלום. פשוט כלום. ההפקה חיפשה אנשים מהקיוסק ושאלה אותם "רוצים לעלות ולרדת מהבמה?". לא הגיוני שהמנחה הוא זה שידבר במקום איש הרקע המיסתורי, או שהוא זה שיהיה המחלק פרסים?
זה תמיד הולך ככה:
קול רקע: "קבלו את המנחה"
המנחה: "שלום לכולם- קבלו את האיש שמדבר ברקע כדי שיזמין את אלה שמחלקים פרסים"
קול רקע: "קבלו את אלה שמחלקים פרסים"
עכשיו טיפה יותר רציני. כל טקסי הסרטים, אנשי השנה והטלוויה באשר הם, זה לא יותר מבזיון וערימת זבל חסרת מטרה. בכל טקס מוכרז ומוחלט כאילו אנחנו מוכרחים להסכים מי הזמר, השחקן, המבאי, התסריטאי וכו' וכו' הטוב ביותר. בוחרים את הטוב ביותר. והשאר? מנופנפים לכל השדים. ואם לדעתי השחקן Y שלא זכה יותר טוב משחקן X שכן זכה? אבל שכחתי- האיש שעושה את הקולות רקע (שאף אחד לא ראה את פניו מעולם) הוא היד החזקה, הוא זה שמחליט מי משחק יותר טוב. אולי לא ידענו שאלוהים מתגלה בכל אוסקר? (אפילו שאני מגדיר את עצמי כאדם אתאיסט ואנטי דתי)
ומה עם התסריטאים שלא זוכים? אור הזרקורים בורח מהם יותר מהר מחתולים שבורחים ממכוניות. זה אולי לא מובן, אבל אנשים הקדישו את כל כולם, עד שיצאה להם טיפת הדם האחרונה מהעיניים בשביל להגשים חלום ולהציג סרט לאקרנים. לא מדובר רק בטקסט שהשחקנים קוראים ממנו, מדובר במפעל חיים שלם. כתיבה של שבועות ואף חודשים. ובשביל מה? כמובן! בשביל שיבואו שניים שחושבים עצמם למצחיקים שיעמדו על במה ויגידו לך בצורה עקיפה אך ישירה וברורה: "הוא תסריטאי יותר טוב ממך!"
זה עלוב, זה מגעיל, זה דוחה, זה לא מוסרי וזה זלזול בערכי הפרט. אבל אם הטקסים האלו מכניסים כסף לתאגידי הטלוויזיה- את המשך המשפט אתם יכולים למלמל בעצמכם.
מקווה שנתתי חומר למחשבה
או כמו שאומר שלום אסייג: "אם אהבתם- תקומו מחר ותספרו לחברים שלכם. אם לא אהבתם- אינשאללה אל תקומו" (אני לא יודע אם זה קשור אבל אני פשוט נקרע מצחוק כל פעם מחדש מהמשפט הזה)
ובמעבר חד של 360 מעלות, כמה הערות שוליים...
- פתחתי פייסבוק (זה לא קו תחתון- זה קישור). מוזמנים להוסיף אותי.
- איים אבודים- סרט חובה! אחד הסרטים היותר טובים שיצאו בארץ אי פעם (וזה לא אמור לסתור את מה שכתבתי בפוסט. זה באמת סרט מעולה). ואני לא אומר את זה בגלל שאני גר בכפר סבא!!!!
- המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה (מארק האדון)- ספר גאוני. מומלץ בחום!
- מזל טוב לכל שכבת ט'-י' חברי תנועת הנוער העובד שסיימו סמינר מד"צים. שיהיה לכולכם המון הצלחה בהמשך הדרך (מסיבות אישיות, לקחתי חופשה זמנית לקיץ מפעולות)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
