למה זה חייב להכאיב כל כך?
למה זה חייב להסתבך ככה?
עברנו ימים משוגעים..כ"כ הרבה תהפוכות וים..ים געגועים..
עברנו תקופה מטורפת..כ"כ הרבה מילים שנאמרו..כ"כ הרבה דמעות...
כ"כ הרבה רגש..ימים מלאים באהבה, בחלומות,במחשבות.
והמרחק הזה..המרחק הזה ששורף בנשמה,הרצון המטורף, לפעמים נדמה שאין עוד תקווה..
ובלילות אני בוכה..נקרעת מגעגוע ומעוד יום שעבר וזה עדיין לא קרה..
אני מדברת אליך ומקווה..אולי אתה שומע?..אולי גם לך אני חסרה?..
הלב שלי ,
נופץ, לכל כך הרבה חלקים,שברת אותי.
אהבה זה כואב, כל כך כואב.
הפוסט הזה נכתב במשך יותר משעה וחצי,
לאחר הפסקות רבות של פריקה,
המקלדת כל כך רטובה כבר.
המקשים על המקלדת כבר מטושטשים,
מרוב העיניים המלאות בדמעות שעומדות לצאת
ומרוב הדמעות שכבר יצאו וזולגות לאורך הלחיים שלי.
נזכרת בך ובוכה.
מדברת עליך ובוכה.
מה יהיה איתך?
מה יהיה איתנו?
האם יהיה משהו בינינו או שאני סתם סובלת עכשיו?
האם אני צריכה להכריח את הלב שלי לשכוח ממך, לתמיד?
האם אני סובלת סתם, בשביל כלום?
אם אתה באמת אוהב אותי כמו שאתה אומר,
תגרום לכאב הזה, לכאב הלב הזה להיעלם.
זה כואב..כואב לרצות אותך כ"כ..להתגעגע כ"כ...
ואז שוב אני חושבת עליך ומבינה..ומבינה..שזו האהבה..האהבה הכי גדולה שלי..שכ"כ חיכיתי לה
וגם אם יעברו עוד ימים ולילות רבים..אני מחכה לך,רק לך..
קרוב,רחוק, זה לא משנה.
בנינו אין מרחק..רק ים..ים אהבה..
אני לא מוותרת עליך..
לא מוותרת עלינו..
לא אוותר..
נשבעת לך..
בטוב וברע..עד הסוף..
אני אוהבת אותך
נשבעת לך..
אני אהיה שם..עד הסוף איתך..
רק איתך...
חיכיתי..מחכה..ואחכה..
אני מרגישה כאילו אוקיינוס שלם מפריד בנינו...
יום אחר יום...ולאט לאט אני משתגעת!
שום דבר לא מפסיק ת'כאב.איפה שלא תהיה,מה שלא תעשה ,אני כאן מחכה לך.
כמה זמן שיקח או כמה שליבי עוד ישבר...
אני כאן...מחכה לך... כ"כ אוהבת אותך...
"זה רק הלב שכואב לך..
אל תדאגי..
זה רק הלב.."
והוא כ"כ כואב..