סיפורי ט"ה

שמעו קודם כל סורי על הנטישה

לא היה לי כח ולא הייתה לי מוזה

אז עכשיו כדי שהסיפור לא ינטש בלי סוף כתבתי פרק סיום מאוד ארוך העיקר שיהיה לזה סוף

אז קודם כל ..תסלחו לי אם הוא בכלל לא מושקע ואם יש בו שגיאות

פשוט עבדתי עליו המון זמן ואין לי כח לבדוק אותו כבר

ושנית....

אזהרה:

יש פה חלק סוטה מפורט יותר מידי לעומק... זאת נוי ביקשה שאני יפרט ככה

אז תלונות אליה!

תהנו .. ומקוהו שסלחתם ..זה כנראה הדבר האחרון שאני מעלה לבלוג הזה ופורשת סופית

פרק 9:

"קמילה? את שומעת אותי?” הוא ניסה שוב ,”טום!..אני בסדר..”היא ענתה וירדה לו אבן מהלב , “תירגעי אני כבר אנסה להוציא אותך משם!” הוא צעק והחל לרוץ לכיוון סוף העץ כדי להגיע לצד השני , “קמילה...” הוא אמר מתנשף כאשר הגיע לשם ,”טום...אני קצת תקועה אבל לא נפגעתי למזלי"היא אמרה מביטה בו , למזלם האדמה שם לא הייתה ישרה וקמילה הייתה בסוג של בור והעץ לא מחץ אותה לגמרי ,”אין לי מושג איך אני מוציא אותך...”הוא החל בפניקה ,”תפוס בידיים שלי ותנסה למשוך" היא אמרה מושיטה לו את ידיה ,”אני מקווה שזה יצליח " הוא אמר ותפס בידיה מתחיל למשוך בזהירות ,”תמשיך...אני מרגישה שאני זזה..” היא צעקה בעוד היא מכווצת את עיניה מהכאב שנגרם לה , טום הגביר את חוזק משיכתו מתחיל לצעוד לאחור , קמילה השתחררה וטום נפל על החול הרטוב ,”קמילה! את בסדר" הוא ישר חייך וקם , “כן..רק נשרטתי קצת..זה יעבור..” היא אמרה וקמה גם ,”בוא נחזור למערה" היא הוסיפה מושיטה לו את ידה , הוא שילב את ידו בשלה "את יכולה לרוץ?” הוא שאל ,”כן..”היא אמרה ושניהם החלו לרוץ ,לא לקח להם כ"כ הרבה זמן להגיע בחזרה למערה , הם נכנסו מהר לבפנים מתנשפים ורטובים מכף רגל ועד ראש. “קר לי...”אמרה קמילה בקול רועד בעוד היא מחבקת את עצמה ,”גם לי" אמר טום וניגש אליה מחבק אותה , “מה נעשה? אם זה לא יחלוף בקרוב?” שאלה קמילה ,”לא יודע , מה מאז שאת פה עוד לא היו סופות כאלה?” הוא שאל מביט אל פתח המערה , “לא..זה בכלל נדיר שהיה פה גשם" היא אמרה ,”טוב מה אנחנו עומדים ..בואי נשב..” הוא הציעה והרפה מהחיבוק , היא הנהנה ושניהם הלכו אל סוף המערה מתיישבים צמוד לקיר ,טום שוב חיבק אותה צמוד אליו מקווה שלשניהם יהיה ככה חם יותר למרות היותם רטובים ולמרות שהרוח הקרה נכנסת גם פנימה.

