פתחתי עוד בלוג.ואתם לא תקבלו ת'מספר שלו. כי הוא אנונימי.

אני לא מרגישה שאני באמת יכולה לכתוב פה את כל מה שאני רוצה. שאני לא יכולה לפרוק את מה שבאמת יש לי על הלב.

זה בלוג אנונימי שבו לא מצוינים פרטים מזהים שלי.

שם אני יכולה לכתוב מה אני מרגישה כלפיו וכמה אני מתגעגעת אליו. ][אתם גם לא תקבלו ת'שם שלו. מעטים האנשים שיודעים מי זה][

ולנושא אחר...

לפני יומיים יצאתי בערב לקופי בין עם איתמר האימו, "עיניים" [הידוע בשם יונתן]  ושרון.

היה ממש כיף. שרון ואני שתינו אייסשוקו ואיתמר שאב אותו.  =].

צילמתי את יונתן תמונה אחת המוזרות וכל פעם שהוא מתקשר אז התמונה מופיעה.

וכשאיתמר מתקשר אז יש לי תמונה שלו ב"אימו".

משם הלכנו לכיוון הבית.  כל הדרך הבנים צלצלו באינטרקומים של אנשים כמו ילדים קטנים וברחו.

חח כל הדרך לכיוון הבית יונתן היה שיכור, שיחקנו אותה חברים, ודיבר ג'יבריש.

אחר כך החלטנו שמשעמם וחזרנו לקופי בין. והמפגרים... החליטו שהם רוצים פארק שעשועים אז הלכנו לפארק מאחורה..

שיחקנו והכל. באיזהשהוא שלב שמענו את יונתן מדבר עם אמא שלו בגרמנית. איזה מוזר זה היה.

 היינו על משהו שצריך להיתפס וזה היה גבוה ואיתמר פחד אז תפסתי לו במותניים והמסכן הרגיש לא בנח. יונתן: "כן,איתמר, אתה לא רגיל".

בחזור הבנים היו אמורים להיות ג'נטלמנים וללוות אותי ואת שרון הביתה אבל איתמר היה מוכן רק עד לגשר. ברגע שעלינו על הגשר ראינו שלושה בנים עוברים לצד שאנחנו היינו. נבהלנו אז עברנו לצד השני של הכביש. ואז הם שאלו אותנו אם אנחנו רוצות לבוא איתם לפארק וממש נבהלנו. מצאנו מדרגות וירדנו בהם [למרות שלא היינו צריכות] ובדרך למטה אחד שאל אותנו לאן אנחנו הולכות.

נלחצנו, ברחנו.

וזהו. כל אחד התחיל עם השני. כל אחד שיגע את השני.

כל אחד הצחיק את השני והיה נחמד ביותר.

מקווה שיהיו עוד פעמים כאלה.

אוהבת אותכם. ואותו

הצינית..  (י.א?)