MicrosoftInternetExplorer4
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";}
"אבל ללכת בלי וויל ?! היא התחרפנה לגמרי" אמרתי בשקט "ביל
היא חברה שלך, והאימא של הילד שלך, ככה אתה מדבר אליה ?" שאל טום.
"לא, אבל היא באמת התחרפנה סופית" אמרתי "אולי אתה התחרפנת
סופית ?! חשבת על זה שאולי בגלל כל מה שאמרת לה היא ברחה מהבית ?" שאל טום.
"איך אני אעבור את הלילה ?" שאלתי "באמת שאין לי מושג"
אמר טום "אתה ממש עוזר, אני פשוט לא מאמין, מאיפה אני אמור להאכיל אותו, הוא
תמיד מתעורר בלילה מת לאכול" אמרתי בפחד.
"אני חושב שנדפקת חזק" אמר טום בחיוך.
"טום זה לא מצחיק, וויל חייב לאכול, אני לא צוחק איתך" אמרתי
ברציניות מוחלטת "אז תכין לו סימילאק או משהו" אמר טום.
"אתה גאון! פשוט בן-אדם גאון" אמרתי בחיוך, הרמתי את וויל ובאתי
לצאת מהחדר "דבר ראשון ג'יני לקחה לך את המכונית ואתה לא לוקח את שלי ודבר
שני אסור לך לצאת מהבית ובמיוחד לא בשביל הביא אוכל לתינוקות" אמר לי טום.
"היא לקחה לי את המכונית ?" שאלתי אותו בכדי לבדות אם שמעתי נכון
"כן" אמר טום בפשוטת "טוב,
נו שיהיה, במילא אני לא יכול לצאת מהבית" אמרתי.
התקשרתי לזאקי וביקשתי ממנו לקנות לי קופסת סימילאק וכל מה שכולל בערכה,
הוא כמובן הסכים "טוב לפחות נעבור עכשיו את הלילה בשלום" אמרתי בשקט
וחייכתי אל וויל.
הגעתי לביתה של סאלי במצב רוח לא מוגדר, דפקתי על דלת ביתה, היא פתחה לי
אותה, מופתעת מנוכחותי כאן.
"מה את עושה כאן ?" שאלה וסגרה אחרי את הדלת "אני יכולה
לספר לך שנהיה אצלך החדר ?" שאלתי אותה "בטח" אמרה בחיוך, עלינו
לחזרה והתיישבנו שתינו על המיטה.
"נו אז מה קרה?" שאלה היא "רבתי עם ביל" אמרתי בשקט
"ועכשיו בפירוט" אמר היא, התחלתי לספר לה הכל, מההתחלה ועד לרגע בו
עזבתי את הבית.
"את השארת את ביל לבד עם וויל ?" שאלה בהלם "כן, זאת תהיה
הפעם הראשונה מאז שהוא נולד שהוא לא יישן איתי באותו חדר" אמרתי בעצב.
"למה עשית את זה ? היית לוקחת אותו איתך אלי" אמרה "אמרתי
לך, הוא בכה וכשהבאתי אותו לביל הוא נרגע לגמרי" אמרתי.
"אבל זה וויל, מה הוא יאכל ?" שאלה "אני לא מאמינה שלא
חשבתי על זה, אבל אני בכל זאת בטוחה שביל ימצא פיתרון" אמרתי.
"זה הריב הכי דפוק ששמעתי אי פעם" אמרה היא בחיוך "מה דפוק
? אמרתי לך מה הוא אמר לי" אמרתי בכעס "נכון, אבל אני יכולה להתערב איתך
שהוא אמר את זה רק בשביל תביני שפגעת בו בהתחלה" אמרה.
"אוף, אנחנו שני ילדים דפוקים" אמרתי ונשכבתי על המיטה שלה.
"תחזרי הביתה, תסדרי את כל העניינים ותשכבי איתו בדרך" חייכה
"סאלי, אני אמרתי לך שאני לא מתכוונת לשכב איתו בזמן הקרוב" אמרתי לה.