זה היה לילה מאוד ארוך בשביל ביל , כמובן שלקח לו יותר משעה להירדם והוא התעורר מספר פעמים בגלל חלומות על טום , אך הוא לא נכנע הוא זכר את המילים של ניקול וניסה להילחם בזה בכל כוחו , הבוקר הגיעה וקרני השמש שחדרו מבעד הסדקים בתריסים סינוורו את עיניו , הוא שמח שהסיוט הזה עבר והוא יכול לקום , הוא התרומם מהמיטה בעצלנות מניח את רגליו היחפות על הרצפה הקרה שהעבירה בו צמרמורת קלה בכל הגוף ,הוא התמתח מעט ולקח תנופה קם מהמיטה ,הוא החל לצעוד בצעדים כבדים אל עבר הדלת בעוד כל גופו מתנדנד ולא יציב , העייפות והרעב לא השפיעו עליו טוב בכלל . הוא נעמד מול הדלת הסגורה מניח את ידו על הידית ברזל הקרה ומושך אותה בעדינות כלפי מתה , הדלת נפתחה, הוא יצא אל מחוץ לחדר מתקדם לעבר חדר האמבטיה , ראשו כאב והוא ראה מטושטש מעט .””ביל ! “ לפתע הוא נעצר לקריאה של סימון , “בוקר טוב חמודי" היא אמרה מתקרבת אליו ,”בוקר טוב " הוא ענה מרים את מבטו אליה לא מפוקס כלל , “איך אתה מרגיש?” היא התעניינה ,”רע" הוא מלמל ממשיך את דרכו לחדר האמבטיה , הוא לפתע שוב נעצר במקום תופס את ראשו בידיו וצונח על הקרקע ,”ביל!!” צווחה סימון מיד נעמדה על ברכיה , “ביל....אתה שומע אותי?” היא שאלה בעוד היא מביאה לו מכות קלות על הלחי ,הוא פקח את עיניו למחצה מביט בה מלמטה , היא הרימה את ראשו מניחה על ברכיה , “אתה מסוגל לקום?” היא שאלה ,”אני לא יודע" הוא אמר מניח את ידיו בצידי גופו על הרצפה ומנסה להתרומם , “לאט בילי" היא אמרה ועזבה אותו קמה על רגליה , “בוא אני אעזור לך" היא הושיטה לו את ידה, הוא תפס בידה וקם “אני אלך לשרותים" הוא אמר והמשיך בדרכו , “ביל...בבקשה תאכל משהו...אתה לא יכול להמשך ככה" היא הביטה בו עם מבט דואג , “טוב..עוד מעט" הוא אמר וסגר את דלת חדר האמבטיה , הוא הפשיט את בגדיו ונכנס למקלחת מדליק את זרם המים החמים שגלשו במורד גופו ,הוא עמצם את עיניו ושקע במחשבות ,”ביל!” הוא לפתע שמע ופקחי מהר את עיניו , “טום?!” הוא שאל קופא במקום , “ביל זאת אני ניקול "היא ענתה לו מאחורי הדלת , “אני כבר יוצא חכי כמה דקות" הוא ענה מסבן מהר את גופו וממהר לשטוף במים , הוא סגר את הברז ויצא מהאמבטיה מתעטף במגבת כחולה גדולה בפלג גופו התחתון, הוא לבש את נעלי הבית ופתח את הדלת יוצא חוצה "הי.. אני לא בזמן?” היא שאלה מביטה בו באי נעימות חוקרת בסקרנות כל חלק חשוף בגופו, “לא זה בסדר... אני רק צריך להתלבש..” הוא אמר ופנה לכיוון חדרו , “תחכי שנייה פה..” הוא הוסיף ונכנס לחדר נועל את הדלת ,”כן את יכולה להכנס" וא צעק לאחר כדקה ,היא פתחה את הדלת בזהירות ונכנסה פנימה ,הוא כבר היה לבוש בגופיה שחורה צמודה ומכנס ספורט שחור שהיה במיוחד בשביל הבית ,”מה קורה?” היא שאלה סוגרת את הדלת אחריה ,”את באמת רוצה שאני אענה על זה?” הוא שאל ועיקם את שפתיו מתיישב על המיטה ,”טוב הכנתי...”היא אמרה ניגשת בהיסוס למיטה ,”מה איתך?” הוא שאל ,”איתי ...בסדר.. אתה יודע..” היא אמרה מתיישבת גם על המיטה לא כלכך רחוק ממנו , “שמעי אני ידוע שזה ישמע לך מטורף ..אבל אני מרגיש את זה בכל הלב אני ידועת שטום חיי!” הוא אמר בהתרגשות , “ביל..” היא לקחה נשימה עמוקה מניחה את ידה על הברך שלו , “גם אני חשבתי פעם שקמילה חייה ...גם אני הרגשתי את זה.. גם לי אף אחד לא האמין .. אבל עם הזמן יצאתי מהאשליה ... זה עבר ..