פרק 20 פרק ארוך ארוך במיוחד בשבילכם ;]! מקווה שתאהבו=] אל תשכחו להגיב.

!@#!@#!@#

הוא חזר לכיתה עם חיוך ענק על הפני, חיוך שזומם משהו.

הוא כל כך שמח כשידע שזה מה שהוא הולך לעשות.

הוא ציפה בקוצר רוח, והחל לדמיין במוחו.

!@#!@#!@#

ישבתי בסלון מזפזפת מערוץ לערוץ. 'אין שום דבר בטלוויזיה אוף!'

הבטתי הצידה וראיתי את אמי מתקרבת אלי. 'ואלה יופי, היא עדיין פה,למה אני כזאת אנוכית אוף זאת אמא שלי' איזה פיצול..

היא הביטה בי ודמעות היו בעיניה.

אמא : " חן, אני רוצה שתביני את הצעד הזה, זה לא קל לאף אחד מאתנו, את כבר ילדה גדולה, את אמורה להבין שכשעניינים לא מסתדרים פשוט עוברים הלאה אין מה לעשות."

אני  :” נכון אמא, אני ילדה גדולה, ובגלל זה אני מבינה שכשעניינים לא מסתדרים פותרים אותם, כמו אנשים מבוגרים במטרה לסדר אותם, ככה חינכתם אותי" עקצתי אותה בחזרה.

אמא  : " אני מאמינה שתביני עם הזמן, זה די קשה לקבל את זה אבל אני לא יודעת אם שמת לב אני ואביך רבים בלי סוף זה בלתי אפשרי לנהל ככה חיים, אנחנו לא מסכימים לגבי החינוך שלך לגבי נושאים כספיים ופשוט לא מסתדרים, כנראה שהאהבה של כל אחד מאתנו נמצאת במקום אחר, כנראה שהמכסה היה גדול מדיי לסיר.."

פניי הרצינו. ידעתי שהיא צודקת אבל כאב לי כל כך. בגלל זה המשכתי לשחק במשחק המטומטם הזה של הילדים הקטנים, לעשות דווקא.

אני : " הדברים לא חייבים להיות מושלמים א-מ-א! סיר ומכסה שיתאימו אחד לשני יש רק במטבח! החיים הם לא מטבח! זה העולם שלנו, אז המכסה קצת יותר גדול או שהסיר יותר, זה באמת לא משנה. את בעצמך בחרת להתחתן איתו לפני 20 שנה! העניינים לא הולכים ורודים זה נישואים חיים משותפים לא הכל חייב להיות שחור או לבן לפעמים גם יש באמצע! מה לעשות שחייבים להתמודד, זה עוד מבחן של החיים עוד מבחן בו ה' בוחר לראות את דרך ההתמודדות שלנו כדי שנלמד לבאות. ותראי מי אומרת לך את זה. הבת שלך בת 15!" יריתי לעברה וחזרתי לחדרי.

הדמעות לא איחרו לבוא, אמי לא באה אחריי. היא נתנה לי קצת זמן לעצמי. הופתעתי כאשר עומרי בעלה של אחותי שרית נכנס אליי לחדר. אף פעם לא הייתי איתו בקשר טוב אבל גם לא ההפך. הוא עזר לי בלימודים שנה שעברה כשרציתי והלכנו למקומות בילוי כולנו כל המשפחה ונהנו, הוא חמוד זה נכון אבל לא יצא לי לדבר איתו מלבד שיחה משפחתית.

עומרי : "חן בואי שניה בבקשה " הוא התיישב על המיטה וסימן לי לבוא לידו.

אני : " לא מזמן בחרתי להתחתן עם אחותך, לבנות איתה משפחה בית וחיים משותפים כמובן. אותו דבר עשו אמך ואביך לפני 21 שנה. כנראה שאם הזמן אנשים משתנים ומעדיפים לחיות את חייהם אחרת. את מספיק בוגרת כדי להבין את זה. אני יודע שאת יודעת שזה נכון, שהם עושים את הצעד הנכון שגם להם מגיע להיות מאושרים, אני יודע שאת לא רוצה לראות אתה ההורים שלך סובלים כי בסה"כ הם ההורים שלך ואת אוהבת אותם. אז בבקשה חן, זו הולכת להיות שנה קשה אני מודיע לך מראש."

