וואי קרו לי כ"כ הרבה דברים.

מאיפה מתחילים?

אממ.. יום שני- יום מקולל!

לא יכול להיות לי יום אחד טוב. חייב להיות משהו טוב ואז משהו גרוע מאוד שיהרוס. חייב חייב חייב.

ביום שני בצהריים אמא שלי אמרה לי שאני יכולה ללכת למסיבה ב19.

לא דיברה איתי על מגבלת זמן וכל החרא הזה.

אחר כך היא אמרה שהיא ואבא שלי רוצים לטוס בסופ"ש הקרוב לטורקיה.

מה שאומר סופ"ש רק עם אחותי הגדולה. [ושארון]

וכמו שאמרתי, חייב להיות משהו שיהרוס.

אני כבר חשבתי שיהיה לי יום אחד שמח לשם שינוי.

אבל לאאאאאאאאא הייתי חייבת לדרוך על הכוס המזדיינת הזו.

באותו ערב היה ליאיר בר מצווה. היה נחמד ביותר עד...

שדרכתי על כוס זכוכית שהייתה על הדשא ופצעתי ת'רגל.

חבשו לי. כל החברים עזרו לי וטיפלו בי כמה שיכלו.

כל מי שעזר לי אני אוהבת אותך.

נחתכתי. טבעתי בדם של עצמי.  (יאק) נכנסה לי זכוכית והייתי בבית חולים עד אמצע הלילה.

תפרו לי ת'רגל במלא תפרים. 7 תפרים ליתר דיוק.

כשההורים שלי הגיעו לאולם אבא שלי ורן הרימו אותי על האוטו.

רן אני כ"כ מצטערת. אני חייבת לך בענק. הצלת אותי. V | ? (חסוי)

אמא שלי לא ידעה מה לעשות .

איכילוב או הביתה ואמרתי לה שכבר אמצע הלילה ולא מתאים עכשיו איכילוב.

נסענו הביתה. אמא שלי רצתה לראות מה קרה לי ואמרתי לה שלא תעז בכלל לחשוב על לגעת לי ברגל.

כן, הייתי קצת עצבנית. מקווה שהיא סולחת לי  =]

בסוף היא פתחה ת'תחבושות שחבשו לי באולם.

למרות שלהזכירכם אמרתי לה שלא תעז לחשוב על זה אפילו. אבל ממתי ההיא שואלת אותי, הא?

ברגע שההורים שלי  ראו מה קרה לי היא י-ש-ר לקחת אותי לאיכילוב.

הגענו, אבא שלי מצא כיסא גלגלים מעאפן, הושיב אותי שם והתחיל לגלגל אותי.

קיבלתי זריקת טטנוס שתפסה לי ת'שריר בצורה מחרידה.

אחר כך הזריקו לי שתי זריקות הרדמה ברגל כדי שהתפירה לא תכאב.

הזריקה השנייה ממש השפריצה החוצה והיו כמו טיפות שעפו על אבא שלי.

הוא התחיל להרגיש שהוא עוד רגע מתעלף מההרדמה.

[מיותר להזכיר שהוא היחיד שהייתה עליו תעודת רשיון?]

הלכתי לישון ב2 וחצי וקמתי ב5 לפנות בוקר מרוב כאבים.

העיקר התופרת הכלבה הזו אמרה שלא יכאב לי 24 שעות כי ההרדמה תהיה בתוקף.

כן ממש. והקטע שאני צריכה לעשות הר של כריות,

 כדי שהרגל תהיה למעלה ולא יזרום אליה הרבה דם. גאד כ"כ לא נוח!!!

בצהריים ניסיתי לישון אבל הכלבים האלה היו חייבים לדבר ביניהם.

גאד סתמו כבר. אני אבעט בכם! ואני אוהבת כלבים.

שלא תבינו לא נכון. הם כ"כ עצבנו אותי שלא ידעתי מה לעשות.

בקיצור...  תפרו לי שבע תפרים. אני צולעת אבל חפיף. והקטע שביום שישי [מחר]

יש מסיבה שאין מצב בעולם שאני מפסידה אותה. ואני מפחדת שיכאב לי.

אתמול הלכתי לשלם לטיול בצופים.

הזכרתי שהפסדתי ת'פעולה האחרונה עם הקבוצה בגלל הרגל הכלבה הזו? גאד!!

בא לי  לנסר אותה! =]  =[

היום ההורים נסעו ושרון חפרה לי בשכל עם הצעקות "עם השיער החדש שלה"

יא רייט.

שרון, עט חפירה ואת מושלמת.

טוב אנשים הרגל מתחילה לכאוב לי ואני צריכה לטפל בה...

שרון הצמידים החדשים שלי אצלך  =]

נדבר?

בתגובות? יאי

אוהבת את כולכם!

בלי נאצה חבר'ה!!!