זהו היא לא פה יותר … היא לא תחזור ..השלמתי עם זה" היא הסבירה לו מלטפת את ברכו בעדינות ,”אבל את לא מבינה .. זה לא שאני חושב ומנסה להדחיק .. אני מרגיש ואתו אני יכול להרגיש אותו! הוא חיי!” ביל התעקש על שלו ,”אני מבינה באמת שמבינה....אבל תחשוב בהגיון..אפה הוא חיי? מתחת למים?”היא ניסתה לגרום לו לחשוב קצת בהגיון ,” אני לא יודע .. אני לא יכול יותר!” הוא שוב פרץ בבכי בלי שליטה , “די ביל...אתה יכול ..אתה חזק.. תזכור מה שאמרתי לך ...תשפוך לי הכול ..כל מה שאתה מרגיש..זה יקל עליך..” היא אמר , “ אני מרגיש ריק .. משהו חסר.. אני מרגיש אני לא אשרוד ככה.. למי אני אספר הכול .. מי יבין אותי יותר מכולם ? מה אני יעשה?” הוא היה כלכך מבולבל , הוא התרומם מעט וחיבק אותה , היא החזירה לו חיבוק "אני יבין אותך .. אם אתה רוצה אתה יכול לספר לי הכול … באמת תרגיש בנח ..פשוט הכול .. או לאחד החבירם הטובים שלך .. יש לך הרי חברים טובים... אתה צריך חברה.. מישהי שתחליף לך את טום .. אולי זה לא יהיה אותו דבר ..אבל אתה תבין איך בדיוק היא מחליפה" היא אמרה לו מה שחשבה ובדבריה כלל לא הייתה כוונה לעצמה , היא לא חשבה עליו אפילו בתור ...בן זוג .. “לא יודע..” הוא אמר מתנתק בזהירות מהחיבוק . “יש לי הצעה...” אמרה ניקול לפתע לאחר שתיקה של כדקה ,” דברי..” הוא אמר מביט בה , “בוא נצא לאכול אפשהו..אתה חייב לאכול משהו...”היא אמרה מקווה שיסכים , “אוקי.. “ הוא אמר , “אז...בוא?” היא ספק אמרה ספק שאלה , “אני רק צריך להתלבש... “ הוא אמר זורק מבט על גופו , “אוקי... לחכות בסלון?” היא שאלה והתכוננה לקום מהמיטה , “לא ..זה בסדר אני לא מתבייש..אלה אם ..זה מפריע לך.. “ הוא אמר וקם מהמיטה כבר ניגש לארון , “טוב אני אחכה פה..” היא אמרה , לה באמת שלא הייתה התנגדות , הוא פתח את הארון ושלף אחד מהסקיני השחורים שלו וג'קת צרצר דמוי עור , הוא הוריד את מכנסיו נותר בבוקסר שחור צמוד , ניקול ישבה בשקט על המיטה מביטה לצדדים זורקת מדי פעם מבט מבויש על ביל זה היה חזק ממנה היא הייתה חייבת לרואת את זה , הוא לבש מהר את הסקיני ואת הג'קט מעל הגופייה , הוא הוציא חגורת ניטים משובצת שחור-לבן והשחיל לסקיני , הוא ניגש לשולחן שעמד מול המיטה ופתח את המגרה העליונה שהייתה צמודה לשולחן , הוא הוציא משם משפר שרשראות וצמידים ולבש על עצמו , הוא הרים מסרק מהשולחן וסירק את שערו לאחור ניגש בחזרה לארון מוציא משם כובע גרב שחור וחובש אותו , הוא חזר לשולחן לקח את משקפיי השמש שלו הרכיב אותם ורץ מהר למראה , הוא הוציא כפפות חצי ולבש על כפות ידיו , לאחר מיכן מרח מעט שפתון שקוף על שפתיו והשפריץ מעט בושם . “אני מוכן!” הוא הכריז בעוד ניקול מביטה בו בשוק , “מה?” הוא שאל למראה ההבעה שלה ,”אפילו אני מתארגנת מהר יותר..אבל לא חשוב..” היא אמרה וקמה מהמיטה , שניהם יצאו מהחדר וירדו לקומה התחתונה ,”אמא אנחנו נוסעים לאכול משהו...” אמר ביל לסימון ישבה בסלון והסתכלה עליהם , “אוקי חמודי רק בזהירות" אמרה סימון ממשיכה להביט בשניהם , הוא לקח את מפתחות האוטו שלו שהיו על השולחן בסלון וסימן לניקול לבוא אחריו , שניהם יצאו מהבית וניגשו לחניה ,”כנסי..” הוא אמר ולחץ בו זמנית על הכפתור שמשחרר את הדלתות ברכב , שניהם נכנסו לרכב ונסעו למרכז העיר לחפש אפה אפשר לאכול.

