כי nono זה אופי!

ואו איזה כיף לי מספר התגובות התחיל לעלות מפרק לפרק!

אני מקווה שזה ימשיך ככה... ואני ממשיכה...

סוף הפרק הקודם:

אמא שלי כנראה היתאהבה בו , באיש הזה שהייה נראה לי כל כך מוזר לא חיבבתי אותו אף פעם וגם לא נראה לי שהוא אותי.  הבן שלו לימד אותי גיטרה, בכל יום כשהוא הייה חוזר מהלימודים הוא ישב ולימד אותי,ילדה בת 10, טוב אז הייתי כבר בת 11. ככה עברו שנתיים, הבן שלו היתגייס וחודש אחרי זה אשתו לשעבר של החבר של אמא שלי נפטרה ממחלה, הייה לה ילד קטן, תינוק ואני לא יודעת איך בדיוק הגיעו לזה שהחבר של אמא שלי יהייה זה שיטפל בו."

היא שוב הישתתקה , היסתכלה על דן והוא הבין, הבין שעכשיו הוא כבר כמעט יודע מי זאת רוקסי.

רוקסי עצמה את עינייה , כאילו מנסה להיזכר בסיפור שעד לפני רגע זרם לה מהפה לעבר אוזניו של דן .

"מה קרה?" שאל דן שלא הייה יכול לחכות עוד שניה שרוקסי תמשיך לספר.

"תרגע אני ממשיכה" אמרה רוקסי ,פתחה את עינייה והמשיכה בסיפור.

"אז התינוק הזה נכנס לנו ל"משפחה" הוא הייה כל כך חמוד, עיניים גדולות ופה קטן , פנים עגלגלות ולחיים מתוקות . אי אפשר להגיד שלא היתאהבתי בו מהשניה שראיתי אותו ולמרות שהוא לא הייה אח שלי באמת הרגשתי אליו קרבה ענקית . היו ימים שהייתי נשארת איתו בבית מטפלת בו , מאכילה אותו כי לחבר של אמא שלי ולה לא בדיוק הייה אכפת ממנו. כל לילה הייתי מרדימה אותו אם הגיטרה .. מנגנת לו stairway to heaven של led zeppelin , זוכר שניגנתי לך?" רוקסי הפנתה את מבטה אל דן.

"כן, בטח" אמר דן שעכשיו הכל התחיל להיסתדר לו בראש , התמונה שמצא אצל רוקסי היא של אותו תינוק שכל כך אהבה והייתה בישבילו כמו אחות גדולה דואגת ומטפלת. אבל דבר אחד לא היסתדר לו בראש, איך רוקסי הגיעה לרחוב?

"יום אחד הרסו לי את כל השמחה"המשיכה רוקסי אבל אז נעצרה, השפילה את מבטה שוב אל המדרכה האפורה ודן ראה שעיניה זהרו מדמעות . "יום אחד "המשיכה רוקסי "אני הייתי לבד בבית אם התינוק שאגב קראו לו אדם , החבר של אמא שלי נכנס הביתה, הוא כנראה הייה שיכור, אולי אפילו מסומם, זאת הייתה שעת צהריים מאוחרת והוא צעק עלי להרדים את אדם , אז הרדמתי אותו בחדר שינה. כשחזרתי לסלון , היתישבתי על הספה והוא ניגש אלי, היתישב לידי ,התחיל ללטף לי את הברך. הייתי אז ילדה בת 12 לא ידעתי שמה שהוא עושה זה אסור." היא הישתתקה והדמעות שמקודם עמדו לה בעיניים התחילו לזרום .

"רוקסי  אני.... זה בסדר את לא חייבת להמשיך" אמר דן שניסה להרגיע אותה.

"תן לי לסיים , אולי לא תשמע את זה אחר כך.." אמרה רוקסי והמשיכה בסיפור. "מהברך הוא עבר לחולצה, הוריד לי אותה, נגע לי בחזה ואמר לי שאני ילדה יפה ושמה שהוא הולך לעשות זה בגלל שאני ילדה טובה ושזה צריך להישאר סוד שלנו, כי ילדות טובות לא מספרות סודות. אני שתקתי , פשוט לא ידעתי מה לעשות בוא נומאר שיחסית לגיל 12 הייתי מאוד מפותחת. הוא גם הוריד לי את המכנסיים, ואת התחתונים , הוא ביקש ממני להוריד לו את התחתונים ומרוב פחד הורדתי. הוא השכיב אותי על הספה ואז הוא היתישב מעלי "הקול של רוקסי הייה חנוק מבכי ועיניה רטובות מדמעות היא המשיכה באיטיות לספר ."הוא הייה כבד לי, ואז זה כאב , אני לא רציתי..." רוקסי פרצה בבכי ישאר לתוך ידיו של דן שחיבק אותה בחוזקה וכאילו נתן לה הגנה לרגע מכל העולם , מכל מה שמסביב ומכל הפחד.