אני : " מה זאת אומרת .?"

עומרי : " כל ההליכים האלה.. זה מאוד מסובך, עורכי דין כספים וגם..גם את.. מי יחזיק בך. וזה לא הולך להיות קל, אבל כמו שאני מכיר את ההורים שלך הם לא יעשו דווקא אחד לשני הם לא אנשים רעים אבל עדיין, זה יהיה קשה מאוד לשניהם, אל תקשי עליהם יותר ממה שזה"

הססתי לגבי השאלה שרציתי לשאול, פחדתי מהתשובה אבל החלטתי שאין ברירה שמתישהו אני יהיה חייבת לקבל אותה.

אני :" ומה....מה יהיה.. זתומרת.. מה יהיה איתי?" בסופו של דבר שאלתי.

עומרי : " אני לא יודע, את זה צריך לראות אבל אני משער שיחלקו את זה בין שניכם."

אני : "ואני יצטרך לנדוד בין הארצות ?"

עומרי : " את תצטרכי לראות בזה רק פלוס, מתישהו מתרגלים, אני יודע שהמשפט תמיד תסתכלי על החצי כוס המלאה נדוש אבל זה מה שזה."

אני : " ממש.." אמרתי בנימה צינית " המבט שלי יפה בדיוק לחצי כוס המלאה.. כן בטח" אמרתי לעצמי.

עומרי : " חן..אל תשכחי שהחצי כוס הריקה.......מלאה באוויר"

הוא קרץ לי ויצא מהחדר. חצי חיוך עלה על פניי.

התקרבתי למחשב ונכנסתי לאייסיקיו. ידעתי שכולם בבית הספר אבל רציתי לדבר עם נעמה ועומר. התגעגעתי אליהם. התגעגעתי להמצאה של חברה אמיתית שתהיה איתי. פה לא היה לי את זה ונעמה? זאת נעמה זה.. הסיפוק שנותן לך להרגיש שסופסוף יש לך חבר אמיתי לסמוך עליו. שהוא לא מכיר את המגרעות שלך שיש לך הזדמנות חדשה להפתח בפניו ושזו תחילתה של ידידות מופלאה. היא כבר ראתה אותה ואת נעמה גדלות ביחד הולכות לאוניברסיטה ושומרות על קשר טוב, מוצאות חתן, ילדים, ואיך שהמשפחות שלהם בקשר. היא ממש אהבה את רעיון וצחקה לעצמה למראה בדמיון שלה ושל נעמה עם עגלת תינוקות בפארק. אבל הכי הרבה, התגעגעתי לעומר, לתמימות שבמבט שלו ולריח המטריף שלא שכחתי לרגע. חשבתי על כל מה שהיה בייננו על היומיים בהם הרגשתי באמת מאושרת. על הנשיקה הראשונה שלי הכל כך מפתיעה.

נכנסתי והייתי על אווי:

~*~

"לפעמים החיים הם רק תירוץ.."

ולא הכל קורה כמו שרוצים ולא הכל מתנגן לפי החליל שלך ושוב אתה כואב ושוב אתה דומע,

.............ושוב כבר לא אכפת"

~*~

אהבתי לרשום אווים פסיכולוגים שאומרים הרבה מעבר לסתם דבר נדוש. זה היה שלי, משהו שבא מהלב. הרגשתי כל דקירה ודקירה בלב אחרי כל מילה שכתבתי. זה נכון. לא הכל קורה כמו שאנחנו רוצים אבל אני באמת רואה את זה כמו עוד מבחן לחיים. ובו? אני חייבת להצטיין.

שלחתי הודעה לאייסקיו של עומר כיוון שנעמה לא הייתה מחוברת.