הארוחה עברה מעולה שניהם נהנו מאוד , הם שקעו בהמון שיחות מעניינות והיה להם טוב ביחד , ביל אפילו הצליח לשכוח קצת ממה שקרה ואפילו לצחוק ולחייך , בלילה כאשר הוא היה לבד זה כמובן שוב חזר אליו והוא בכה לא מעט , הם התחילו להיפגש מדי יום , פשוט כי היה להם כיף ביחד וכי היא הצליחה לשפר את מצבו , היא הייתה כמו סוג של תחליף של טום הזמן עבר והגיע ספטמבר. “קום ביל!!” הוא פקח את עיניו בבוקר לקולה של סימון ,”היום יום מיוחד" היא אמרה ניגשת לחלון ופותחת את התריס , הוא כיווץ את עיניו מסתנוור מהאור החזק ,”מה יש היום?” הוא מלמל בשקט מתמתח , “היום ה-1 לספטמבר אם שכחת " היא אמרה ניגשת למיטתו ,”ולמה צריך להעיר אותי?” הוא שאל , “ כי אני ידועת שאתה רגיל לישון חצי יום ואני לא רוצה שתישן כל היום ביום הולדת שלך" היא אמרה מורידה ממנו את השמיכה , “אני לא הולך ממילא לחגוג " הוא אמר והתהפך לצד השני , “נו קדימה ביל ..אתה לא תוכל להיות בדיכאון כל החיים ולהפסיק לחגוג ימי הולדת!” היא אמרה מנסה לשכנע אותו ,”מה זה שווה לחגוג בלי טום?” הוא שאל "שווה...אתה תראה שיהיה שווה" לפתע הוא שמע את קולה של ניקול וישר הרים את ראשו מסתובב לכיוון שלה , “היי" הוא אמר , “היי מזל טוב !!” היא אמרה ניגשת אליו עם חיוך ומביאה לו נשיקה רטובה על הלחי , “תודה!” הוא אמר וחיבק אותה , “טוב אני אלך בינתיים יש לי הרבה מה לעשות" אמרה סימון ויצאה מהחדר סוגרת את הדלת , “הבאתי לך מתנה" אמרה ניקול והושיטה לו שקית גדולה בצבע אדום , “תודה!!!” הוא אמר עם חיוך מופתע לוקח את השקית , “תפתח..” היא אמרה מחכה לראות את התגובה שלו , הוא פתח את השקית והוציא משם בקבוק יין יקר, קופסאת שוקולדים גדולה ועוד שקיט קטנה , הוא הביט על השקית ואז על ניקול , “זה סתם משהו חמוד בשביל הקטע" היא אמרה מחכה שיפתח ,הוא פתח את שקית והוציא משם בוקסר שחור שהיה עליו את ההדפס של הפנים שלו והיה כתוב "טוקיו הוטל " על הגומייה "ראיתי את זה בחנות הייתי חייבת לקנות לך " היא צחקה , “תודה ! אני לא מאמין שמוכרים אפילו תחתונים של הלהקה" הוא אמר וקם לישיבה ,”אולי תמדוד אותו?” היא שאלה ,”למדוד?” הוא שאל מעט מופתע , “כן...” היא ענתה ,”אוקי...” הוא אמר ויצא מהחדר הולך לשירותים , ניקול התיישבה על המיטה מחכה , ביל חזר לאחר כדקה לבוש רק בבוקסר ההוא , “נו איך?” הוא שאל ניגש למראה , “זה בדיוק עליך!” אמרה ניקול וקמה ניגשת אליו , “את חושבת?” הוא שאל ממשיך להביט במראה בלי לשים לב למבט המהופנט שלה ,” בהחלט!” היא אמרה מהנהנת , “זה באמת נחמד תודה...” הוא אמר מסתובב אליה ובלי להספיק להבין מה קורה היא הצמידה את שפתיה לשלו מניחה את ידיה על צווארו מאחור , הוא עמד מספר שניות בהלם ולאחר מיכן הניח את ידיו על מותניה מתחיל לזרום ,הם התנשקו בערך דקה , “וואו" אמר ביל לאחר שהם סיימו ,”כן ...