לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הבלוג של לובה


הבלוג שלי,היומן שלי,החוויות שלי,האכזבות שלי

Avatarכינוי: 

בת: 97

ICQ: 281417651 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2008    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

12/2008

שיחה אצל המנהלת,החיים בלעדיו


מה שהיה
תפסו אותי מעשנת,הייתי צריכה לספר לאבא
6:05 אבא בא..
סיפרתי לו,הוא כל כך התעצבן
הוא לא האמין שהבת שלו,הנסיכה הקטנה שלו עישנה
למחורת באנו לשיחה אצל המנהלת,היא לא סיפרה משו שלא ידעתי שתספר
אחרי זה היתיישבתי עם אבא במכונית
התחלנו לדבר ושוב הוא הגיע למסקנה ששוב אני חוזרת לנושא של סבא
הוא הציע ללכת אליו לבית קברות
נסענו כשהיינו מול הקבר שלו שאלתי אותו שוב
במצב כזה איך אתה יכול להאמין באלוהים??איך??
הוא אמר שנדבר אחר כך
אולי לא רצה לדבר ליד סבא,אבל זה לא משנה איפה הוא מדבר
סבא תמיד שומע,אני מקווה
הבטחתי על הקבר של סבא,הבטחתי לסבא לא לעשות שטויות
את ההבטחה הזאת אני מקווה לא להפר
סבא היה אחד מהאנשים הכי קרובים אליי הוא היה כמו אבא שני בשבילי
בחיים לא יימאס לי לדבר על סבא
ואני יודעת שאני אמורה להתגבר על זה ולעבור הלאה
אבל זה כל כך קשה...עד שלא מאבדים בן אדם חשוב לא מבינים את זה
הדבר היחידי שכרגע אני חושבת עליו זה לספור את השנים עד שאני אמות
אין לי כח לחיים האלה
אסור לעשות כלום,אסור ליחיות
אז מה זה שווה?
אני לא מבינה למה אנשים צריכים למות,למה אנחנו חיים בכלל
זה כל היום מסתובב לי בראש
בשביל מה חיים אם מאבדים את האנשים שאוהבים,לא רוצה שוב לאבד משו
לא רוצה ליחיות בילעדיך סבא
אני מדברת עכשיו כמו ילדה מפונקת
אבל אי אפשר להבין אפילו כמה זה כואב..
נכתב על ידי , 30/12/2008 19:35  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



התעלמות מכאב,השעיה מביצפר


כמה שניסיתי להתעלם מהכאב
הכאב נעשה ליהיות יותר כאב
החלפתי את הכאב..החלפתי אותו באלכוהול,בסיגריות
כל ערב היינו יוצאים ושותים..או מעשנים
כל יום הייתי פשוט מחכה לרגע הזה..
לרגע הזה שאני אשכח מהכאב
אבל הוא לא נעלם
נעלם ככל הגוף מורעל עם האלכוהול בתוכו
שהדם ספוג בו
שהריאות בקושי נושמות מרוב העשן שבתוכן
וככה עברה תקופה..
שהתחברתי לכל האנשים שמעשנים,שותים בשביל לשכוח משו
(כמה טיפשה הייתי שביכלל התחלתי עם זה..)

יום חמישי
אחרי המבחן הייתי פשוט חייבת..חייבת לעשן
עליתי למעלה עם רוני..למקום הקבוע..היו שם עוד כמה
הוצאתי את הסיגריות התחלתי לעשן ופתאום הודיעו שבאה מורה
כיביתי אותה וזרקתי אותו
והיא מצאה אותה..
כולנו ירדנו למנהלת..הלב פשוט דפק כל כך חזק..
הגענו אליה חטפנו צרחות והיא שאלה מי הביא את הסיגריות
ובעצם כל אחד הביא לעצמו
אז אמרנו אף אחד...אחרי זה היא לקחה אחד אחד באופן פרטי
והיא הזמינה את ההורים של כל אחד מאיתנו..וכמובן שיום אחד אנחנו מושעים
באותו הזמן אמא שלי הייתי בבית..בלי יכולת לזוז..היו לה בעיות בגב
וזה אמר שאבא היה צריך לבוא..אבא..הוא יהרוג אותי..
חזרתי הבייתה..וכניראה המורה כבר התקשרה הביתה
ואחי היה והוא הכריח אותי לספר לאבא
ב6:05 אבא הגיע וסיפרתי לו...הוא כל כך התעצבן..
כל כך פחדתי..
על השיחה אני אספר מחר...


נכתב על ידי , 23/12/2008 18:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פתיחת דף חדש-עוד פעם


באותו רגע..באותו רגע שהוא נפרד מימני

ראיתי חושך בעיניים

דז'ה וו...

ועוד במסנג'ר?? פאק זה כל כך כאב...

הלכתי לאמא.. פשוט בכיתי.. הוצאתי את זה

אחרי חצי שעה מצאתי את עצמי בחוץ עם ידיד..

היה חם,כואב

מתי כבר אני אפסיק לסבול?!! פאק נשבר לי כבר..

ישבתי איתו ודיברתי איתו..

הוא חיבק אותי חזק..וזה כל מה שהייתי צריכה

שעתיים של חיבוק..אחרי זה הוא נסע לאנשהו והלכתי הבייתה

החלטתי שאני פותחת דף חדש..

אני לא צריכה להתאהב יותר..

לא קיים דבר כזה אהבה..

ואף אחד לי ייפגע בי יותר..

נכתב על ידי , 16/12/2008 20:03  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





220
הבלוג משוייך לקטגוריות: מגיל 14 עד 18 , משוגעים , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ללובצ'קה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על לובצ'קה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)