חנוש-

עומריקווו? =]

עומר-

אני צריך ללכת. ביי

'מה מה מה נסגר=\ למה הוא מדבר אליי ככה' הבנתי שקרה משהו. ישר חשבתי שהוא עושה לי סצנות בגלל דניאל, נו באמת, חשבתי שהבהרנו את העניין. הבעה של דיכאון מילתה את פניי.

חנוש-

עומר?

עומר-

?

חנוש-

אני לא מבינה מה עשיתי לך.

עומר-

תתפלאי, אבל לא הכל סובב סביבך הפעם, תצאי מהבועה שלך ותביטי החוצה, יש עולם מלא וצוחק ועם זאת גם עולה מלא שבוכה, את לא תביני, את עסוקה יותר מדיי בשלך.

חנוש-

יודע מה? אני באמת מאחלת לך חיים יפים. ביי.

התנתקתי ישר מהאייסיקיו. דמעות רבות מילאו את עיניי. די די די אני לא יכולה יותר כמה אפשר אוף זה לא אני זה לא המוטו שלי ממתי אני בוכה כל כך הרבה זה לא יכול להיות אוף! המחשבות הכו בי כמו פטיש בראש.

שרית אחותי נכנסה לחדר. 'יופי עוד שיחת פסיכולוגיה בשיט' כוסאמק אין לי כבר כוח לכלום תעזבו אותי בשקט! רציתי לצרוח.

שרית : " חן?"

אני : " כן כן זאת אני" אמרתי באדישות."

שרית : “ תתארגני."

קמתי ממיטתי ומחיתי את דמעותיי.

אני : " מה לאן?"

שרית : " יאללה זריז 10 דקות את בחוץ."

אמרה ויצאה עם חיוך על הפנים.

קמתי באי רצון והוצאתי את הג'ינס הקצר שלי הבהיר שלי מהארון שצבעו מתנגד לי בצורה מושלמת עם צבע העור שלי. שמתי עליי גופיה צמודה ויפה בצבע ירוק פיסטוק שיש עליה עיטורים בצבע כסף, (ירוק בהיר בהיר למי שלא יודע). שמתי את הכפכפים הלבנות עם האבזם הכסף. הלכתי לשטוף פנים ושמתי קרם לחות כבקביעות.

קצת קונסילר להסתרת השקיות מהדמעות, סומק עפרון שחור וצללית עדינה בצבע ירקרק שמשתלב לי יפה עם העור. פיזרתי את שערי הגלי והארוך. שמתי קצת קרם תלתלים, הם נראו שופעים ורכים וממש אהבתי את זה.

אין לי מושג למה בכלל השקעתי, יכול מאוד להיות שכדי להוציא קצת את התסכול. נו טוב.

ראיתי את עומרי ושרית מחכים לי מחוץ לבית כבר במכוניתם.

עומרי : " אואו איזה יפה אני לא עומד בזה"

אני : " שתוק כבר" אמרתי וצחקתי.

שרית  : " יאללה בואי."

אני : " לאן הולכים בכלל?"

שרית : “ מה זה משנה, תזרמי. אל תהיי כבדה"

עומרי שם מוזיקת MTV בדיוק כמו שאני אוהבת בפול ווליום. הם כל הזמן צוחקים עלי כל כמה שאני אוהבת את כל השירים 'הלועזיים' האלה כמו שהם אומרים.

Cause everytime we touch,
I get this feeling and everytime we kiss I swear I could fly.
Can't you feel my heart beat fast,
I wan't this to last, need you by my side.
Cause everytime we touch,
I feel the static and everytime we kiss i reach for the sky.
Can't you hear my heart beat so,
I can't let you go.
Want you in my life

וואי כמה שאני אוהבת את הרמיקס הזה. שרנו, או יותר נכון צעקנו בקולי קולות את השיר.

עומרי פתח את החלונות.

אני : " אואו עומרי חש צעיר"

שרית : " שש חן הוא צעיר! מה עשית מאיתנו"

צחקנו שלושתנו ואז הגענו לעזריאלי.