אה? “ היא שאלה משתדלת לא להביט לעיניו , הוא ניגש לדלת וסגר אותה נועל על מפתח וחזר לניקול ,”פדיחה אם אמא שלי תיכנס " הוא הסביר את פשר המעשה ,”כן..”היא מלמלה בעוד היא עומדת קפואה כפסל , הוא הניח את ידו על סנטרה והרים את פניה אליו מביט לעיניה היא העבירה את מבטה גם לעיניו מחוסר ברירה , “האמת שרציתי את זה כבר מיזמן אבל חשבתי שאת אולי לא רוצה" הוא אמר לה ,”גם אני אותו דבר ...ועכשיו כבר הייתי חייבת" היא אמרה מחייכת מרגישה הקלה ,הוא חייך בחזרה והצמיד שוב את שפתיו לשלה שניהם התחילו להתנשק בפרעות נופלים על המיטה הוא הוריד ממנה בעדינות את החולצה והיא פתחה לעצמה את הכפתור בג'ינס רומזת לו להמשיך ,הוא הוריד ממנה את הג'ינס מנשק אותה בצווארה ויורד למטה , היא עצמה את עיניה ומתחה את ראשה לאחור , הוא המשיך לרדת עם שפתיו הרכות לאורך גופה החם מגיע לחזה , הוא הפשיט ממנה את החזייה מנשק ומוצץ לה את פיטמה בעדינות היא נשמה בכבדות וזיעה קלה כיסתה את מצחה , היא הרימה מעט את ראשה מורידה ממנו את הבוקסר ומניחה את ידה על איברו הזקור הוא ניתק לרגע את שפתיו מגופה מרגיש צמרמורת ורעד עוברים בכל גופו , הוא עצם את עיניו בולע את רוקו בקשיחות , “אני רוצה אותך בתוכי" היא לחשה לו בשקט לאוזן דבר שאף הרעיד אותו יותר ,הוא פקח את עיניו מוריד ממנה את התחתון ,לאחר מיכן הוא נמתח מעט מושיט את ידו קדימה למגירה שליד המיטה ,הוא פתח את המגירה והוציא קונדום ,היא לקחה לו את החבילה מהיד פותחת ,”אפשר להלביש?” היא שאלה מביטה בו בחושניות ,הוא לא אמר דבר , הוא רק הנהן ונעמד על ברכיו ,היא לקחה את הקונדום בשני ידיה מקריבה לאיבר שלו ומלבישה בעדינות הדופק שלו התחזק מרגע לרגע , היא סיימה להלביש עליו וחזרה לשכב מחכה לאקט הבא שלו , הוא נשכב מעליה פותח את רגליה בזהירות ,”את בטוחה שאת רוצה את זה?” הוא שאל בשקט ,”כן..כנס כבר!” היא אמרה עוצמת את עיניה , הוא החדיר את איברו לתוכה בזהירות מתחיל לנוע , היא התנשפה בכבדות מוציאה מדי פעם גניחות שקטות מהפה , היא הניחה את ידיה על גבו שורטת אותו עם ציפורניה , הוא הגביר את המהירות ,”אני אוהבתך אותך!” היא לחשה "גם אני אותך" הוא ענה מסיים את הפעולה.

