הכתום שבשקיעות תמיד שובה אותי עד כדי להחסיר פעימה
ואם היו כאן דימדומים הייתי יכולה לבלות שעות מול האור המרגיע והאנרגיה המזינה
למרות שאם לא הייתי טועה אז יכולתי להיות היום מישהי שיש לה יותר
אך אם לא הייתי טועה לא הייתי לומדת
או כמו שאומרים רבים ; מכתוב...
לא היתה לי ברירה אלא להרוס הכל, לכלות ולטהר עד זוב דם כדי לקום ולבנות בכוחות עצמי מחדש
חלק מן החופש הוא קבלת הלבד הנצחי והבלתי ניתן לשינוי שאנו חווים פעמים רבות בתור אינדיבידואל
ובכל זאת, מהמקום הכי רקוב ושבור
מצאנו אחד את השניה
אתה חלק משמעותי מהאור שלי
ולמרות שאני יודעת שאולי זה לא לתמיד
ואולי ישנן חולשות ומכשולים שלא נוכל לעבור יחד
והעולם הוא גדול וקטן ומצחיק ומוזר
ולא משנה כמה פעמים בכיתי כי אני אוהבת אותך כל כך
והאושר הזה בתוכי בוער חזק יותר מכל הדמעות
עם זאת, אני חייבת לשמור ולהגן על עצמי
להתכסות בצעיף, קרם הגנה
לדאוג שרשת הביטחון שלי יציבה ואיתנה
אתה לא יכול להרוס אותי לפירורים של אבק כוכבים כי יש עוד יותר מידי מה לטעום מהחיים...
אם רק היינו יכולים להחליף מסכות כמו שאנחנו משחקים אותה...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