"ג'יני בינינו למה באמת את לא רוצה לשכב איתו ?" שאלה "אני
שכבתי פעם אחת עם ביל, אני מפחדת, אני לא יודעת למה, באמת שלא" אמרתי לה
בכנות.
"את אוהבת אותו ?" שאל היא "כמו שאני אוהבת את וויל" השבתי
בחיוך "איך וויל נוצר ?" שאלה "שכבנו" אמרתי.
"נו, שכבתם, אתם תוכלו לשכב שוב, עכשיו את חוזרת הביתה בסדר ?"
שאלה "אוקי, אני חוזרת הבית" אמרתי, לקחת את התיק וירדנו למטה.
"תבואי אלינו מחר, בסדר ?" שאלתי "כן, אני אבוא, עכשיו רוצי
לביל" אמרה "בסדר, ביי סאלי תודה רבה" אמרתי ויצאתי מביתה, היא
נפנפה לי לשלום.
השעה הייתה כבר אחת עשרה בערב כשחזרתי, הבית היה שקט, עליתי בשקט למעלה,
לחדרו של ביל, במיטה שכב ביל, מקובץ ו-וויל משתרע על כל השטח שנותר, חייכתי לעצמי
ונכנסתי למקלחת.
התקלחתי בזריזות, לא אהבתי למשוך את הזמן במקלחת כשקר, שמתי עלי חולצה
גדולה ותחתונים, נכנסתי למיטה והזזתי אל וויל יותר קרוב לביל בשביל שיהיה לי מקום
לישון.
עצמתי את עיניי ונרדמתי בשניות.
התעוררתי לאחר ששמעתי את קול הבכי של וויל, פקחתי את עיניי והרמתי את וויל
עלי, בדיוק כשבאתי להניק אותו ביל קם.
"ג'ן-ג'ן, זאת את ?" שאל ושפשף את עיניו "כן" אמרתי
"ג'ן אני כל כך מצטער, לפעמים אני כל כך דפוק" אמר וחיבק אותי חזק
"תן לוויל לאכול, אתה מוחץ אותו" אמרתי לו, הוא שיחרר טיפה והסתכל על
וויל.
"בחיים אני לא אתחרט על דבר כל כך מושלם, לא משנה באיזה מצב רוח
אני" אמר ביל בחיוך ונתן לי נשיקה קלה על השפתיים.
"אני עוד הטרחתי את זאקי שיקנה סימילאק" מלמל ועצם את עיניו "לילה
טוב בילי" אמרתי לו בחיוך, כתגובה הוא פשוט ניצמד אלי, וויל סיים לינוק ועצם
את עיניו.
נשכבתי בחזרה, וויל צמוד אלי מקדימה וביל מאחורה, נרדמתי במהירות עם חיוך
על הפנים.
התעוררתי בבוקר למשמע קולות שמחה, פקחתי את עיני שוב והבטתי בחדר, ביל ישב
על הרצפה בזמן שוויל זוחל על ארבע.
קמתי במהירות מין המיטה והתיישבתי ליד ביל "וויל אתה זוחל" קראתי
בשמחה הוא הסתכל עלי וזחל אלי לבסוף התייאש וחזר לזחול על הבטן.
הרמתי אותו "אתה זוחל קטנצ'יק" קראתי בחיוך וחיבקתי אותו
"גיליתי את זה לפני כמה דקות, הלכתי להתקלח ושמתי אותו על השטיח שלו וכשחזרתי
הוא זחל לכיוון של המיטה" אמר ביל מחויך.
"אתה גודל מהר" אמרתי לוויל וליטפתי את ראשו "ג'יני די לדבר
אליו, הוא לא מבין" אמר טום שבדיוק נכנס לחדר.
"תהיה בשקט! הוא התחיל לזחול" אמרתי בהתלהבות והנחתי אותו
בעדינות על הרצפה "תראה" אמרתי בחיוך.
