הוו שיר,
כמה זמן אנחנו מכירות? 6 שנים.
6 שנים אני מכירה אותך, 6 שנים אני סובלת אותך, 6 שנים אני נהנת איתך,
ועדיין לא נמאס לי להיפגש איתך כל יום מחדש.
כןכן אני מוזרה.
טווווווווב. אז את הבנאדם שמכיר אותי הכי הרבה. יותר מההורים שלי ומכל בן אדם אחר.
ואני יודעת שאם אני צריכה משהו, דיבור, או חברה לכתף,
זה לא טלפון. זה למרפסת, או דפיקה בדלת.
(מה שלא קורה בשנים האחרונות כדי למנוע פאדיחות ממשפחתך^_^)
היה לנו תקופות רעות, כמו כל מערכת יחסים, של כל בני האדם,
היו תקופות שלא היינו מדברות / נפגשות.
אבל יש תקופות, ועכשיו אני חושבת שזה התקופה הכי דביקי.
שאנחנו הכי ביחד, ושאנחנו הכי משתפות, ושאנחנו נפגשות הכי הרבה,
וגם בשנים האחרונות למדנו לשתף דברים ביחד.
שיתפנו חברות (!!!) למדנו לצאת ביחד, קניונים3>, מסיבות (19 /m\).
אז בעצם מה משמעות הפוסט הזה?
להסביר לך כמה את חשובה לי.
את לא סתם חברה שזה כיף להיפגש איתה.
את לא סתם חברה שאני יכולה להאמין בה.
את לא סתם חברה שכיף לשתף.
את פשוט לא סתם.
ואני חושבת שאם עברנו את כל מה שעברנו, ועברנו הרבה,
אז שום דבר לא יעמוד בחברות שלי. ושום מכשול ישבור את מה שיש לנו.
והחברות שיש לנו, היא חברות גדולה וחזקה.
ואני לא רוצה לשמוע רגשנית מידי אבל...
שיר אני מאוהבת בך!!!!!!!!!!!!11111
חחחחחחחחח XD
סתם,
אני אוהבת את שמוליק. חתיך, כוסון, תעשה לי ילד.
שמוליק יו אר מיי לייף!!111
הפוסט הזה יצא פלצני. :S
אבל, את, חברת ילדות. ואצלך, כל החברות שלך הן חברות ילדות.
את כל החברות שלך את מכירה מגיל 0. אצלי לא.
את חברת ילדות שמכירה אותי מגיל קטן... נו.. מגיל 7..
אני והמשפחה שלי בדיוק עברנו שהיה לי יומלדת 7.
אני זוכרת ששנינו עלינו לכיתה ב'.
ואני אף פעם לא אשכח את זה. אני בדיוק יצאתי עם אימא שלי מהבית,
מהבית שבדיוק היה חדש.
אני זוכרת שאת היית בחדר מדרגות עם אחותך מור.
אימא שלי כמובן מיתוך נימוסים של שכנים חדשים, אמרה שלום.
ואז בדיוק היא ציינה שאני עולה לכיתה ב', ומור אמרה שגם את.
אני זוכרת שבהתחלה לא דיברנו. התביישנו לדפוק בדלת כדי להכיר.
ואז פעם אחת אימא שלך דפקה אצלינו בבית, ושאלה אם אני רוצה לשחק איתך.
ילדות קטנות! (?) כמובן שאמרתי כן.
ואז, מהרגע הראשון נהננו. המשכנו להיפגש. המשכנו להיפגש עד גיל 13.
וגם נמשיך עד גיל 100 בעזרת השם טפו טפו.
אבל עם השנים. את הריכולים של הבובות, החלפנו בבנים *גבותגבות*
התחלנו לעשות דברים של ילדות גדולות.
וכן, אנחנו כבר לא קטנות.
ואת?
את תמיד תהיה השכנה הכושית והקטנה שלי. :)
אני אוהבת אותך.
אבל לא סתם, שאומרים לכל אחד "אוהב",
באמת שאת חברה אמיתית. את מדהימה.
עזבו את זה שהתמונה ענקית, עזבו את זה שאני מכוערת.
תראו איזה כוסית שיר!!!! שייייר את הכי יפה שיש.
שרון.
או עלי להגיד שארון?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
