לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

קפיצת הדרך


אל לי לפחוד. הפחד הוא קוטל הבינה. הפחד הוא המוות הקטן שמביא כיליון מוחלט. אעמוד בפני פחדי. אניח לו לחלוף סביבי ובעדי. וכאשר יחלוף על פני, אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו. במקום שעבר הפחד לא יהיה דבר. רק אני אוותר.

Avatarכינוי:  Asparagus

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
6/2011

כשאני אהיה גדולה..


מה אני אעשה עם עצמי כעת?

אני מסיימת תואר.. ויש לי אפשרות לתואר מחקרי ש"נחשב"  עם מלגה מלאה ומלגת קיום

אבל מכוון אותי אך ורק לכיוון אקדמי ואני מבולבלת

לא יודעת כבר מה בא לי

המצב בשוק העבודה לא מזהיר, ואין לי תואר שנותן לי מקצוע ביד

 

האם שווה לי להשקיע את עצמי ואת המאמצים שלי בזה?

סך הכל אשה בישראל חייה בסביבות ה81 שנים

שליש מתוכם (נניח שאני ישנה 8 שעות) עובר בשינה

נשארו 54 שנות עירות

קראתי שזמן צפייה בטלוויזיה ביום הוא 3-3.5 שעות ביום בממוצע!  לצערי נראה לי שאני בסטטיסטיקה..

בחישוב מהיר שלוקח בחשבון צופים בטלויזיה 70 מתוך ה80 שנים שלנו פה

צפייה בטלויזויה גוזלת מאיתנו כמעט 9 שנים!! (ואפילו 11-10 בחישוב פחות סלחני!!)

נשארו 44 שנים לחיים..

 

עכשיו, אני אפשר לומר בת 27, ניכוי במקור לשליש שינה זה אומר שאני חיה כבר 18 שנים,

כך שמתוך ה-44 נותרו לי 26..

 

נחזור לשאלה מה אני רוצה לעשות כשאני אהיה גדולה..

אז סך הכל כדי באמת להנות מפרות ההשכלה/יצירה יש לי 26 שנים וזאת בתקווה שעד סוף ימי חיי אהנה מבריאות טובה

וזאת למרות שהסטטיסטיקות אינן חיוביות כל כך למשל מספר חולי האלצהיימר , שלא נדע, עולה בהתמדה, כיום בארה"ב מספר החולים הוא 40 מליון וב-2050 המספר צפוי להיות 89 מליון, אמנם ניתן לייחס זאת להזדקנות האוכלוסיה וגם מדובר כאן על מספר החולים ולא השכיחות שלהם (סטטסטיקות מדברות על סביבות 13% מגיל 70 ומעלה שסובלים מדמנציה/אלצהיימר בארה"ב מכלל האוכלוסיה), אך ללא ספק מספר החולים במחלות הנוירודגרנטיביות (וזו מחלה אחת יש למעלה מ200 מחלות בעלות בסיס נוירונאלי!) עולה בהתמדה, ולא דיברתי על מחלות קרדו-וסקולריות, סכרת, דכאון, סרטן ועוד.. (שלא נדע טפו!!!).

 

טוב אז אחרי כל האופטימיות הזו אני שבה לשאלה - מה אני אעשה כשאני אהיה גדולה?

לפי החישוב נשארו לי 26 שנים לחיות באמת

מה אני רוצה לעצמי? מה המטרות שלי פה בעולם?

 

אנשים עושים תוכניות כאילו הם הולכים לחיות 300 שנים מינימום ומלאים בחשיבות עצמית כאילו הם נזיד הבריאה

הבל הבלים הכל הבל

כביכול אני נשמעת פסימית יותר ויותר אבל נהפוכו! אני מבינה טוב יותר את מקומי בעולם ואת קטנותי

הלוואי שהייתי עם השכל הזה בכל עת כי אני גם שוגה.

 

למעשה אם הימים פה הם ספורים אין טעם בתוכניות ארוכות,

אבל עדיין קשה לי ללכת בדרך כשאין לי מטרה אז אולי כדאי לי לשים לי מטרה ולזכור שהכל שטויות?

אולי לימודים בכל זאת ולחיות ולראות מה יהיה?


 

 

 

 

 

נכתב על ידי Asparagus , 1/6/2011 00:20  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , מדע בדיוני ופנטזיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לAsparagus אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Asparagus ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)