Normal
0
MicrosoftInternetExplorer4
/* Style Definitions */
table.MsoNormalTable
{mso-style-name:"טבלה רגילה";
mso-tstyle-rowband-size:0;
mso-tstyle-colband-size:0;
mso-style-noshow:yes;
mso-style-parent:"";
mso-padding-alt:0cm 5.4pt 0cm 5.4pt;
mso-para-margin:0cm;
mso-para-margin-bottom:.0001pt;
mso-pagination:widow-orphan;
font-size:10.0pt;
font-family:"Times New Roman";}
חגרתי חגורה וכך גם אמי ההמראה החלה ולאחר כחמש עשרה דקות כבר טסנו בין
העננים.
היה לי נוח שויל עלי, לא רציתי לשים אותו במיטה הקטנה.
לאחר כשעתיים שלוש ניגשה אלי "יש ארוחת ערב, את רוצה סטייק או דג
?" שאלה יוליה "סטייק תודה" אמרתי לאחר מכן היא ניגשה אל אמי באותה
שאלה.
שמתי את ויל בעדינות במיטה הקטנה אך בין רגע הוא החל לבכות, הנקתי אותו מעט
והנחתי אותו על המיטה קטנה שנית.
יוליה הביאה לנו את המגשים עם האוכל, לאחר שסיימנו
לאכול יוליה לקחה את הצלחות ולאחר כמה דקות שקעתי בשינה עמוקה.
נחתנו.
וויל היה בסדר גמור כל הטיסה, יצאנו מהמטוס, לקחנו את המזוודות המעטות
ששמנו במטוס, את השאר שלחנו כמה ימים לפני בקבינה עם שאר הדברים הגדולים.
אבי חיכה לנו באולם הנכנסים, ישר זיהיתי אותו "תלכי אליו, אני
אסתדר" אמרה לי בחיוך, הלכתי אל אבי במהירות וחיבקתי אותו.
"התגעגעתי אליך" אמרתי לו "גם אני" אמר ונתן לי נשיקה
קטנה על הלחי ונשיקה קטנה לראשו של וויל.
"בואי אני אעזור לך" הוא אמר ולקח מאמי את העגלה עם המזוודות
"המכונית חונה ממש כאן" אמר בחיוך והוביל אותנו ליציאה.
נכנסנו למכונית, אבי לא שכח להביא את הסל קל לוויל, חגרתי אותו ואותי
ונסענו לביתנו החדש.
כל הנסיעה ישנתי, התעוררתי בדיוק בזמן שאבי החנה את המכונית ליד וילה גדולה
"באתי להעיר אותך" אמרה אמי, חייכתי אליה.
הוצאתי את וויל מהסל קל וקירבתי אותו על גופי, היה הרבה יותר קר כאן לעומת
קליפורניה.
הלכתי אל עבר כניסת הבית, הדלת הייתה פתוחה, נכנסתי אל הבית, הוא היה כל כך
גדול "החדר שלך למעלה, הדלת הראשונה משמאל" אמר לי אבי.
עליתי למעלה ונכנסתי לחדר החדש שלי, הייתה בו מיטה גדולה צמודה לקיר וממול
לה פלזמה גדולה.
בצד השני של החדר היה ממוקם ארון גדול מטר לידו הייתה דלת של השירותים,
בחדר גם היה שולחן כתיבה גדול עם מחשב נייד מעליו וליד המיטה שלי הייתה ממוקמת
מיטה קטנה לויל וכמובן צעצועים לוויל מפוזרים בכל פינות החדר.
שמתי את וויל במיטה וירדתי למטה "אהבת את החדר ?" שאל אותי אבי
"כן מאוד" אמרתי בחיוך "איפה אמא ?" שאלתי "הלכה לקנות
אוכל" אמר.
באתי לעלות למעלה אך אבי עצר אותי "מחר את מתחילה בית ספר, אמא תשמור
על וויל" אמר לי "אוקי" השבתי ועליתי בחזרה לחדרי
את שאר היום העברתי בהסתגלות לביתנו החדש וסידור הארגזים, לקראת הערב נשמע
דפיקה בדלת אמי פתחה.
"שלום אנחנו השכנים שלכם כאן ממול" אמרה אישה אחת "שלום,
תרצו אולי כוס קפה ?" שאלה אמי "בשמחה" אמרה האישה.
"יש לי בת אחת בת 17 וחצי ובן בן 15, יש לך ילדים ?" שאלה לאחר
שהתיישבו מסביב לשולחן המטבח "יש לי בן אחד בן 18 וחצי שנשאר בקליפורניה
בשביל הקולג' ובת שכמעט בת 18 שנמצאת כאן" אמרה אמי.
"כמה נחמד, אני אתקשר לביתי שתבוא אליה" אמרה והוציאה את הפלאפון
שלה מהכיס של המכנס שלבשה והתקשרה במהירות לביתה וזו לאחר כדקה דפקה על הדלת.
"פתוח" אמי צעקה, לבית נכנסה נערה יפה "היי" אמרה לאמי
ולאמה "תעלי למעלה זו דלת ראשונה משמאל" אמרה אמי, הנערה עלתה במדרגות
ודפקה על הדלת.
"מי זה ?" שאלתי "השכנה שלך" אמרה הנערה בקול עדין
"תכנסי" אמרתי, היא נכנסה וראיתי את ההלם בעיניה כשהיא ראתה את ויל.