לפתע נשמעה דפיקה על הדלת "מי זה?” שאל ביל , “אנדי" ענה הקול מבחוץ ,”רק רגע..”ענה ביל וקפץ מהמיטה ממהר להתלבש , וכך גם ניקול, שניהם התלבשו במהירות וביל ניגש לדלת פותח כאילו כלום לא קרה, “היי! מזל טוב!!!” אנדי קפץ עליו עם חיבוק ואחריו נכנסו לחדר גם גוסטב וגיאורג ,”תודה חבר'ה" אמר ביל ,מחייך ,”אז מה … יוצאים לחגוג?” שאל גיאורג , “לא..אני לא רוצה..” אמר ביל מתיישב על המיטה , “מי שואל אותך?” קבע אנדי , “או ...היי...” אמר גיאורג לניקול שישבה בשקט בצד ,”היי..”אמרה ניקול ,”מי את?” הוא שאל ,”זאת ניקול..חברה שלי" אמר ביל מביט בה לראות אם זה בסדר מצידה מה שאמר , “יש לך חברה? ממתי?” שאל גוסטב ,”מהיום" אמרה ניקול וחייכה ,”מזל טוב כפליים" אמר אנדי בעוד הוא חוקר את ניקול עם מבטו ,”תודה" אמר ביל מרגיש קצת אי נעימות ,”טוב בקיצור יש לך עשרים דקות להתכונן …. אנחנו נחכה בגינה למטה..” אמר אנדי מסמן לכולם לבוא אחריו , “אני אלך איתם... “ אמרה ניקול ,”מה? אבל..” ביל ניסה להתנגד , “בלי שום אבל ..תתלבש!” אמר גיאורג בעודם כבר יצאו מהחדר שלו , ביל לקח נשימה עמוקה וניגש לארון ,הוא הוציא בגדים והתחיל להתלבש בחוסר ברירה , הוא סיים להתארגן די מהר כי הו לא רצה להשקיע , לא היה לו חש בכלל , הוא ניגש למגירות שליד המיטה והרים משם את התמונה שלו עם טום מחובקים , התמונה שעומד שם כבר 5 שנים בערך , “טומי..” הוא לחש מעביר אצבע על פניו של טום בתמונה ,”אני כל כך מתגעגע אליך ..אתה אפילו לא מתאר לעצמך .. הלוואי והיית פה עכשיו " הוא המשיך לדבר אל עצמו בעוד דמעות של כאב הציפו את עיניו התמימות , הוא הצמיד את התמונה לחזה מחבק אותה קרוב , הוא ניגש לחלון מביט לשמיים ,”לא משנה אפה אתה עכשיו... שיהיה לך המון מזל טוב טומי..”הוא לחש בשקט כדי שאיש לא ישמע , “ביל...” הוא לפתע הרגיש יד על כתפו , “די אל תהרוס לעצמך לפחות את היום הזה...” אמרה ניקול שעמדה מאחוריו ,”אני לא יכול ..” הוא אמר מסתובב אליה ,”אתה יכול...תביא לי את זה...”היא הושיטה לו את היד , הוא הביט בה בעיניים רטובות והושיט לה את התמונה , היא לקחה את התמונה הסתכלה עליה ולאחר מיכן הניחה אותה על המגירות , “בוא..” היא אמרה תופסת את ידו ומושכת אותו אחריה , שניהם יצאו מהחדר וירדו לקומה למטה , “בואו!” היא צעקה אל הגינה וכולם נכנסו לבית , “ביל... מה קרה?” שאל אנדי למראה העיניים האדומות של ביל ,”כלום..עזוב אותו..זה עדין טום...” היא אמרה הולכת אל היציאה מהבית , כולם העבירו מבטים ויצאו בשקט אחריה , הם נכנסו למכוניות שלהם ונסעו אל מרכז העיר לבלות , ביל השתדל כל היום להראות שמח ,. בערב כאשר הוא חזר הביתה כולם כבר ישנו , הוא נכנס בשקט לחדר שלו והמחשבות על טום שוב הציפו אותו הוא הבין שזהו הוא באמת כבר לא מסוגל יותר , כבר כמה חודשים עברו והוא רק סובל , הוא לא מסוגל לחיות לעדיו ,הוא מעולם לא תיאר לעצמו שהוא יחגוג לבד את היום הולדת של שניהם , הוא ניסה להרדם אך לא הצליח ,הלילה הזה היה אחד הקשים בשבילו פשוט סיוט כמעט כמ והלילה הראשון אחרי שסימון אמרה לו אז שטום כנראה נהרג, הוא לא יכל לחיות יותר עם העובדה , הם נולדו ביחד ולדעתו היו צריכים גם למות ביחד , למחרת בבוקר סימון וגורדון יצאו לסידורים והוא היה לבד בבית , הוא קם מהמיטה שבור ומפורק לגמרי , הוא היה חיוור לגמרי , גופו היה צנום וכל העצמות בלטו החוצה בצורה מוגזמת , עיניו היו אדומות ומתחתן היו שקי שינה ענקיים , הוא יצא מהחדר והלך לחדר של טום , הוא נכנס לחדר לאחר שלא העז להכנס לשם כבר כמה חודשים , הוא הביט סביבו הכול היה בדיוק כמו שטום השאיר , הוא הסתובב בחדר מלטף בעדינות את כל החפצים , הוא פתח את ארון הבגדים והוציא משם מכנס רחב וחולצה ענקית , הוא לקח את אחד הכובעים האהובים של טום שעוד נשארו שם וזרק הכול על המיטה , הוא סגר את הארון והתפשט לובש על עצמו את הבגדים של טום , הוא אסף את שיערו מאחור , חבש את הכובע והוציא את העגיל בגבה שלו ניגש למראה , הוא היה כ"כ דומה לו , כאילו זה הוא הוא הביט בעצמו עוד כמה דקות והפשיט את הבגדים חוזר לבגדים שלו , הוא החזיר את הבגדים שלך טום לארון ויצאה מהחדר סוגר אחריו , הוא ירד לקומה למטה ונכנס למטבח פותח את המגירה העליונה ליד הקיור , הוא הוציא סכין גדול מעביר עליו את האצבע בזהירות , הסכין היה בהחלט חד והוא נחתך מעט , האצבע שלו התחילה לדמם אך לא היה אכפת לו כלל , הוא לקח את הסכין ועלה בחזרה לחדר של טום , הוא נכנס פנימה וסגר את הדלת מתיישב על המיטה הוא שוב הביט סביבו נזכר בכמה רגעים מהעבר איך הוא ישב על המיטה שם כשטום היה בחדר , חיוך קטן עלה על שפתיו , “אנחנו אמורים להיות ביחד..”הוא מלמל בשקט מניח את הסכין על המיטה ומוריד את החולצה כדי שהיד שלו תהיה חשופה ,הוא לקח את הסכין בחזרה והצמיד את השפיץ לידו מהצד הפנימי לוחץ מעט , השפיץ חדר אל תוך העור ,הוא לקח נשימה עמודה גורר את הסכין לאורך היד....

