טעם החיים במלואם בבלוג שלי

לקחתי פסק זמן...

לא יודעת כיצד

לפעמים הכל נעצר

לפעמים הכל עומד מלכת...

כי אולי זה זמן השלכת...

משליכה מעלי את מה שנגמר...

משליכה מעלי את השנים שעברו

עוד סיפור נחתם נסגר

ואני הייתי בפסק זמן.

למרות ניצחון מחץ סוחף ונפלא...

 עדיין כבד משום מה?

כך לאחר מאבק ארוך מתיש...וסוחף.

 כך לאחר עמידה איתנה וצודקת ואישור של השופטת... שנתנה חותמת.

עדיין קשה לחגוג ולצהול...

דבר שנראה בעיני כאיוולת.

לא יצר הנקמה ליווה אותי

לא יצר הכעס

לא יצר השנאה

יותר גרוע מכך...האדישות לאותו אחד שבי כה פגע...

וגרוע מכך בילדיו!!!

שנה וחצי עברו מאז...

שבמהלכן  בניתי, שיקמתי,אהבתי ונאהבתי.

תהום פעורה מאז והיום

אנני מי שהייתי עד שלשום

אנני מי שאני היום

אז למה נהפכתי...אישה מלאת און.

משא ומתן נפתח...ואני שתקתי...מבט אחד בפני שופטת נכבדה

הראתה לה את כל התמונה.

לא הייתי צריכה לומר אפילו מילה...

וטוב שכך כי אחרת הייתי עוד מקיאה על איוולת ששם פצח בשירה.

לרגע עיני התלכדו בעיני החוכמה... שמשקפיה הורידה עד לאפה...

סימנה היא בידה... אין צורך לומר מילה... אני כבר הבנתי את כל התמונה!

מיד העמידה אותו במקומו, ללא פשרות וללא נסיונות.

לבן כסיד קיבל צבעו וידיו התחילו רועדות.

חתם נעל את גזר דינו... למחיית ילדיו ידאג מעכשיו.

נחתם נשלם עוד שלב...

אפילו לשמוח ולצהול לא יצאתי גם...

כי כבדה כבדה היא התחושה

עד כמה איוולת וטיפשות יכולה לתרום לאדם.

חזרתי לביתי... את ילדי חיבקתי בשתי ידי...

ואיתם...רק איתם יצאתי לסעודה... חופשי חופשי על הבר.

וזהו תם ונשלם עוד שלב ופרק בחיי!!!

http://www.freewebtown.com/omg2/hebro_all/1.htm

=========================================================

ממכם הסליחה שלא עניתי לחיבוקים שלכם בפוסט הקודם...

או שלא הייתי כאן לענות לכם...

אך תדעו שתמיד תמיד אתם בליבי.

ליל חלומות נעימים.