דמעות עמדו גם בעיניו של דן אבל הוא לא הייה יכול לשחרר אותם , הוא הייה צריך להישאר חזק, בשביל רוקסי.

תוך כדי החיבוק רוקסי הרימה טיפה את ראשה לעבר אוזנו של דן .

"למחרת הוא איים עלי " לחשה "שאם אני אספר למישהו אדם ימות , למרות הכל ניסיתי לספר לאמא שלי , אבל היא לא האמינה לי אז באותו לילה אחרזתי תיק וברחתי מהבית , לא יכולתי לסבול את זה שלא מאמינים לי, שמתיחסים אלי כמו אפס..." הדמעות חזרו אל רוקסי שמיהרה להכניס את ראשה שוב בתוך זרועותיו של דן .

"תאמיני לי שאני כל כך מבין אותך , שמתעלמים ממך, שמורידים אותך למטה ושלא מאמינים לך או בך .." הזדהה דן אם רוקסי והבין כל כך למה היא סובלת. הוא רצה להוציא אותה מהעולם הזה , לתת לה חיים טובים  שאף פעם לא היו לה.

"אדם.." לחשה רוקסי ותרוממה מחיבוקו של דן."אני צריכה למצוא את אדם . אני יודעת שהם מסרו  אותו למשפחה אומנת אחרי שברחתי . תעזור לי למצוא אותו?" רוקסי תלתה מבט שואל בדן.

"ברור שאני יעזור לך, אבל אנחנו אפילו לא יודעים מאיפה להתחיל לחפש..." ענה דן

"יש לי כמה כיוונים , מחר בבוקר אני אראה לך אותם." אמרה רוקסי והיתרוממה לגמרי מידיו של דן .

"בואי נחזור את צריכה לישון" דן היתרומם והושיט יד אל רוקסי. היא אחזה בידו והיתרוממה.

"תודה פריטי בוי" אמרה רוקסי תוך כדי ההליכה לכיוון המרפאה הנטושה.

"על מה?" שאל דן שלא הבין על מה היא כבר מודה לו.

"פשוט תודה" חייכה רוקסי חייוך קטן .

"אני מהמר שרוקסי עשתה לו סצנות ואמרה לו שלא יחזור לכאן" אמר איגור למלכה בחיוך ערמומי.

"תיהייה בשקט היא בחורה חזקה והוא בחור טוב , הם ימצאו דרך להיסתדר" כעסה מלכה על איגור.

"תגידי מאיפה את יודעת את הסיפור של רוקסי?" אמר איגור והיתרווח בספה .

"אני לא יכולה להגיד" הורידה מלכה את מבטה משל איגור כאילו הסתירה משהו.

"אני לא אספר, נשבע!" התחננן איגור

"חבל לך על הזמן ..."

איגור קם מהספה ,כבר לא אם חיוך, היתקדם לעבר מלכה ותפס בגרונה. "אם את לא מספרת לי עכשיו מאיפה את יודעת סיפור רוקסי את מתה !" צעק איגור ותילתל את מלכה מצד לצד.

"מאח שלה!"

אז.... תגידו לי מה חשבתם ...

טוב אז סליחה מכל מי שציפה לפרק אבל אני חייבת לפרוק את מה שיש לי על הלב...

הייה לי חבר, אהבה גדולה?

הוא ניפץ לי את הכל בפרצוף את כל האשליה שחייתי בה גרם לי להרגיש הכי למטה שאפשר ...

ולמה? כי הוא תינוק! כי הוא פשוט אפס!

למה לכל מי שאני מכירה זה בא בקלות ודווקא לי לא?

למה על האהבה הזאת אני הייתי צריכה לעבור כל כך הרבה ובסוף היא היתנפצה לי בפרצוף...

הוא אולי חשב שאני חזקה , שהשטות הזאת שקראתי לה אהבה לא תשבור אותי...

אולי היא לא? אולי היא לא באמת שברה אותי אבל זה מה שהרגשתי באותו רגע...

בכיתי, כמו סתומה ! ועל מה? לא עליו , ולא על האהבה שלא הייתה ...

בכיתי על זה שהוא שיקר לי בפרצוף ... שהוא עמד מולי ואמר כמה מילים והרגע הזה הייה כל כך מקסים ובכלל אותו יום ואחר כך זה פשוט ירד למטה... כמו בור שלא נגמר עד שהגעתי לסוף וקיבלתי את המכה הכי כואבת שיכולה להיות ... אתם כבר יכולים לנחש מה...