חן : " אז לקניון החלטתם להביא אותי"

שרית : " יאו כמה את מדברת לפעמים צריך להרביץ לך!"

אני : " טוב טוב שתקתי.

עומרי : " חכו פה אני כבר בא, אמר כאשר עמדנו ליד החנות של בילבונג. נו, כבר אמרתי לכם. המותג המועדף עליי.

אני : " יאוווווווווווווווווווווו"

שרית : " מה קרה מה קרה?"

אני : " איזה שמלה מהממת!"

שרית : " ימשוגעת חשבתי שקרה לך משהו, טוב בואי נכנס"

נכנסו לחנות של בילבונג! אעאעאא איזה בגדים מדהימים אני מתה!.

מדדתי את השמלה. היא נראתה עליי סוף. כל כך אהבתי שמסתכלים עליי, ומשכתי את העניים של כל המוכרים בחנות. אחת המוכרות אמרה לשרית שהם לא מאכילים אותי מצחיק, כמובן בציניות. הסתכלתי במראה ובאמת אהבתי את מה שאני רואה. זאת הייתה שמלה בצבע ורוד בייבי שרקום לה בילבונג בחלק האחרונה ומקדימה יש את הסימן, היא מתנפנפת מהבד הכי נעים שבעולם יש לך דמוי חגורה בקו המותן. בחלק הגבי היא חשופה ומקדימה יש לה כתפיות דקות. כל כך אהבתי אותה! היא הייתה פשוט מדהימה.

התלבשתי חזרה והגשתי למוכר את השמלה.

...:" לא אהבת?"

אני : " לא זה בסדר, תודה."

שרית : " ימשוגעת מה בסדר" אמרה ופנתה למוכר." אנחנו לוקחים אותה"

לא היה לי נעים מאחותי כי בכל זאת, לא אהבתי את הרעיון שהיא תבזבז עליי, בכללי לא אהבתי שמבזבזים עליי, אהבתי להיות עצמאית.

יצאתי מהחנות עם השקית וחיוך ענק מרוח לי מכל קצה של הפנים.

אני : " יאו תודה איזה כיפ  היא מהממת ממש ממש ממש תודה!.

ואז ראינו את עומרי בא לקראתנו מרחוק.

עומרי : " יאללה ישמנות עד שאתם זזות בואו כבר."

אני : “ לאן"

עומרי : " חכי ותראי."

ואז הגענו.

למצפה עזריאלי. וואו איזה כיפ! לראות הכל מלמעלה. זה יהיה כל כך מדהים. אלה היו המחשבות שלי שעלינו במעלית.

!@#!@#!@#

ההורים של נעמה ועומר נכנסו לחדר הרופא לשמוע על הטיפולים שיתרחשו בהמשך. לעומר לא הורשה להכנס. הוא היה זה שבילה עם נעמה. הוא נכנס שוב לחדרה בבית החולים.

נעמה : " שוב אתה! יאו ימציק!

עומר: " שתקי" אמר ושניהם צחקו.

עומר: " תקשיבי שניה, היום חן שלחה לי הודעה באייסיקיו"

נעמה : " וואי באמת מה אמרה מה שלחה?"

אז זהו שנראלי שהגזמתי.

עומר סיפר לנעמה על מהלך השיחה.

נעמה :" תגיד לי אתה דפוק?! מה עבר לך בראש! תתקשר אליה מייד! אתה חייב לבקש סליחה למה אמרת את זה יאו איזה אח יש לי הלכתי ליומיים וכבר הוא מתחרפן יאואואואוו איזה עצבים הבאת לי!"

עומר : " טוב נו דיי נעמה מה אני יעשה בעיה שלה."

נעמה  :" מה נסגר איתך, מה כואב לך?"

עומר : " אני לא יכול לראות אותך כאן" מבטו הרצין.