"היי, אני סאלי" אמרה בחיוך והתיישבה לידי על המיטה "אני
ג'יני וזה וויל" אמרתי לה גם בחיוך "זה הבן שלך נכון ?" שאלה
"כן, רואים ?" חייכתי.
"קצת, נראה לי שהוא יותר דומה לאבא" אמרה "כן, גם אמא שלי
אמרה לי את זה" אמרתי "מי האבא ?" שאלה "אני לא סיפרתי לאף
אחד חוץ מאחי ומאמי, מצטערת" אמרתי בחיוך מתנצל.
"זה בסדר, את ב י"ב כן ?" שאלה "כן" אמרתי
"אני כל כך מקווה שישבצו אותך איתי בכיתה, תביני הבית ספר שלנו הוא לכל האלה
שיש להם כסף, כך שכל הבנות פרחות מגעילות, אני מקווה שאת לא" אמרה.
"אל תדאגי, אני הכי רחוק מפרחה" אמרתי בחיוך "מצוין, עכשיו
תהיה לי מישהי להיות איתה בהפסקות" אמרה.
"תגידי איך הבנים שם ?" שאלתי "יש שם בנים ממש יפים, בנים
של אנשים מפורסמים ואפילו כאלה שמפורסמים בזכות עצמם" אמרה בחיוך.
"נשמע טוב" אמרתי בחיוך "ממש לא, כולם שם מתנשאים וחושבים
מעצמם" אמרה "כמה חבל" אמרתי "את אומרת לי ?" אמרה סאלי
וגלגלה את עיניה.
"מה את עושה חוץ מלגדל את וויל ?" שאלה "אני מציירת, את
?" שאלתי "אני לא עושה כלום חוץ מלקרוא ספרים, את יכולה להראות לי כמה
ציורים ?" שאלה.
שמתי את וויל על המיטה ופתחתי את הארון, הוצאתי משם קופסה די גדולה,
"כאן יש את רוב הציורים שציירתי על קנבס עם צבעי שמן" אמרתי והוצאתי
קנבס אחד.
"זה אחד מהראשונים שציירתי" אמרתי והבאתי לה את הקנבס "זה
מדהים" אמרה "אם את רוצה לראות את כולם זה ייקח הרבה מאוד זמן, אז תבואי
יום אחד אני אראה לך את כל הציורים וגם אצלם אותך ואז אני אצייר אותך" חייכתי
"אוקי" אמרה.
"אפשר להחזיק אותו ?" שאלה לאחר כמה שניות של שקט "כן,
בעדינות עם הראש" אמרתי "אני יודעת, יש לי בן דוד שנולד לפני חודש
ומשהו" אמרה בחיוך ולקחה את וויל על ידיה.
"הוא כל כך יפה, הוא ממש מזכיר לי מישהו" אמרה "מי ?"
שאלתי "לא משנה, זתומרת הסיכוי שהוא באמת האבא קלוש ביותר" אמרה לעצמה.
"טוב זה באמת לא משנה, אני חייבת לחזור הביתה עכשיו, מחר אני אבוא
לאסוף אותך, תהיה מוכנה בשמונה בדיוק" אמרה לי בחיוך.
היא נתנה לי בחזרה את וויל ונתנה לי גם נשיקה קטנה על הלחי, לאחר מכן היא
הלכה.
"ג'יני קומי, את תאחרי לבית ספר על היום הראשון שלך" שמעתי את
קולה של אמי "קמתי" מלמלתי והרמתי את ראשי מהכרית.
"למה וויל ישן איתך ? שכחת שאבא קנה לו מיטה ?" שאלה "לא,
פשוט רציתי שהוא ישן איתי, נו באמת אמא די עם השאלות על הבוקר" אמרתי.
"מה השעה ?" שאלתי "שבע וארבעים דקות" אמרה
"פאק" מלמלתי ויצאתי מהמיטה במהירות, ניגשתי אל ארון הבגדים ולבשתי
סקיני ג'ינס ישן חולצה פשוטה וסווצרט עבה ומחמם.
הרמתי את ויל וירדתי למטה "בוקר טוב" אמרה אמי בחיוך
"בוקר" חייכתי "תרצי לאכול משהו ?" שאלה "לא תודה, סאלי
צריכה ממש עוד מעט לאסוף אותי" אמרתי.
מיד לאחר שסיימתי להניק טיפה את וויל נשמעה דפיקה בדלת "פתוח"
צעקתי "בואי, אנחנו נאחר את האוטובוס" אמרה סאלי.
"ביי אמא" אמרתי, חיבקתי אותה ואת ויל, לקחתי את התיק על הגב
ויצאנו.
"בואי כבר" אמרה בחיוך, הגענו לתחנת האוטובוס "למה אין כאן אנשים
?" שאלתי "כי אנחנו גרות במקום של אנשים מבוגרים, כל הצעירים גרים כמה
רחובות מכאן" השיבה.
האוטובוס הגיע, עלינו עליו והתיישבנו במקום הראשון שראינו "אין כאן אף
אחד מהשכבה שלנו" אמרה לאחר שהבחינה שאני מעבירה מבטים בן כל הנערים והנערות
שישבו באוטובוס.
"למה ?" שאלתי "זה לא לכבוד שלהם" לגלגה.
- - -
אני יודעת שהפרק קצר יחסית,
בהמשך יהיו פרקים יותר ארוכים.
יובליD:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
