סיפורי ט"ה

אז נכון שנטשתי
הסיפור הקודם שהתחלתי לא הלך טוב פרשתי ממנו
הפעם יש לי רעיון שלם לכל הסיפור
כתבתי כבר חצי ממנו
הפעם אני לא אנטוש מבטיחה
מקווה שתאהבו הוא קצת פנטסטי S:
שימו לב לדממויות בצד כולל המשניות

נשמה של ערפד

פרק 1:

"יש פה מישהו?”שאל ביל, הוא התאושש בתוך חדר סגור וחשוך ,הוא אינו ראה דבר, לא היה לו שום מושג איך הוא הגיע לשם ואפה בכלל הוא נמצא, הדבר האחרון שזכר היה שהוא וטום חזרו מאוחר בלילה הביתה לאחר חזרות עם הלהקה, הם יצאו שניהם מהרכב של טום כאשר ביל שמע לפתע רעש של מכה, הוא הסתובב רואה את טום נופל ובלי להספיק להגיב קיבל גם הוא מכה. “ביל זה אתה?”ענה לו טום, “כן! אפה אנחנו?”שאל ביל בעודו התרומם ונעמד צמוד לקיר מחזיק בו, “אין לי מושג מה קרה בכלל?”שאל טום נעמד גם הוא , “אני לא בטוח...נדמה לי שנחטפנו או משהו" אמר ביל מתחיל להתקדם לכיוון שממנו בא הקול של טום בעזרת חוש המישוש צמוד לקיר, “ליד הבית?” שאל טום מנסה להיזכר, “כן כשיצאנו מהאוטו מישהו הביא לך מכה על הראש ואז ישר גם לי" אמר ביל מניח את ידו על הכתף של טום כאשר בדיוק הגיע אליו, “או הנה אתה! טוב מה נעשה? אני לא מתכוון להישאר פה!” הכריז טום, “בוא ננסה לצעוק אולי לפחות החוטפים ישמעו ויבואו להסביר לנו מה קורה פה"הציע ביל, “הצילו!!!” צעק טום בכל כוחו , “יש פה עוד מישהו?!” צעק ביל אך איש אינו הגיב, “בוא ננסה למצוא איזו דלת או משהו...” הציע טום ושניהם התחילו ללכת לאורך הקיר לכיוונים שונים ממששים אותו, “הנה יש פה משהו!!”הכריז ביל כאשר נגע במשהו דמוי ידית, “אפה?” שאל טום מתנתק מהקיר והולך לכיוון שממנו דיבר ביל, “פה ! פה!” אמר ביל מכוון אותו, טום הגיע אליו נוגע גם בידית, “זה נעול!” הוא אמר בייאוש לאחר שניסה לפתוח את זה בכל כוחו, “תנסה לבעוט בזה...” אמר ביל וזז מעט הצידה,”לא זה חסר סיכוי !”נכנע טום אחרי כמה בעיטות ונצמד לקיר מתגלש לרצפה, “מה נעשה? אני לא רוצה למות צעיר! ואם נמות ואיש לא ימצא אותנו כאן? מה יהיה אז?” ביל פתח בהיסטריות שלו, הוא תמיד היה נלחץ מכל דבר וחושב קיצוני מידי, “תירגע אם חטפו אותנו רוב הסיכויים שיש להם מניע ולא סתם כדי שנמות פה מרעב!”טום ניסה להרגיע אותו, “ואם בכל זאת זאת כן הסיבה?” שאל ביל בעודו נצמד גם לקיר וגולש מטה מתיישב ליד טום, “אז לפחות אנחנו ביחד...זוכר אפילו המוות לא תפריד בינינו, אם נמות נמות ביחד!” טום ניסה לעודד אותו, הוא הניח את ידו על גבו של ביל מלמעלה כמו במין חיבוק, “זה לא מעודד אתה יודע...בכל זאת מוות! אבל אתה צודק עדיף למות ביחד איתך מאשר לחיות בלעדיך" אמר ביל, נצמד לטום יותר מחבק אותו, הקשר בניהם היה פשוט מיוחד , קשר שרק תאומים יכולים להרגיש, הם היו כמו חלק אחד מהשני פשוט בלתי מופרדים כמו בנאדם אחד, והם היו בטוחים ב-100% שככה זה יישאר לנצח גם לאחר המוות.