5 שעות לפני....

"טום...קום..מהר..אני שומעת רעש של מסוק" הוא התעורר כרגיל במערה לקולה של קמילה , “בוא ...מהר … " היא משכה אותו בכח גורמת לו לעמוד על רגליו עוד לפני שהספיק אפילו לפקוח את עיניו ,שניהם יצאו החוצה בריצה מביטים לשמיים , מסוק הסתובב מעל האי , “הי אנחנו פה!!!” שניהם התחילו לצעוק מנופפים בידיים , לפתע המסוק התחיל להנמיך גובה , “או מאי גאד! אני לא מאמימה!!” דמעות של אושר פרצו מעיניה של קמילה , “ניצלנו!!” צעק טום מחבק אותה , שניהם התחילו לרוץ לכיוון אליו התקרב המסוק , הוא נחת על החוף וממנו יצאו שני גברים , טום וקמילה רצו אל הגברים ,”שלום...” אמר טום , “שלום? מי אתם?” שאל הגבר באנגלית , “אני טום וזאת קמילה היא תקועה פה כבר כמה שנים ואני כמה חודשים!” הוא הסביר , “אנחנו באנו לחקור את האי הזה, לא יאמן איך שרדתם פה?” התעניין הגבר השני , “זה בסיפור ארוך אבל ...אנחנו פשוט מאורים שבאתם לפה ..בבקשה תיקחו אותנו מפה דחוף!” קמילה התחננה , “אוקיי ...מאפה אתם?” שאל הגבר הראשון , “גרמניה..” ענה טום , “תעלו למסוק ..אתם הולכים להיות בכותרות של העיתונים בשבוע הקרוב" אמר הגבר וניגש למסוק , קמילה וטום עלו למסוק מאושרים , הדברים עלו בחזרה, “כולם חגורים?” שאל הטייס ,”כן!” ענו ביחד , “אוקי ממריאים" הוא אמר ומשך בידית ,המסוק המריא , הטיסה נמשכה כ2 שעות , הם נחתו בנמל התעופה של ברלין , שם היו המון תיחקורים ובירורים שנמשכו כשעה וחליטו לשחרר אותם הביתה כי זה מה שהם חיכו לו כבר המון זמן ואמרו שימשיכו בכל התיחקורים בעוד כמה ימים.