אבל למה עכשיו , אחרי שכבר הספקתי להפסיק לחשוב עליו הוא שוב עולה לי במחשבות... אני חולמת עליו , אני מרגישה אותו לידי .

אולי יש בי עדיין שבב של אהבה ? אולי לא כל האהבה שלי יצאה בבכי?

ומה אם גם הוא חושב עלי ? אני די בטטוחה שהוא לא... כי הרי למה שהוא יחשוב עלי אם הייתי בשבילו סתם מטרד .

לפעמים אני כל כך רוצה שיעלם לי מהחיים ולפעמים אני כל כך רוצה אותו לידי .

ומה יהייה אחרי החופש?, כשניפגש? הוא יגיד לי שלום או שהוא פשוט לא ייתיחס?

אני יודעת שזה נשמע קצת דבילי אבל הוא הייה האהבה הראשונה שלי הרגש הכי חזק שהרגשתי לבן ...

אז למה הוא הייה חייב להרוס הכל....

סתם הייתי חייבת לפרוק..

מחר יהייה עוד פרק..

טוב.. אז אני ממשיכה כרגיל כן, למרות חוסר הקוראים

 ולמרות חוסר התגובות לא אכפת לי אני ממשיכה אז... תהנו..

סוף הפרק הקודם:

" את כועסת?" שבר דן את השתיקה ביניהם.

"למה שאני אכעס?"

"לא יודע זה הייה נראה ככה.."

" מלכה אמרה לכם מאיפה היא יודעת ?"

"לא"

רוקסי הוציאה מהכיס כדור לבן ."רוצה?" שאלה את דן והגישה לו .

"לא תודה , וגם את לא נוגעת בזה"

לפני שהספיק לחטוף לה את הכדור היא בלעה אותו ואחר כך לקחה לגימה מהבירה.

"אתה רוצה שאני אספר לך ?" אמרה רוקסי והרימה מבט אל דן. זאת הייתה הפעם הראשונה שהוא באמת היסתכל לה בעיניים , היו לה עיניים שחורות וגדולות  ודן לא הייה יכול שלא להיתהפנט מהן.

"כן" אמר דן בכמעט לחישה .

רוקסי התחילה לספר....

באותו זמן בביתו של דן בצפון תל אביב  צלצלה דודתו לוסי בדלת. אבא של דן פתח לה את הדלת.

"מה קרה לוסי?" שאל בפנים מודאגות מתפלא על השעה המאוחרת .

"אני יכולה להיכנס?" שאלה לוסי ובלי לחכות לתשובה נכנסה לתוך הבית..

"לוסי,מה את עושה כאן בשעה כזאת?" שאלה אימו של דן וקמה מהספה לעבר לוסי.

"אני צריכה שתקראו משהו" ענתה ,הוציאה את הפתק שכתב דן מהתיק והגישה אותו לאמא של דן.

"מה זה?" שאלה אימו מבולבלת ופתחה במהירות את הפתק.

היא קראה את המילים במהירות:

"אמא ואבא

אני בסדר ואל תדאגו לי . אל תשאלו את לוסי שאלות כי היא לא תוכל לענות לכם

 ובבקשה גם אל תתקשרו למשטרה.

רק רציתי שלא תדאגו ,אני אחזור, אני מבטיח אני רק מסיים משהו ובא .

אוהב דן."

היא זיהתה את כתב היד של הבן שלה,אותו בן שנעלם לפני יומיים בלי לומר לאן , אותו בן שהיא כל כך מתגעגעת עליו וכל כך רוצה שיהייה לידה עכשיו. דמעה עמדה בעיניה.

"תביאי את זה" אמר אביו של דן וחטף את הפתק מידה. הוא קרא את המילים ולא האמין.

"הוא נתן לך את זה?" שאל בטון כועס את לוסי..

"כן" ענתה לוסי והשפילה מבט, כי ידעה שכעשיו יגיע התחקיר שהבטיחה לדן שלא תענה עליו.

"ואיפה הוא לעזזל?! אני יוצא עליו עכשיו!" אמר אביו של דן כמעט בצעקה והיתקרב ליכוון הדלת.

"לא!" עצרה אותו לוסי "חכה רגע!"

"איפה הבן שלי?"שאלה אימו רועדת וחצי בוכה.

"אני לא יכולה לספר..."ענתה לוסי והיתיישבה בספה הגדולה שהייה בסלון."תסמכו עליו הוא יודע מה הוא עושה...בבקשה.."

"מה זאת אומרת?! אני רוצה לדעת איפה הבן שלי!" אמר אביו ודפק אם אגרופו על שולחן העץ שהייה מונח במרכז הסלון.