נעמה : " ומה זה קשור אליה"

עומר :” לא יודע כי לה בכלל לא אכפת"

נעמה : " כי היא לא יודעת אולי?!?!" נעמה הרימה את קולה. " למה היא אמורה לנחש שמשהו קרה? היא רצתה בסה"כ לדבר איתך לשאול מה איתנו אני לא מבינה איפה המוח שלך!"

עומר : " טוב לא יודע עדיין היא כזאת שמחה וזה שלחה לי הודעה עם חייכן"

נעמה : " איפה השכל שלך נעלם אתה שומע בכלל מה אתה אומר? ומאיפה לך שהיא שמחה, אולי שמחה רק כדי לדבר איתה, וואי אתה כזה דפוק!"

עומר : " טוב יופי אני מפגר סתום דפוק מה שאת רוצה אבל תרגעי מה יש לך"

נעמה :" תקשר."

עומר : " לא מתקשר!"

נעמה : “ יש לך עד 3. אחד.. שתיים..ששש..ל..ו"

עומר :" טוב טוב הנה מחייג............סגור!"

נעמה : " יש לך מזל שהיא סגרה את הטלפון, אם עד הערב אתה לא מדבר איתה אני לא ידבר איתך תזהר, ותבקש סליחה, אז הכבוד הגברי שלך יירד קצת, מגיע לך"

עומר לקח את הכרית שהייתה לידו והתחיל עם נעמה מלחמת כריות הם צחקו שניהם ומיד עברו לדגדוגים.

עומר :" את חושבת ששכחתי את הקרח?"

נעמה : " איזה קרח?" נעמה עשתה פרצוף שורק, היא ידעה טוב מאוד על מה עומר מדבר.

עומר לא היסס ולקח את הכוס מים קרים שלידו ושפך על נעמה.

נעמה :" אתה לא נורמלי מישו מתקרב."

מבין כל הצחוקים עשו נעמה ועומר את עצמם רצינים.

... : " חמוד אתה מתבקש לצאת אנחנו רוצים לערוך כמה בדיקות"

אמרה האחות לאחר שנכנסה. הם כמעט שהתפקעו מצחוק מול פנייה אבל עומר החזיק את עצמו קרץ לנעמה ויצא לכיוון המסדרון.

!@#!@#!@#

אני :  וואי. מצפה עזריאלי. זה כל כך מדהים! תודה יאו אין עליכם אתם גדולים!

זה היה מדהים. באמת אחד הדברים. סובבתי את ראשי לראות איך האנשים מגיבים למראה הזה. הרי בכל יום יש פה מאות מבקרים. אני מפנה את ראשי ורואה בחור מביט בי לתוך עיניי הוא לבש מעיל שחור למרות שהיינו בקיץ ומכנס ארוך גם כן שחור.

לפתע ראיתי אור בוהק וחזק, מין דז'ה וו ישר למחשבותיי. מלא מראות של התעללות בילד על מדרכה ואני עומדת בצד, בגשם, מביטה במבט קר בעניים ולא עושה דבר, ועוד תמונות, רצות לי בראש, לא מפסיקות, וכעת אני יושבת, עם אותו אדם על הדשא, משחקים בתופסת, וזה לא מפסיק, והראש כל כך כואב, וזה לא מרפה, ולא עוזב. והתמונות ממשיכות. חורף וקר מתעללים בו שוב, מכניסים אותו בחוזקה למכונית, חוטפים אותו. הכל עצוב, קודר, חשוך, והמבט הקר בעניים שלא עוזב, בתוך הרים הכל אפל, תמונות בים סוער. רציתי לצעוק לרוץ לא הבנתי דבר. תמונות רבות וכל כך רעות. הבטתי באותו האיש עמוק בעניים למשך כמה שניות. הוא הביט בי, במבט הקר הזה, הקודר, שאומר כל כך הרבה, אבל משדר כל כך מעט.

הוא נפל.

התאבד.

הפסיק את חייו.

