אז זהו זה מה?
אתה הולך..רחוק ממני יותר.
מחרתיים כבר וזהו..
חודש וחצי בערך לא ברורים היו לי איתך.באמת שלא.
אהבתי אותך.אניאוהבת אותך.
היינו יחד [בערך]ונפרדנו
ושוב הרגשות המעורפלים האלה חזרו ..ופעם ראשונה שהערכתי מישהו כ"כ
וזהו..אתה עוזב.מי יודע עוד כמה זמן יצא לנו לדבר..
מי יצחיק אותי בלילות?
למי אני אשלח הודעות מטומטמות למדי?
מי יעודד אותי וילמד אותך לראות את הצד החיובי?!
אין דבר כזה..אף אחד בעולם לא יהיה כמוך.לא משנה מה.
מקווה שתספיק לקרוא את זה
__________________________________________________________________________
מכתב לכמה אנשים ש..=/
אני כבר לא זוכרת מה. אני זוכרת שהרגשתי "מוזר", שידעתי שאני משחקת תפקיד, שהסתכלתי על כל זה מבחוץ, ודי בפחד. למרות שאני קרוב לוודאי הייתה מי ששאלה ויזמה, אתה היית זה שהוביל. אתה נתת את האוקיי, ואני זזתי כמו חייל על לוח השחמט, עושה את מה שמצופה.
בכיתי שאמרת לי שעדיף שזה יגמר.
כיתה ח' מאחורי.התיכון והלימודים מאחוריך..
וכל התוכניות שלי לתקופה זו התאדו.
בעצם פה אני מוציאה המון רגשות ודברים שאני רוצה המון זמן להגיד לך.
שאחריי הרבה זמן בבקבוק החל לסלול את הדרך שלו החוצה, משאיר אחריו הרבה פינות שבורות.
הקשר איתך, שהתחיל בהיסוס ובהרגשה הסקפטית הזאת של משחק היה הקשר שנתן לי הכי הרבה.
לפעמים היית טיפה מבולבל.אולי הלב אמר לך משהו שלא רצית לשמוע.
אולי הלכת לאיבוד בעצמך..
אולי זה לא היה בשבילנו.
אתה כבר היית גבר.איש אחד כזה שיודע מה הוא רוצה.וגם אם הוא בלילה בוכה בבוקר קם ומשיג מה שהוא רוצה.
אני לעומתך הייתי ילדה..שפוחדת לדעת מה היא רוצה.שמסתכלת עליך ומורחת זמן..
מסתכלת עליך מארגן את החיים שלך..ואחרי שהכנסת גם אותי איכשהו לאירגונית ואחרי שגמרתי להתמרד זה הרגיש בטוח.
ככה על פני השטח הסוער של החטיבה להשתלב.ובסוף בשורה התחתונה מעבר לכל ..באמת אהבתי אותך.
איחרתי והברזתי, זלזלתי והתעלמתי ואתה עדיין היית שם, עד שלא יכלתי לסבול את עצמי יותר, והתחלתי להתנהג אלייך כמו בנאדם. זה לקח הרבה זמן. אין לי מושג איך החזקת מעמד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
