הבלוג של לובה

01:30 חזרתי לחדר.. נכנסתי למיטה ודמעות נפלו לי מהעיניים.. לא רציתי להעיר את אימא שלי אבל כאב לי.. בכיתי ובכיתי ובכיתי

07:00 קמתי בבוקר עם עיניים נפוחות נכנסנו לחדר אוכל לא התחשק לי לאכול.. עליתי לחדר סידרנו את הדברים האחרונים והתכוננו..

9:30 ידעתי שאני רוצה לראות אותו ולהיפרד כמה שכואב.. הלכתי לפגוש אותו לא מצאתי אותו..

כבר התקרבנו לנמל.. הייתי עם אימא שלי בסיפון למעלה בדיוק שהתכוונתי לעלות לאימא שלי הוא ירד ופגשתי אותו.. לא יכולתי..חיבקתי אותו.. זה היה כואב...

ידעתי שזהו,עוד שיברון לב...

10:00 יצאנו כבר מהנמל וראיתי שאבא ואחי מחכים לנו רצתי לחבק אותם.. התגעגעתי.. הם אמרו לי יום הולדת שמח ונתנו לי מתנה..

לא היה לי חשק לפתוח אותה.. לא התחשק לי כלום

באתי הביתה יצאתי להחליף לתותי כלוב.. והתקשרתי לחברה שלי..

כמובן שהיא איחלה לי יום הולדת שמח וזה אבל קלטה שאני עצובה.. כל היום עבר מהר.. כמה חברים בא לאחל לי מזל טוב

כל כך רציתי לחזור להפלגה.. לראות אותו

ידעתי שזה לא אפשרי..

לא יודעת איך להתמודד עם זה

איך לעשות שהכול יהיה פחות כואב