חיכיתי מהטרמפיאדה לאוטובוס עם עוד חייל שישב איתי בתחנה בחום של יולי בדרום הארץ,אחרי רבע שעה הגיע האוטובוס סוף סוף,
החייל שהיה איתי עלה על האוטובוס וסימן לי לבוא לשבת איתו מאחור,הייתי טיפה מנומנת ונירדמתי אך התעוררתי כמה דק' לאחר מכן בשל חוסר נוחות.
החייל שישב לצידי הציע לי לשים את הראש שלי על הכתף שלו,אני הייתי מופתעת כי מעולם לא היו עד כדי כך נחמדים אליי קודם לכן.
החייל הנחמד התיישב לידי ושמתי את ראשי על כתפו,כבר איבדתי את העייפות שלי אך נתתי לעצמי לשקוע בתוך רוחו.
היינו כ"כ קרובים אחד לשני,החייל הזיז את ראשו לשלי ונישק אותי בלהט,
לפתע הוא הכניס את היד שלו מתחת לחולצה שלי ותוך כדי שהתנשקנו הוא שואל אותי לשמי.
"אנה",אני אומרת לו תוך כדי התנשמות עקבית.
יוני קוראים לו.
יוני החל לטחוב את ידו לחזיה הדקיקה שלי,
נעינתי לו.
לפתע אני רואה מהברזנט שמעל האוטובוס דרך החלון משהו זז,לפתע נתקפה בי חרדה.
"יוני תראה הברזנט זז",
"עזבי אותך מתוקה",הוא אמר לי "בטח עף מהרוח".
"לא מאמי,אין מצב,יכול היות שזה מחבל או משהו,יש מצב שהוא מציץ לנו".
לפתע הוא גדיכך בבוז ואמר "אולי נזמין אותו להצטרף",
"לא מטומטם",גארתי בו,"אני רצינית",
ולפתע צצו מהברזנט 3 גמדים,גמדים אמיתיים,
באמת גמדים,קטנים ושמנמנים בגודל של כמה ס"מ,
שטענו שיוני חלק מהמשפחה שלהם.
"סליחה?!אתם - משפחה שלו?!",
"כן",ענו שלושת הגמדים ביחד, "וגם שלך",
כאן הייתי כבר בטוחה שמדובר כאן באיזושהי בדיחה,התחלתי להתפרץ עליהם "יא חתיכת מכוערים בואו,בואו הנה נראה אתכם מדברים על מהשפחה שלי",
בזמן שיני מנסה להרגיע אותי ואומר לי "דיי,אנה את בחורה נחמדה,אל תדברי ככה",
ואני רק רותחת יותר,הייתי מתה לצאת מהחלון של האוטובוס,לתפוס אחד מהם ולזרוק אותו לכביש שהמשאית הבאה תדרוס אותם למוות,
יכולתי לרצוח את הגמדים האלה,אבל השלושה רק ציחקקו,הדבר שהרתיח אותי.
לאחר מכן האוטובוס עצר ויוני משך בידי לכיוון היציאה,ותוך כדי דרכי החוצה זרקתי לנהג "יש לך שם גמדים מאחורה",
הנהג אוטובוס גיחך וצעק "צאו, צאו לי מהאוטובוס,פרחחים".
כל הדר לבסיס יוני רק שכנע אותי לבוא לחדר שלו ושיש לו שם אחלה מיטה והציע לי להזדיין איתו.
"למה נראה לך?",אמרתי לו בלעג,הוא אמר לי "כי אולי נתאהב,נתחתן ונביא ילדים ואולי נספר להם את הסיפור על איך שהכרנו באוטובוס,
ונספר גם לנכדים ולנינים שלנו אפילו".
הוא חושב שכל הסיפור הרומנטי הזה יגרום לי להזדיין איתו.
הוא צדק,הזדיינו,
נכנסתי להריון,
9 חודשים לאחר מכן התקשרתי אליו מאיכילוב,
מאז לא חשבתי יותר על גמדים.
חשוב לי לציין שהסיפורים שאני כותבת כאן ממש לא אמיתיים,
אלו סיפורים שאני כתבתי ואין להם שום קשר למציאות שקשורה אליי
(והשם שלי הוא גם לא אנה [=)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
~Jackie™