מצפים לפוסט? באסה. החיים משעממים, בהרגלם.
שלחו לי היום בלוג עצוב במיוחד שאני צריכה לקרוא אותו וקראתי ביום אחד כל מה שהוא כתב בשנתיים. חרשתי.
אחד הבלוגים המעניינים ועצובים שקראתי בחיים.אני לא יודעת מי הוא ואני גם לא מכירה אותו, אבל אני מרגישה כאילו.. הוא אחד האנשים הקרובים אליי ביותר. אני לא יודעת למה ואיך אבל הוא פשוט חדר לי ללב והתמקם שם.
למרות שהקריאה בו העציבה אותי ולפעמים הייתה איזו דמעה או שתיים שהופיעו להן אני שמחה שקראתי את כל הבלוג.
אני עכשיו מסתכלת על דברים אחרת. רק עכשיו הבנתי כמה החיים באמת לא צפויים ושלא כל דבר קורה לטובה.
רק עכשיו הבנתי שהכל נקבע על ידו, ההוא מלמעלה שגם אם תקבע תוכניות הוא יבוא וישנה לך אותם.
רק עכשיו הבנתי שהחיים לא תמיד טובים ושמחים ושתמיד יכולים לקרות דברים רעים שהם לא בשליטתנו.
ההוא שנתן חיים באותה צורה גם יכול לקחת אותם.
מה שבא בקלות באותה קלות יכול ללכת.
ההוא מלמעלה לא יודע שמתנות לא מחזירים.
שתבינו מה הבלוג עשה לי בלב. איך הוא שינה אותי.
אני לא יודעת מי היית, בחיים לא שמעתי עליך, ובחיים לא הכרתי אותך. אני מאמינה שזה היה רק הפסד שלי.
אני לא יודעת מי היית, בחיים לא שמעתי עליך, ובחיים לא הכרתי אותך אבל אני עושה לך פוסט הנצחה וזיכרון.
יהי זכרך ברוך.
עריכה:
בעקבות הפוסט הרבה אמרו לי שזה לא אמיתי והכל שקר.
אני לא מאמינה שיש בן אדם מספיק חולני כדי לעשות דבר כזה אבל גם אם יש..
זה ממש לא משנה לי, היו מקרים דומים.
הבלוג הזה פקח לי ת'עיניים למציאות. והמציאות לא משהו..
הבלוג הזה שינה לי את השקפת החיים. שיהיה לא אמיתי. עדיף.
לי זה לא משנה.