הלכתי כמה צעדים אחורה "וויל בוא לאמא" אמרתי לו ופתחתי את ידי
לרווחה, הוא התחיל לזחול באיטיות אלי על ארבע וכעבור כמה שניות שוב נפל והחל לזחול
על הבטן.
"אז הוא זוחל, מה הריגוש?" שאל טום "שיהיו לך ילדים
תבין" השיב ביל בחיוך והרים את וויל "זה יקרה עוד מיליון שנה, אם
בכלל" אמר הוא בחיוך "אל תהיה כל כך בטוח" אמרתי לו, הוא רק חייך
ויצא מין החדר.
"את באה למטה? אני מת מרעב" אמר ביל והרים את וויל "אני רק
לובשת משהו נורמאלי" השבתי "בסדר, אנחנו למטה" אמר ביל ויצא מין
החדר.
התלבשתי במהירות וירדתי למטה, וויל זחל לו באיטיות מצד אחד של הבית אל
השני, ביל ישב על האי ושתה קפה בזמן שהוא קורא עיתון מלפני כמה ימים.
כמוהו, גם טום ישב על יש האי קורא עיתון פלייבוי כלשהו "ג'יני, מתי
חזרת בכלל ?" שאל טום "באחת עשרה אני חושבת" השבתי.
"ג'ן-ג'ן חשבת לראות מה קורה עם אבא שלך ?" שאל ביל לפתע
"לא מגיע לו שאני אבדוק מה שלומו" אמרתי נחרצות "הוא אבא שלך"
אמר ביל "עם אבא שלך אתה בקשר ?" שאלתי "לא ממש" השיב
"אז ככה גם אני" אמרתי ובכך סיימתי את השיחה.
יום שני הגיע במהירות ג'יני ואני היינו כל הזמן ביחד, הריב רק גרם לנו
להתקרב יותר אחד אל השני.
"טום תרד למטה, אנחנו מאחרים בגללך" צעק דיויד "פעם אחת
בחיים שאני עוד לא סיימתי להתארגן אתם צורחים עלי, זה ממש לא פייר לביל תמיד לוקח
שנים" אמר בזמן שירד למטה.
"החיים לא פיירים" חייכתי "אוף ביל אנחנו מאחרים ו-וויל
כבד, בוא כבר" אמרה ג'יני "וויל לא כבד, את סתם אומרת" השבתי
"כשאתה מחזיק אותו למעל מחצי שעה הוא נהיה כבד" אמרה.
יצאנו מהבית ונכנסנו לתוך וואן גדול, במהלך כל הנסיעה שערכה שעתיים שלמות ישנתי
עד ששמעתי את קולו של טום קורא לי לקום, פקחתי את עיניי.
וויל וג'יני ישנו כשוויל מקובץ בתוך ג'יני, חייכתי לעצמי והוצאתי את
המצלמה, צילמתי אותם והערתי את ג'יני.
"כבר הגענו ?" שאלה "אני חושב" השבתי, היא הרימה את
וויל והניחה אותו עלי.
הוא חייך מתוך שינה "תראה הוא מרגיש שהוא עליך" אמרה בחיוך
ונצמדה אלי "אני מרגיש שאת לידי" חייכתי וליטפתי את פנייה.
"אתה כזה דביל לפעמים" חייכה היא ונתנה לי נשיקה על האף משום מה.
"חברים אנחנו עכשיו צריכים לרדת, בינתיים זאקי וכל השאר מחפשים דרך
להעביר את ג'יני ו-וויל, אז תעשו את כל מה שזאקי או כל אחד אחר אומר לכם" אמר
דיויד.
"אני אחזיק את וויל ואת תחזיקי אותי בסדר?" שאלתי "כן, אין
בעיה" השיבה, יצאנו מהוואן במהירות כאשר זאקי סימן לנו.
הלכנו מהר, ג'יני החזיקה לי את היד ו-וויל עדין ישן לו.
