בכל פעם שמגיע חג שבועות, נזכרת אני בילדותי במושב.
נזכרת אני באותם ריחות שאפפו את הבית הקט והחם, במיני ריבות חמות שמתרקחות על האש...
אני זוכרת את ריח החלב ומיני הגבינות שניחוחם ליווה אותי מהכניסה לבית.
תמיד הייתי נכנסת ממרפסת הבית, מתגנבת לתוך המטבח החם, שם דודתי (שאצלה גדלתי..שזה סיפור אחר שאולי פעם אספר) בשמלה דהוייה ומטפחת על ראשה עסוקה במלוא המלאכה.
רוקחת היא חמאה, שמנת, ומיני ריבות בשלל צבעים וטעמים, מאותם פירות עסיסים שרק אתמול קטפתי מהעצים המניבים במשק בייתה.
אהבתי את הקטיף, אהבתי לראות את מעשי ידיה הרוקחות מיני פלאים מהתוצרת המופלאה של הטבע.
אישה מוצקה... מלאת עשייה...אישה ללא חת...ומבט קשוח שלא ניתן ולו לרגע אחד לחרוג מתוך המלאכה שבא היא שלטה...
אך ברגע שנגמרה מלאכתי...חופשיה כציפור דרור הייתי...
יחפה במרחבי השדות כצועניה בין צועניות.
לפעמים רק הייתה מסובבת את גבה...ואני הייתי שולחת יד ומיד נעלמת צנצנת מלאת מתיקה מהשיש
כך הייתי מטפסת ונעלמת על גבי החציר... מעלה מעלה למקומי הסודי ומלקקת את המתוק והחם ללא שום רגע של חרטה או מנוחה לנשימה...
חחחחחחחח מתארת לי... שבפינוי החציר... עד כמה בטח נדהמו....
מהצנצנות ששם הוחבאו ונשרו.
ערב החג... השכמה לפי הסדר כמובן...4 לפנות בוקר... קודם חליבה ואני בהתרגשות גדלה...
חושבת ומתכננת את קישוטי העגלה והחגיגה.
כך המלאכה מרובה...בלול כבר ביקרתי ואת האפרוחים האכלתי... ומיד חולצת את מגפי גוליבר ויחפה
עצה רצה לאומנות הקישוטים... כולי שקועה במלאכת הנאה..גוזרת חותכת במלא האריזה, גוזמת
במלוא התפרחת הפורחת בגינה.
עגלה וסוס היו אז לדודי...וכל בוקר כמנהגנו אני ישבה על הכדים והוא רודה בסוסו לכיוון המחלבה
לשקילה ולהבאת התוצרת הברוכה.
בתור ילדה נראה לי דודי בריון כגוליבר... מגפיים ענקיות מעטרות את רגליו...כאלו... כמו מאז...גומי ענקיות שמראות חלקי רגל מוצקות מתחת למכנס חאקי קצר, ומעל גבר מוצק וענק... ותמיד במבט שובב, (כמו טוביה החולב מהסרט כנר על הגג , קשוח מבחוץ אך כל כך רך מבפנים).
וכך באותו בוקר של ערב חג... הגיע לרתום את עגלתו... ואני למרות המלאכה המרובה ליבי גועש ומתרגש למשמע הנאתו למראה כל הקישוטים שמקשטים לבוקר זה את עגלתו.
מילה אחת בודדה נזרקה "יפה" והחיוך הקורן שגם בעיניו האיר מילא אותי ברננה שמחה שלא תתואר.
בגאווה התישבתי כהרגלי על הכד... "דיו" אחד נאמר, ויצאנו לכיוון המחלבה מלאי קישוטים ופריחה.
אותו יום זכור לי היום לאור הפוסט של אור הנר שאותי החזירה קצת לאחורhttp://israblog.co.il/blogread.asp?blog=372307
בשניה החזירה אותי לזכרונות ונוסטלגיה נפלאה... של המשמעות והיופי של החג...
מימים רחוקים שכמו אתמול עכשיו לי הם משקיפים. (תודה לך אור הנפלאה).
והיום בזמננו גם לפעמים מתגנבת אני לליקוקים מתוקים...
מקשטת את עגלתי בשלל של פריחה...ומלאי של הנאה.
חג שמח לכולם!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
