אתם מאמינים שאם לא רואים מישהו הרבה זמן אז הרגשות אליו משתנים?
ואם רואים אותו רק בזיכרון , עדיין אפשר לאהוב?
אני לא יודעת מה יקרה כשאני אפגוש אותו, רוב הסיכויים שבכלל לא נדבר, שהוא אפילו לא יגיד לי שלום
או יסתכל עלי .
אולי אני באמת צריכה לשכוח ממנו , למצוא לי מישהו אחר ולהמשיך הלאה , בלעדיו.
סוף הפרק הוקדם:
'אני צריכה למצוא אותה ' חשבה . היא תפסה את האוטובוס הראשון לכיוונה , כל הדרך חשבה על המילים,
איך תספר לה על האסון?.
היא הגיעה, פתחה את דלת הזכוכית הגדולה ומצאה אותה ישנה על אחת הספות .
"רוקסי חמודה..." העירה אותה בקול שקט.
"מה... מה קרה ?" רוקסי פקחה את עיניה והיתישבה.
"אני חייבת לספר לך משהו...." אמרה וליטפה את כתפה.
"מה מלכה, מה קרה? שאלה רוקסי מופתעת.
"רוקסי..." מלכה היתישבה מולה בעיניים נפוחות ואדומות מבכי.
"מה קרה מלכה, אל תדאיגי אותי..." רוקסי לא הבינה מה קורה.
"אני ... אני צריכה לספר לך סיפור...." אמרה מלכה והניחה יד על רגלה של רוקסי.
"מה סיפור מה אני ילדה בת 5?!" שאלה רוקסי בציניות.
"פעם אחת..." התחילה מלכה לספר ורוקסי לא קטעה אותה. " הייתה ילדה , שהייה לה קשה בחיים .
הייתה לה רק קרן אור אחת בדמות של ילד קטן שאותו כל כך אהבה." מלכה נעצרה והיסתכלה על רוקסי,
עיניה היו מרוכזות במלכה והיא אפילו לא מיצמצה .
היא המשיכה:" יום אחד, קרה לה מקרה נורא , והיא החליטה בעקבותו לעזוב את הבית , היא עזבה את הילד,
עזבה את אימה וברחה מהבית. אמה של הילדה החליטה לשלוח את הילד לאימוץ ומסרה אותו לאישה אחת
שהכירה כדי שתטפל בו . האישה גידלה אותו בהרבה חום ואהבה במעט שהייה לה .
יום אחד היא מצאה בתוך עגלת התינוק שלו מחברת ישנה , היא פתחה אותה וגילתה יומן , יומן של אותה
הילדה שאהבה כל כך את הילד וכל כך סבלה בחייה. כל ערב, לפני השינה הייתה מקריאה לילד קטע מהיומן
ומבטיחה לו שבקרוב הוא יפגש אם אותה הילדה , והוא, הוא הייה מאושר .
הילדה גדלה , נהפכה לנערה יפה ומצאה לה מקום מסתור בעיר ואולי אפילו אהבה . הילד גדל , הוא בן 8
והיומן כמעט ונגמר ." מלכה היסתכלה על רוקסי במבט רך והבחינה בדמעה קטנה שזולגת מעינה של רוקסי.
מלכה ידעה שעכשיו צריך להגיע הסוף הנורא, אותו היא כל כך מפחדת לספר לרוקסי , וגם להזכיר אותו
לעצמה .
"היום, הילד חזר מבית הספר מאושר כמו תמיד , ואיש רשע אחד שהייה באותו זמן בבית ...." מלכה הישתתקה,
בלעה רוק ועיניה נצצו מדמעות.
"הוא ירה בו, והעביר אותו למקום רחוק משלנו ... " מלכה הישתתקה ונשכה את שפתיה על מנת לא לבכות ,
היא חייבת להיות חזקה בשביל רוקסי חשבה.
"אדם.." מילמלה רוקסי והניעה את ראשה מצד לצד באיטיות. "את משקרת..." הביטה בפניה של מלכה.
"הלוואי והייתי ..." מלכה השפילה את מבטה.
"הוא לא מת, את משקרת , הוא חיי ואני אמצא אותו !" צעקה רוקסי .
"רוקסי אני מבינה אותך , גם לי זה כואב אבל זאת המציאות , הוא איננו..." ניסת מלכה להרגיע את רוקסי .
"שקרנית!! " צרחה רוקסי ודמעות ירדו מעיניה "אני לא מאמינה לך!!, את סתם מנסה לשמור אותו לעצמך!!"
"את רוצה לראות אותו?" שאלה אותה מלכה בקול שקט.