מוחי התערפל, לא הכרתי אותו בזה הייתי בטוחה, אבל המראות בראש, זה לא משהו שסתם קרה, המבט הקר שלו בעניים כאילו הוא נוטר לי כל כך הרבה טינה. הכאב לב שהרגשתי כשהבטתי בו. יש פה משהו. יש פה משהו עם האיש הזה. אבל למה אני? כל כך פחדתי, כלכך. לא ידעתי מה ראיתי לא הבנתי כלום, החלטתי שזה משהו שאני חייבת לברר. אבל פוחדת.

לא רציתי לעזוב את זה, אבל פחדתי לגלות משהו רע. מה עליי לעשות? המחשבות לא עזבו אותי.

לא עברו 10 שניות ומהומת אנשים סביב בצרחות אימיים.

עומרי ושרית ניגשו לראות מה קרה. אני קפאתי על מקומי. לא האמנתי למה שארע עכשיו. נותרתי עומדת לפני כולם.

הבטתי למטה. הכל היה כל כך מפחיד, גופתו על הריצפה, ידיו פרושות לצדדים, נשטף בזרם של דם. הכל קרה כל כך מהר. מיותר לציין כמה לא הבנתי כלום, כמה זה היה כל כך מוזר. כמה רציתי להעלם ושהאדמה תבלע אותי, כמה.. כמה רציתי לדעת.

זה לא היה משהו רגיל, זה היה משהו אחר. השקית נפלה לי מהידיים.ירדתי על ברכיי. לא בכיתי, עוד לא הבנתי.

נשימותיי נעשו כבדות יותר.

הרמתי את ראשי לשמיים, לעננים.

!@#!@#!@#

דניאל חייג שוב את מספרו של אריק.

דניאל : " אריק? אז מתי?"

אריק : " מתי שאתה רוצה רק תגיד מתי ואני יעשה כל מה שתרצה"

דניאל : " 20:00 זה בסדר מבחינתך?"

אריק : " כן כן אני יגיד לשרון שתארגן ותסדר, תעבור פה קודם תבדוק שהכל כשורה ואז..תפגיז. אתה יודע."

דניאל  :" וואי כמה שאני  מעריך אותך תודה תודה תודה מקרב לב, אין לך מושג כמה זה חשוב לי!"

אריק : " מה אתה מודה לי אני, אתה האחיין שלי אני יעשה בשבילך כל מה שתצטרך..חוץ מזה.. הכל למען האהבה אה גבר?" נשמע על קולו שהוא מרוצה ומחייך.

דניאל : " כן כן תודה יאו כמה שאני מודה לך! מקווה שהכל ייצא טוב וואי איזה לחץ"

אריק  :” אחח גבר גבר שלי יהיה טוב יהיה טוב, מעניין מה אבא שלך יגיד על זה"

דניאל : " אריק? בלי שטויות אה?"

אריק : " חס וחלילה, יאללה נורה קוראת לי אני חייב לזוז"

דניאל  :” תמסור ד"ש בבית, נראה אותך בערב, ביי ושוב תודה".

דניאל ניתק את השיחה.

הלב שלו היה על 200. הוא הריץ בראשו את מה שהוא מתכנן שוב ושוב מקווה שהכל ייצא לפי התוכנית.

הוא הביט בשעון. עוד 2 דקות מסתיימת ההפסקה הקטנה. הוא הלך לכיוון הכיתה  ולפתע ראה את טל חברה של חן במסדרון.

דניאל : " טלטלטלטלטלטל בואי שניה מאמי אני חייב אותך אין את תצילי אותי!"

טל : " וואו תרגע מאמי מה יש לך" אמרה וצחקה. " יאללה שפוך, תמיד לשירותך"

דניאל : " טוב שמעי.." דניאל החל לספר לה על כל תוכניתו בפירוט, הם החליטו להבריז מהשיעור הזה כי במילא היסטוריה, את מי זה מעניין איך הבריטים נכנסו בגרמנים או משהו כזה.

