רק היום הבנתי עד כמה שאנחנו בני האדם רעשנים.

היום בדרך לראשון ניסיתי לקרוא ספר.

"שרוטה" ספר מדהים.

אם לא הייתי רוצה לעדכן הייתם מוצאים אותי קוראת אותו עכשיו.

ניסיתי להתרכז בו כמו שעשיתי בבית.

אבל לא הצלחתי.

דווקא כשניסיתי לדמיין לעצמי שהכל שקט סביבי הכל היה כ"כ רעשני!

כולם צעקו לא יכולתי יותר!!

בקושי רב הצלחתי לקרוא עמוד אחד במשך חצי שעה.

רק כשניסיתי להקשיב לשקט אני שמעתי כמה רעש אנשים עושים.

בדרך לשם קצת התחיל לכאוב לי הראש..בדרך חזרה הוא התפוצץ!

למה אנשים כל כך צעקנים , אני לא בן אדם של רעש.

אני אוהבת שקט.

אני לא יכולה לחיות ברעש.

אני מסיקה שאנשים צועקים ורועשים מפני שהם רוצים לבלוט.

אבל למה חשוב כל כך לאנשים לבלוט?

לבלוט זה לא תמיד דבר טוב.

אנחנו האנשים עם מוזר.

אני לא מאמינה שאנחנו באמת כאלה אגואיסטיים.

אבל זה מה שיש וזה נכון.

זהו..אינלי יותר מה לכתוב חוץ מהמלצה חמה על הספר "שרוטה" של תמר ורטה-זהבי.

הספר הזה גרם לי לחשוב על דברים בדרך אחרת.

אני אימצתי את דרך המחשבה של גיבורת הספר , אלה.

מדובר על נערה בת 14 וחצי שחווה פיגוע..נפצעת ומאבדת חברה יקרה.

ספר מדהים , שווה קריאה!

זהו זה.