"מה..? " מילמלה רוקסי.
"בואי איתי..." אמרה מלכה , תפסה את ידה של רוקסי והובילה אותה לכיוון היציאה.
______________________________________________________________________________
דן שכב על הספה בבית של דודתו לוסי , עיניו נעצמו לאט, לאט . כבר הרבה זמן שלא הצליח להרדם
ככה בנוח ועוד על בטן מלאה . הוא חשב על רוקסי , ועל מה שאמרה לו , הוא לא הייה מוכן להניח לזה ,
הוא אוהב אותה , מה לא נכון זה ?, למה היא לא רוצה להיות איתו?.
"דן חמוד..." העירה אותו לוסי משנתו.
"מה?" שאל דן והיתישב לצידה בספה.
"מה קרה שבאת הנה?" שאלה לוסי בטון מודאג והעבירה יד בשיערו של דן .
"כלום אני..."
"משהו מטריד אותך?"
"אם מישהו שאת אוהבת הייה משנק אותך ואחר כך אומר לך שהוא לא רוצה להיות איתה , מה היית עושה?"
שאל דן בפתאומיות.
"אני... אני הייתי " עינייה של לוסי ריפרפו , היא תפסה את ראשה ונפלה בבת אחת על הריצפה תוך כדי שראשה
פוגע בשולחן ומתחיל לדמם.
"לוסי!" לוסי!" צעק דן וניסה והעיר אותה תוך כדי שהוא מנער אותה.
בזריזות לקח את הטלון שהייה מונח על השולחן והיתקשר ל101.
"אני צריך אמבולנס דחוף!" צעק לתוך השפורפרת .
הבחור בצד השני לקח מדן פרטים על המקרה ומיקום ושלח אליו אמבולנס.
האמבולנס הגיע, והבחורים שהיו עליו לקחו את לוסי לתוכו.
"איך אתה קשור אליה?" שאל אותו אחד מהם.
"היא דודה שלי ... אני יכול לבוא איתם ?" שאל דן בדאגה
"עלה , אבל אל תפריע!" פקד עליו וסימן לו לעלות לאמבולנס.
___________________________________________________________________________
רוקסי ומלכה הגיעו לבית החולים , מלכה דיברה שם אם כמה אנשים והם הובילו אותם לחדר קר,
"הינה..." אמרה מלכה כשנכנסו. "אני נשארת כאן, אני לא מסוגלת..." הוסיפה.
רוקסי ועוד רופא נכנסו לחדר , הוא הרים מאין בד כחול ולעיניה נגגלו פניו של אדם , יותר בוגרות
וגם יותר יפות , אבל זה הייה אדם שלה .
"אדם..." מילמלה רוקסי ודמעות זלגו מעיניה. בזריזות חיבקה אותו ולחשה לו:" למה חמוד שלי?, למה?
לא יכולת לחכות לי?לא יכולת להודיע לי שאתה הולך? הייתי מצטרפת אלייך , אני כל כך אוהבת אותך...."
היא פרצה בבכי והרופא הניח יד על כתפה .
"זה הוא?" שאל בקרירות
"כן זה אדם.." אמרה רוקסי בבכי.
"רק היינו צריכים שתזהי אותו , עכשיו תתלוי אלי החוצה." תפס בידה של רוקסי וגרר אותה אל מחוץ לחדר.
היא לא הורידה את מבטה ממנו , כל כך הרבה זמן חיכתה לרגע שתמצא אותו , והינה עכשיו , כסוף סוף
היא רואה אותו הוא מת, כמו כל מה שטוב בחים שלה.
הא נפלה בוכה אל זרועותיה של מלכה שהיצטרפה גם היא אל הבכי .
_____________________________________________________________________________
"ילד תחכה כאן!" צעק אליו אחד האנשים כשנכנסו לבית החולים.
"אבל מה יהייה איתה?" צעק אליו
"אנחנו נעדכן ברגע שנוכל" מיהר לענות והיסתלק משם.
דן מצא את עצמו משוטט בבית החולים , עובר בין המחלקות , הקומות , מבולבל ודואג ללוסי .
מרחוק הוא הבחין בשתי נשים , יושבות מחובקות , הן היו לו מוכרות , הוא היתקרב אליהן והבחין
במלכה ורוקסי .
"דן .." היתרוממה מלכה מהחיבוק והביטה על דן בעינים דומעות.
"מה... מה אתן עושות פה?" שאל דן מופתע.
"זה אדם..." היסתובבה רוקסי אל דן והביטה בו . "הוא מת..."
זהו לעכשיו , הפרק הבא יהייה הפרק האחרון , אז יש למה לצפות :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*nono*