נכנסנו לחדר כלשהו אחרי שעברנו מסדרון די ארוך "הדלת שכאן מעבירה אותי
למסיבת העיתונאים, ג'יני את תהיה בחדר ליד עד שאני אקרא לך" אמר דיויד.
"בהצלחה" אמרה לי ונתנה לי נשיקה קטנה על הלחי "בהצלחה גם
לך" אמרתי בחיוך, היא נכנסה לחדר.
דיויד פתח את הדלת "בהצלחה בנים" אמר, התיישבנו מסביב שולחן עם
הפנים אל כל הכתבים והצלמים.
השאלה הראשונה הפתיעה אותי, הם ישר הגיעו לעיקר.
הם שאלו מי זה הילד שהיה מוחזק בזרועותיה של ג'יני, לקחתי נשימה ארוכה
והתחלתי לדבר.
"התינוק הזה הוא שלי ושל ג'יני-חברה שלי" אמרתי, המקום היה דומם
לכמה שניות "ביל, זה אחראי מצדך לקיים יחסי מין לא מוגנים וכתוצאה מזה להביא
ילד לעולם בגיל שמונה עשרה?" שאלה כתבת אחת.
"זה היה טעות ועל טעויות משלמים, הטעות הזאת למזלי הייתה טובה, עם זאת ג'יני ואני נגד
הפלות" אמרתי לה.
"אתה עכשיו מקנה דוגמא חדשה לחקות, אתה אומר שאין בעיה להביא ילד בגיל
צעיר" אמר כתב "לא, אני אומרת שאם יש לך את האפשרות להשקיע את כל כולך
לילד אז בשמחה, אבל בכל זאת אני חושב שילדים צריך להביא בזמן שאתה אחראי על החיים
שלך" אמרתי לו.
דיויד התקרב אלי "אני לא מוציא את ג'יני ו-וויל, תמשיך לענות על
השאלות, זה מצוין" לחש דיויד וחזר לעמוד במקומו.
"טום, איך אתה מתמודד עם הילד ?" שאל כתב אחר "זה קשה, אני
כבר לא יכול להביא בנות הביתה" אמר טום בחיוך רחב.
"איך אתם חושבים להמשיך בתור להקה עם ילד ?" שאל מישהו
"אותו הדבר, וויל הוא המוזה החדשה שלנו" חייכתי "מאיפה בא השם וויל
?" שאל אותו אחד "באמת שאין לי מושג, ג'יני בחרה ואני לא התערבתי"
אמרתי בחיוך.
השאלות המשיכו ורק לאחר שעה ארוכה הם נגמרו.
"סוף סוף" קראתי וקמתי מהכיסא "ביל תשתוק הם עדין כאן"
מלמל גוסטב, נאנחתי ויצאנו מהחדר.
"איפה ג'יני ?" שאלתי את דיויד "במכונית" השיב הוא,
נכנסנו למכונית, ג'יני ישבה בפסל האחורי ביותר, התיישבתי לידה, השכבתי את המשענת
של הספסל אחורה.
"עכשיו נוכל לישון נורמאלי" חייכה ג'יני "לילה טוב
ג'ן-ג'ן" אמרתי לה ונתתי לה נשיקה קטנה על המצח, היא חייכה ונשענה עלי כשוויל
עליה, ישן כמובן.
לפני כמה ימים קיבלתי את המבחן שהיה לנו בספרות וקיבלתי בו מאה,
המורה כתבה לי שאני כותבת מאוד יפה ולעומק.
אמרתי לאמא שלי שהכל בזכות הבלוגים.
נסו את זה אתם(:
מקווה שאהבתם את הפרק,
מצפה לתגובות.
מצטערת על האיחור, אני מלאה מבחנים ושיעורים.
עוד עשרים יום יומולדת 15!
יש לכן רעיונות למה אפשר לעשות?
עריכה : 6.12.09 שעה - 15:32
יש לי משימה בשבילכן!
האם אתן מסוגלות להקפיץ את הכניסות לבלוג,
כך שעד ה25.12 יהיו 25,000 ??
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
