סיפורי ט"ה

פרק 2:

, היא המשיכה ללכת אל לב היער מתרחקת מהבתים בשתיקה. “טוב אולי תתחילי לספר לנו כבר?” דרש טום ונעצר במקומו, “כן! ואם כ"כ מסוכן ביער הזה למה את לוקחת אותנו אליו?” שאל ביל שגם הוא עצר, “סבלנות !איתי אתם בטוחים" היא אמרה ממשיכה לצעוד , “למה מה את? וונדרוומן?” שאל ביל משיג את קצב הליכתה , “לא...שמעת פעם על ערפדים?”היא שאלה ונעצרה במקומה מסתובבת אליהם, “בטח ששמענו , מי לא שמע על הסרט דמדומים?” שאל טום בלגלוג מתקרב אליהם, “מה את מנסה להגיד שאת ערפד?” שאל ביל עם נימה מעט מזלזלת, היא לא ענתה להם על זה היא רק פערה את פיה חושפת בפניהם ניבים, “את גם מנסה לשים ניבים? כמו בדמדומים?” שאל טום שלא התלהב במיוחד, “אני ערפדית וכל מי שחי בכפר הזה גם!” היא התעקשה על שלה, “טוב מה שתגידי מותק, אני מכיר אחלה פסיכולוג רוצה את המספר שלו?” שאל טום וצחקק מעט גורם גם לביל לצחוק , היא דפקה חלשות את כף ידה על מצחה לשנייה עוצמת את עיניה , “איך אתה רוצה שאני הוכיח לכם?” היא שאלה ופתחה את עיניה ,” אנחנו לא צריכים הוכחה ערפדים זאת אגדה זה לא קיים במציאות!” אמר ביל , “אתם יודעים מה ? חכו שנייה פה!” היא אמרה וניתרה בקלות לענף גבוה בעץ , היא תלשה משם ענף ארוך וירדה למטה בעודם מביטים בה במעט הלם, “קחו תפסו" היא הושיטה להם קצה של הענף, הם תפסו כפי שהיא אמרה , “נסו לקחת אותו ממני" היא אמרה ושניהם ביחד התחילו למשך בכל הכוח, היא החזיקה מהצד השני עם יד אחת, היה נראה כאילו היא כלל לא מתאמצת . “טוב נכנע! אבל....איך?!” שאל ביל ועזב את הענף, “מה איך?” היא שאלה ושחררה גם היא, גורמת לטום שעוד לא נכנע למעוד לאחור, ”כאילו ...התכוונתי...שזה לא הגיוני!”אמר ביל , “אני לא מאמין בחורה יותר חזקה ממני!” רטן טום וקם מהאדמה הלחה, “הגיוני, אתה בעצמך רואה" היא אמרה, “אז למה את לא תוקפת אותנו?” התעניין ביל לוקח צעד לאחור, הוא התחיל לחשוש מעט , “כי יש סיבה לכך ששניכם פה! “ היא אמרה שוב מתחילה ללכת , “סתם שאלה לא קשורה...בת כמה את?!” התפרץ טום, “328” היא ענתה ברוגע, “וואו..ואיך הפכת לערפד?” שאל ביל, “סבלנות!חשבתי שמשהו אחר מעניין אתכם כרגע"היא אמרה, “כן...מה באמת הסיבה שאנחנו פה?”שאל טום, “יום הדין!”היא ענתה שוב קצר ולעניין, “מה?! מה זה ?” שאל ביל כלא מבין,”בעוד כחצי שנה לפי הנבואה אמור לקרואת אסון בכדור הארץ , כולם ימותו, המטרה שלנו לשמר את מין הערפדים וכמה בני אדם שיהיה לנו אוכל … " היא אמרה , “נבואה?!” שאל ביל כאילו ובחיים לא שמע את המילה הזאת, כמובן שהוא שמע אבל זה נשמע לו כ"כ מגוחך , “ומה הקשר שלנו לזה?” שאל טום, “אני רואה שאתם לגמרי חסרי סבלנות" היא אמרה וחיוך קטן הופיע על שפתייה , “ נו את מוכנה להפסיק למתוח אותנו?”טום התעצבן מעט, “לכל ערפד יש יכולת מיוחדת משהו שרק הוא יכול לעשות , זה ייחודי לכל ערפד ואין ערפדים עם אותה היכולת, לפני כ200 שנה היה ערפד, קראו לו ויליאם, לערפד הזה הייתה יכולת ליצור שטח מוגן מכל סכנה שהיא סביבו במרחק עד 2 קילומטרים, הערפד הזה חטא, לא משנה כרגע מה הוא עשה, בתור עונש המנהיג שלנו נאץ בו סכין כסף בלב וחצה את ליבו לשניים כך שבגלגול הבא שלו הנשמה שלו תהיה חצויה ל2 וכל חלק יהיה בתוך בנאדם אחר"היא סיפרה , “זה נשמע כ"כ אגדה!!”אמר טום וגלגל את עיניו , “רגע ומה אנחנו קשורים? עוד לא הבנתי!”אמר ביל,"אתם לא קולטים? בתוך כל אחד מכם נמצאת חצי מהנשמה שלו!”