השבוע מתה אחת הכלבות הכי מקסימות שהכרתי. היא לא הייתה שלי אבל ראיתי אותה הרבה פעמים, היא תמיד שמחה לראות אותי, בכל פעם הייתה באה אליי קופצת ומכשכשת בזנב. היה לה אופי חביב במיוחד, היא הייתה מביטה לעברי והיה אפשר לראות את החיוך בעיניה, את הנשמה האכפתית והאוהבת שהשתקפה מהן. כאשר היו מתעלמים ממנה, היא הייתה דורשת תשומת לב ומבקשת שילטפו אותה.
היא מאוד אהבה בני אדם, לפעמים היה נדמה כאילו היא בעצמה אנושית, יכולנו לתקשר זו עם זו בקלות ולפעמים יכולתי לדעת במדויק מה עובר עליה בראש. אולי זה פשוט האופי שלה, אולי זה רק בגלל שנקשרתי אליה כל כך.
השבוע היא מתה, נהרגה בידי אדם שהרעיל אותה. אותה ועוד כלב אחד, כמעט זה הפך לארבעה אבל השניים האחרים ניצלו בנס.
היא הייתה רק בת 4.
אני לא מבינה. אני יושבת ולא מבינה איך בנאדם יכול לעשות כזה דבר. כמה שנאה, כמה חוסר לב צריך כדי לעשות את זה. גם אם המטרה שלו לא הייתה להרוג כלבים, ללא ספק הוא רצה להרוג בעל חיים. יצור חי שלא עשה לו שום דבר, רק רוצה לחיות את חייו, בין אם זה זאב, שועל, חזיר בר או כלב. בעל חיים זה בעל חיים. לבנאדם שכזה אין שום טיפה של חמלה, אני לא אתפלא אם הוא לא יהסס לפגוע גם בבני אדם. האמת שהוא כבר פגע, פגע בי, פגע בבעלים של הכלבים וכל מי שהכיר אותם. אני לא רוצה לדעת מה עובר עליהם, כשמישהו הורג את הכלב שלך זה כמו שהוא הורג בן משפחה.
לא הפסקתי לבכות אחרי ששמעתי מה קרה, אני עדיין לא מאמינה שהיא איננה.
רק בת 4.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נעמהנונה:]