טל : " דיי אתה כזה מתוק אין עלייך לא רוצה אוף נו תהיה חבר שלי" טל ודניאל היו ידידים טובים, והם היו מאוד פתוחים אחד עם השני, לא היה אכפת להם גם לשבת שעות ולבלות אחד עם השני.

דניאל  : " טוב זה לא הנקודה עכשיו את חייבת לעזור לי!"

טל : " באאארור בכל מה שתרצה יאוו מאמי" טל אמרה וחיבקה אותו חיבוק חזק חזק חזק " הלב שלך" אמרה וצחקה.

דניאל : " ראית למה גרמה לי החברה שלך הזאת"

טל  : " אוף נו אתם כאלה חמודים באלי לאכול אותכם!"

דניאל : " עכשיו הייתה הפסקה ישמנה! טוב קיצר שמעי.. מה שאת עושה זה ככה...."

טל : " רגע רגע שוב, לאט אני הולכת קודם ל..."

אחרי שתכננו הכל וסגרו על כל הפרטים הם הלכו לאכול ארטיק בקפיטריה ודאגו לחזור לשיעור הבא.

!@#!@#!@#

ישבנו באוטו ונסענו לכיוון הבית. עוד לא דיברתי, הייתי בשוק.

שרית : " מאמי אני מצטערת שככה זה יצא, בהמשך השבוע נלך לקינג' ג'ורג' או משהו טוב?"

אני : " לא זה בסדר ימשגועת, אני פשוט קצת בשוק ממה שהלך לשם"

עומרי : " את ראית אותו לפני שהוא קפץ?"

אני : " כן הוא הסתכל עליי בצורה מוזרה כזאת, לא יודעת להסביר.."

שרית : " אז בטח בגלל זה נבהלת כל כך, אל תדאגי יהיה בסדר, אני אפילו לא שמתי לב שהוא על הקצה."

עומרי : " לא רק את אפחד, אחרת היו מונעים את האסון הזה"

אני : " אני לא מבינה למה מישהו ירצה לגמור לעצמו את החיים ככה סתם, את המתנה הענקית הזאת שהעניק לנו ה ה'.."

שרית : " את לא יכולה לדעת מה הוא עבר בחיים שלו, אנשים לא עושים את זה סתם.."

אני  : " ואם..ואם נגיד, לא באמת, אתה חולם על זה? יש מצב שזה אומר משהו?"

עומרי : " יכול להיות שכן ויכול להיות שלא תסבירי את עצמך לא בדיוק הבנתי.."

אני : " עזבו, סתם נכנסתי לסרטים"

הבטתי בשעון. השעה 13:20 עוד עשר דקות מסתיימים להם הלימודים להיום, יום קצר יחסית, שכחתי לגמרי!

אני : " עומרי יאו  יש מצב אתה מקפיץ אותי שניה לבית ספר?! הם סיימו ואני רוצה להיות איתם קצת."

עומרי : " בטח בכיפ"

!@#!@#!@#

טל : " דניאל, פסס. דניאל. עוד חמש דקות מסיימים, היא באה?"

דניאל : " לא יודע נראלי שכן כאילו אני מקווה אבל לא להיות שקופה לידה!"

...:" דניאל וטל רוצים לשתף אותנו בשיחות הפרטיות שלכם?"פנתה המורה ללשון לאחר שהפסיקה את השיעור בגללם.

דניאל : " המורה רק אמרתי לה שעט זה נקבה לא זכר  היא חשבה שזה זכר " אמר וחייך לעצמו, מרוצה מתושבתו הנשלפת.

... : " פשש דניאל, הוכחת את עצמך בשיעור לשון, 0 בבוחן בעל פה!"אמרה המורה בעצבים.

דניאל : " מה עשיתי?!" אמר בעצבים למורה.

אורן, חברו שישב לצידו לחש לו בשקט. " עט זה זכר.."

דניאל שתק ולא הגיב,

כל הכיתה צחקה.

!@#!@#!@#

אז מה ההפתעה?

מיהו האיש?

איך החיים ימשיכו?

בפרקים הבאים;]