"טוב ..אני כבר מת לראות את ביל … את תבררי מה עם המשפחה שלך … וניצור קשר?” שאל טום כאשר שניהם כבר שוחררו , “כן .. אבל איך?” היא שאלה , “אל תדאגי אני אמצא אותך ועוד ניפגש כשיעשו לנו ראיונות וכאלה..” אמר טום כבר מת לעוף משם ,”אוקי ..”אמרה קמילה , הוא ניגש אליה והצמיד את שפתיו לשלה , “ניפגש .. אני אתגעגע ..” הוא אמר לאחר הנשיקה ,”גם אני " היא ענתה , הוא עצר מונית ונכנס לתוכה , הביאו להם כסף כדי לחזור הביתה , רק שקמילה עדין לא ידעה בדיוק אם הבית שלה עדין נמצא שם , “להתראות" אמר טום מהחלון של המונית , “ביי" היא אמרה והמונית התחילה לנסוע , הנסיעה לקחה כשעתיים זה היו השעתיים ההכי ארוכות שהיו לו בחיים , נכון שהוא חיכה לזה כבר כמה חודשים אבל השעתיים האלה שהוא כבר ידע שהוא הולך להגיע הביתה נמשכו כנצח , המונית נעצרה ליד הבית שלהם ,הוא הושיט את כל הכסף לנהג "לא צריך עודף" הוא אמר וקפץ מהמונית טורק את הדלת ורץ לבית , הדלת הייתה פתוחה ,הוא נכנס פנימה היה ריק ושקט , “יש פה מישהו?” הוא צעק , הוא בדק בגינה ובמטבח ולא היה איש , הוא עלה למעלה נכנס לחדר של ביל , גם שם לא היה אף אחד , הוא הלך לחדר ההורים אך גם הוא היה ריק ,הוא ניגש לדלת החדר שלו שהייתה סגורה ומשך בידית , הדלת נפתחה והוא קפא במקום ביל היה זרוק על הרצפה בתוך שלולית דם וסכין גדולה לידו , “ביל?” הוא שאל בשקט הוא ניגש אליו בזהירות בעוד ליבו פועם כמשוגע , הוא נעמד על ברכיו הופך את ביל , הוא הושיט בזהירות את ידו הרועדת אל צווארו של ביל מניח , עדיין היה לו דופק , הוא איבד המון דם והיה מחוסר הכרה , טום קפץ על רגליו ורץ לחדר של ביל מחפש סביבו הנייד שלו היה על השולחן , הוא הרים את הנייד וחייג לאמבולנס , ם הגיעו תוך דקות ספורות , הם עלו מהר למעלה נכנסו לחדר של ביל , אך זה היה כבר מאוחר מידי , אם ביל היה מחכה כמה דקות אם הוא בכל זאת לא היה מוותר...אם טום היה מגיע כמה דקות לפני ..הכול היה יכול להיות שונה.

הסוף!

ביי ותודה לכל מי שקרא פה אי פעם