לרגע חשבתי שאני עדיין חולמת אבל מסתבר שלא, היום היה הגשם הראשון ^^
אחח איזה כיף, אני לא יודעת איך זה בשאר הארץ אבל אני כבר מרגישה ניחוחות של סתיו באוויר.
נראה לי גשם (בעונת הסתיו במיוחד) מתווסף לרשימה של דברים שפשוט עושים לי את זה.
אני לא זוכרת את כולם אבל הנה כמה מהם-
1. מקומות ריקים. קניון אחרי שסוגרים בו את כל החנויות, תחנת רכבת, לונה פארק וכו'.. כל המקומות ההמוניים לרוב, ברגע שהם ריקים מאנשים זה עושה לי תחושה מוזרה של שלווה בלב, אולי בגלל שאני שונאת את ההמוניות של המקומות האלה ותחושת הקלאוסטרופוביה והרעש והצפיפות, כשהם ריקים יש מין שקט כזה פנימי וגם ממשי. בכלל יש משהו בלראות מרחבים גדולים ריקים.
2. מבטא ספרדי. לא מזמן פגשתי איזה רחוק משפחה שבא מצ'ילה לפני איזה שנה, וכשהוא דיבר פשוט לא יכולתי להתרכז בדבריו וכל מה ששמתי לב היה המבטא שלו. ככה כל פעם שאני שומעת מבטא ספרדי או אנשים שמדברים בספרדית. בחיי שאני שעות מסוגלת להקשיב למבטא כזה. גם אם מישהו יקלל אותי בספרדית אני עדיין אהיה מוקסמת. אני חושבת שאם משווים את השפות לסוגי האנשים האלה בבית ספר, אז ספרדית הייתה מהמקובלים המאגניבים האלה.
אה וגם מבטא הודי עושה לי את זה, אבל לא כמו מבטא ספרדי.
3. מטבעות של 10 שקל. אני לא יודעת אם זה הצורה שלו או השלמות שלו, אני פשוט מתה על המטבע הזה. בחיי שיש לי בבית אוסף של מטבעות כאלה רק בגלל שאני לא מסוגלת לשלם בהם ולהיפטר מהם. *שריטה קשה*
4. מנגינה של כינור או מפוחית. החל מהימים בגיל 5 כשהייתי מקשיבה לנגינה של סנופקין מהמומינים ועד בוב דילן, תמיד הייתי מוקסמת מנגינה של מפוחית. כך אותו דבר גם עם כינור.
אממ... זהו לא עולה לי עוד משהו בראש.
שלשום היה 'יום דבר כמו פיראט' הבינלאומי. שזה מסוג הימים המגניבים האלה שיש כל שנה, כמו 'יום המגבת' או 'יום השוקולד' הבינלאומי. הבעיה היא שאין טעם לחגוג אותם אם האנשים מסביבך כאלה יבשים ולא משתפים פעולה :/ (לפחות ביום השוקולד הבינלאומי הייתי עם בת דודה שלי והיא זרמה איתי, אז שתינו עשינו קינוח טעים של מוס שוקולד, קצפת ואוראו)
יש לי איזה פרוייקט גדול להכין לסיום הקורס ואני כרגיל דחיתי את זה לרגע האחרון, אז עכשיו אני כולי בלחץ ובטיפשותי עושה גם דברים אחרים במקום. (אני אף פעם לומדת מטעויות!)
כמה קשקושים עם עט ופרומרקרס-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעמהנונה:]