"לא, יגאל אני לא יכולה . תן לו חודש , אם הוא לא מגיע הביתה תוך חודש מהיום אני אומרת לכם איפה הוא ואפילו מביאה אותו לכאן אישית. רק בבקשה, אל תחפשו אותו ואל תתקשרו למשטרה זה ממש חשוב לדני..."

אביו של דן קם וצעק "מה זאת אומרת זה לא יכול.."

"ניתן לו" קטעה אותו אימו של דן, "הוא ילד גדול ,הוא יודע מה הוא עושה, מה יש הגיע הזמן שניתן לו קצת היזדמנות בחיים"אמרה וסימנה ללוסי לצאת מהבית.

"להתראות " אמרה לוסי  , קמה מהספה ויצאה בזריזות מהבית.

-

דן חיכה בעיניים גדולות שרוקסי תתחיל לספר, הוא הייה כל כך מרוצה שסוף סוף הוא יוכל להכיר אותה כמו שרצה.

רוקסי הרימה את ראשה והתחילה בסיפור:

"אז ככה... הכל התחיל כשהייתי בת 10 בערך , אבא שלי היתדרדר להימורים את זה בטח כבר שמעתה ממלכה" היא היסתכלה על דן ולקחה עוד שלוק מהבירה, הניחה אותה בצד והדליקה סיגריה שהייתה מוחבאת אצלה בכיס.

" אמא שלי שנאה אותו על זה , כל היום ריבים צעקות, בקיצור בלאגן אחד גדול " היא הישתתקה, היתנתקה מהמבט של דן והיסתכלה על המדרכה האפורה .

"ואז זה הגיע לרמות של אלימות, אבא שלי הייה חוזר מההימורים עצבני ומרביץ לאמא שלי , לפעמים זה גם הגיע אלי..." רוקסי הישתתקה ולקחה עוד שאיפה מהסיגריה דן הבחין שדמעה עמדה על עינה.

"הוא לא הייה מרחם"המשיכה "מכות אצלו זה מכות " היא נשענה לאחור והורידה את ראשה אחורה.

"עד שאמא שלי יום אחד פשוט אמרה לי לארוז כמה דברים וברחנו, הלכנו מהבית והשארנו את אבא שלי בלי כלום.

בהתחלה גרנו אצל דודה של אמא שלי , אישה זקנה ועצבנית ,אבל זה הייה פחות נורא. אני משעממת אותך פריטי בוי?" שאלה רוקסי והחזירה את המבט לדן שהייה שקוע יותר מאי פעם , היא הבינה את זה מהמבט המהופנט שהייה לו בעיניים והמשיכה לספר.

"אמא שלי החליטה שהיא יוצאת למועדונים ,היא היתלבשה כמעט כמו חשפנית,הייתי כל כך מתביישת בה...היא כל הזמן היסתובבה על כל מיני גברים מוזרים , ישנו באותו חדר וכל פעם שהיא הביאה גבר הביתה היא הייתה אומרת לי ללכת לישון בסלון, ואת מה שהם עשו שם.... אוהוו הייה אפשר לשמוע עד קנדה!." היא נעצרה , ישבה ישיבה מזרחית ובהתה בדן שהייה חצי שכוב על המדרכה מוקסם ממנה .

"אני מבינה שאתה משועמם" אמרה רוקסי וצחקה.

"למה עצרת?" דן העיץ ברוקסי להמשיך בסיפור.

"טוב, טוב אני ממשיכה... אז אחד הגברים שאמא שלי הכירה הציא לנו לבוא לגור , אמא שלי הסכימה ובלי התראה מוקדמת מצאתי את עצמי גרה בבית של חדר וחצי אם אמא שלי ,גבר לא מוכר ונער בערך בן 16 שהייה הבן שלו . אמא שלי כנראה היתאהבה בו , באיש הזה שהייה נראה לי כל כך מוזר לא חיבבתי אותו אף פעם וגם לא נראה לי שהוא אותי.  הבן שלו לימד אותי גיטרה, בכל יום כשהוא הייה חוזר מהלימודים הוא ישב ולימד אותי,ילדה בת 10, טוב אז הייתי כבר בת 11. ככה עברו שנתיים, הבן שלו היתגייס וחודש אחרי זה אשתו לשעבר של החבר של אמא שלי נפטרה ממחלה, הייה לה ילד קטן, תינוק ואני לא יודעת איך בדיוק הגיעו לזה שהחבר של אמא שלי יהייה זה שיטפל בו."

היא שוב הישתתקה , היסתכלה על דן והוא הבין, הין שעכשיו הוא כבר כמעט יודע מי זאת רוקסי.

אז.. זהו תגידו לי אם אהבתם ומה דעתכם על השם:"סוד בשם רוקסי"

-עריכה-