היא אמרה , “מה זה השטויות האלה?!” שאל טום בתוקפנות מביט עליה כעל חולת נפש,”מי שהרג את ויליאם כתב נבואה , הוא פירט באיזה יום בדיוק יגיע יום הדין , הוא לא כתב איך ירא יום הדין אבל ידע את התאריך,והוא כתב שכדי להינצל מיום הדין הנשמה של ויליאם צריכה שוב להתאחד ביום הדין ולהציל כמה מהיצורים החיים , הוא כתב שהנשמה תהיה כלואה בשני בני אדם מאוד קרובים שיוולדו ב 1.9.1989 “היא המשיכה בסיפור שלה "זה התאריך לידה שלנו!” אמר ביל בבהלה , “רגע ואיך הגעת לזה שזה אנחנו ?מה חסר אנשים קרובים שנולדו בתאריך הזה?”שאל טום, “הם אמורים להיות אחים ממש דומים אבל ממש שונים, האופי של ויליאם אמור היה להתחלק חצי מהתכונות הולכות לבנאדם אחד והחצי השני לשני, אני הכרתי את ויליאם , כל תכונות האופי שלו נמצאות בשניכם , אני כבר המון זמן עקבתי אחריכם זאת הייתה משימה שלי"היא הסבירה , “אבל עדין איך את יכולה להיות בטוחה ב -100% ?” התעניין ביל הוא כבר היה מבולבל לגמרי, “פה נצטרך לקחת סיכון , אחד מכם צריך להינשך ע"י ערפד.. אם לא יקרה לכם כלום סימן שזה אתם, כי הנשמה של הערפד כלואה בתוככם ולא אמורה לאפשר לכם לעבור שינוי "היא אמרה מביטה בשניהם לפי התור היא ידעה שזאת בקשה קצת גדולה, “ואם זה לא אנחנו...” שאל טום, “אז הננשך פשוט יהפוך לערפד, אל תדאגו לא נשתה לכם יותר מידי דם , אין לנו מטרה להרוג אתכם כי אנחנו צריכים אתכם" הסבירה היילי, “מגניב!! אני רוצה להינשך!!!” התפרץ ביל, הוא מגיל קטן עוד אהב את כל ענייני הערפדים, “לא!!! אתה לא לוקח את הסיכון הזה!” קבע טום, “ולמה שאתה כן? זה לא מסוכן כמו שהיא הסבירה...” ביל התחיל לצעוק עליו, “אתה יודע מה בוא ניתן לערפד הנושך לבחור..”אמר טום גם הוא רצה להיות הננשך חוץ מזה הוא ממש דאג לביל ופחד כ"כ לאבד אותו, “האמת שאני תכננתי להיות הנושכת , ואני בוחרת את ביל" אמרה היילי וחייכה אליו הוא הביט בה באי נעימות לשנייה והוריד את עיניו הוא תמיד היה ביישן עם בנות, “תזהרי! אם תעשי משהו לא במקום אני נשבע לך שאני אמצע דרך לרצוח אותך ואת כל הערפדים פה! “ איים טום . “טוב... אתה רוצה לנסות את זה עכשיו?” היילי פנתה לביל, “כן .. מה יש לחכות? אבל .. את בטוח תדעי לעצור את עצמך בזמן?” כשזה הגיע לרגע האמת הוא פתאום התחיל לחשוש מעט, “כן.. כבר ניסינו על כמה אנשים כמוכם שנולדו בתאריך הזה... עכשיו כולם ערפדים פה בכפר...אבל אני מזהירה אותך מראש...זה יכאב" היא אמרה מתקרבת אליו , “ולמה בחרת דווקא בו?” התעניין טום בחשדנות, “הוא מצא חן בעיניי והריח של הדם שלו … אני חייבת לפחות טיפה לטעום את הדם שלו!” היא אמרה וניצוץ של תשוקה נראה בעיניה, ביל השפיל את מבטו במבוכה וסומק קל עלה על לחיו, “טוב.. אז .. בוא.. “ היא אמרה והתיישבה על ברכיה כדי שיהיה נח יותר , “מה לעשות? “ הוא שאל , “בוא תשכב ותניח את הראש על הרגליים שלי" היא אמרה מסמנת לו עם היד לידה, ביל נשכב והניח את ראשו , הוא בלע את רוקו בקשיחות והדופק שלו התחזק , היא משכה אותו מעט למעלה היא הניחה את ידה על סנטרו מותחת בעדינות את ראשו לאחור , היא רכנה מעליו מקריבה את פניה כבר כ"כ קרוב לצווארו , הוא נשם בכבדות , טום עמד בצד קפוא כקרח מביט בכל מהלך של היילי , הוא לא היה בטוח שהוא מסוגל לראות את זה , ביל הרגיש את הנשימות החמות של היילי על צווארו וצמרמורת קלה עברה בכל גופו , “מוכן?” היא שאלה בלחישה, “כן...” הוא ענה, זה הלחיץ אותו יותר מכל פירסינג או קעקוע שעשה אי פעם , והיו לו המון , הוא עצם את עיניו, היא פתחה את פיה נואצת את ניביה בצווארו ….