"קר לי " לפתע פלט ביל משפשף את ידיו זו בזו לאחר שישבו כ-5 דקות בשקט, “אוף נמאס לי! לעזאזל אפה אנחנו?!” שאל טום בתוקפנות, הוא תמיד היה מתעצבן היה לו פתיל קצר,הוא קם מהרצפה ניגש לדלת ההיא , “תנו לנו לצאת!!!” הוא פתח בצעקות מתחיל לתופף על הדלת, “תפתחו!!!” הוא המשיך , “טום נראה לי שאף אחד...”ביל התחיל להגיד ולפתע הדלת נפתחה, טום קיבל ממנה מכה ומעד לאחור , בכניסה לחדר ניצבה בחורה די גבוה, היה לה שיער שחור ארוך ועיניים גדולות בצבע לא מובן, משהו בין לבן לאפור. טום הביט בה מלמטה למעלה עם מבט מופתע וגם ביל הציץ מהפינה. “מי את ואפה אנחנו?!” שאל טום בכעס מתחיל להתרומם, “היילי" היא ענתה מבלי לפרט, על פנייה לא הייתה שום הבעה, “נעים מאוד...עכשיו תסבירי לנו מה הולך פה!” דרש טום וניגש אליה ,”זה קצת מסובך" היא אמרה מביטה בו בוחנת כל פינה בגופו , “אני יבין אני לא טיפש!” אמר טום ושילב את ידיו מחכה שתתחיל לדבר, “מצטערת אבל לא נתנו לי אישור לספר לכם עדיין" היא אמרה ותפסה בידית של הדלת בניסיון לסגור אותה אך טום עצר את הדלת עם ידו, “למה נראה לך שתחזיקי אותנו פה ככה?” שאל טום, היא לא אמרה עוד דבר , היא משכה חזק יותר תולשת בקלות את הדלת מידו של טום וטורקת אותה בעוד שוב נוצר חושך מצריים בחדר, “וואו!! היא חזקה!!” אמר טום משפשף את ידו מכאבים. “מה זה השטויות האלה אני לא מבין?! קר לי ואני רעב ורוצה הביתה!” ביל התחיל להתבכיין, דלת לפתע נפתחה שוב , משהו נזרק אל תוך החדר והדלת שוב נטרקה לפני שטום הספיק לתפוס אותה , “מה לעזאזל זה היה?” שאל ביל, “אני לא יודע! אבל מה שזה לא יהיה אנחנו לא יכולים לראות בחושך!” צעק טום ולפתע אור נדלק, “ככה טוב יותר!” הוא אמר וניגש לשק שהיה זרוק על הרצפה, “מה יש שם?” שאל ביל כאשר טום הרים את זה, הוא פתח את השק והוציא את מה שהיה בפנים. “זה המעיל שלי!!! מה הוא עושה פה?!” ביל קפץ בהתלהבות ממקומו חוטף את זה מהידיים של טום, הוא לבש מהר את מעיל העור השחור שלו מביט מה עוד היה בשק, טום הוציא משם שני לחמניות עטופות בניילון ובקבוק קולה, “עם מה הלחמניות?” שאל ביל לוקח אחת, “חביטה וירקות" ענה טום כאשר פתח את זאת שנשארה אצלו, “אני יכול להתרגל לזה!” אמר ביל ופתח גם את שלו, הם חיסלו את זה כאילו לא ראו אוכל שבוע , “טעים!!” אמר טום לאחר שסיים את הביס האחרון, “כן השקיעו" אמר ביל ופתח את בקבוק הקולה, “טוב ומה עכשיו? זה היה כאילו רמז שנשאר פה הרבה זמן?” שאל טום בצעקה, “אני מקווה שלא" מלמל ביל בין שלוק לשלוק, הדלת לפתע שוב נפתחה שניהם הרימו את מבטם, לחדר נכנסה היילי ,היא סגרה אחריה את הדלת ונעמדה במרכז החדר , “את מוכנה כבר להסביר לנו מה הולך פה?”פנה אליה טום, “כן אבל בתנאי שלא תעשו שטויות" היא אמרה מחכה להסכמה שלהם, “תלוי למה את קוראת שטויות" אמר טום, “ניסיונות למרוד" היא ענתה קצר ולעניין, “את זה אני לא יכול להבטיח" אמר טום , “חבל אז תמשיכו לחיות פה עד שתסכימו" היא אמרה והסתובבה כדי ללכת, “לא! חכי שנייה! אני מסכים!”אמר ביל וקם ממקומו, טום תקע בו מבט זועם, “אני לא מתכוון לחיות פה ככה!” ביל הצדיק את עצמו למבט של טום, “אם אני מסבירה זה רק לשניכם ביחד, שהוא גם יסכים!” היא אמרה מצביעה על טום, “טום...” אמר ביל מביט בו עם עיניים מליאות תקווה, “טוב , אני מסכים אבל רק בשבילך ביל!” נכנע טום. “אוקיי בואו!” היא אמרה מסמנת עם הראש לדלת , טום קם ושניהם ניגשו אליה, היא פתחה את הדלת נותנת לשניהם לצאת שניהם יצאו בהיסוס מביטים סביב, היא יצאה אחריהם וסגרה את הדלת, הם הביטו מסביב מנסים להבין אפה הם , זה נראה כמו עיר קטנה בלב יער , היו שם המון עצים ענקיים שהסתירו את רוב השמיים ומנעו מקרני השמש לחדור פנימה,היו שם מספר בתי עץ ועוד כל מיני מבנים לא מובנים, המזג האוויר שם היה קר ולח. “אל תנסו לברוח אתם בחיים לא תמצאו את הדרך החוצה מהיער הזה וחוץ מזה יש המון חיות מסוכנות וחרקים ארסיים בסביבה"אמרה היילי מתחילה להתקדם, ביל וטום זרקו מבט אחד על השני לא אומרים דבר, “בואו..” היא אמרה שוב, שניהם הלכו אחריה ...

בינתים אין כ"כ אקשן

חכו חכו

זה סיפור ארוך ומסובך עם עלילה!

תגיבוו ^^

אזהרה:לא יהיו מספיק תגובות אני יקפיא גם את הסיפור הזה

למראת שהוא כבר מוכן חלקית!