שיט אני לא מאמינה! כתבתי אתמול פרק ,זה כתב לי שהוא שמר את זה בטיוטה ובגלל המחשב המפגר
שלי נפל האינטרנט והלך לי כל הפרק!
אני אנסה לשחזר אותו כי הוא באמת הייה יפה...
סוף הפרק הקודם:
"אני אפגוש אותה.." מילמל לעצמו הילד וחיוך היתנוסס על פניו.
"בוא נמשיך לקרא ואז תלך לישון טוב?" שאלה האישה ופתחה את המחברת.
"טוב!" ענה הילד והניח את ראשו על הכרית .
"אז בוא נתחיל.."
"רגע" קטע אותה הילד. "אני באמת אפגוש אותה?".עדיין היתקשה להאמין.
"כן אדם חמוד , בקרוב מאוד תפגוש אותה..."
כשראתה שעיניו של אדם נעצמות סגרה את המחברת , נישקה אותו נשיקה קטנה במצח והחזירה
את המחברת למגירה." לילה טוב חמוד" לחשה ויצאה מהבית.
______________________________________________________________________
למחרת בבוקר רוקסי מצאה את עצמה זרוקה על ספסל ברחוב . היא לא זכרה למה או איך , היא רק זכרה
את הפנים האלה שכל כך לא רצתה לפגוש, ומאז הכל הייה שחור , שום זיכרון ושום דרך שממנה הגיעה
אל הספסל . הרחוב הייה לא מוכר ורוקסי ניסתה לחפש את המרפאה הנטושה ושכבר ראתה אותה מרחוק
לא יכלה שלא לרוץ לקראתה כאילו היתגעגעה אליה. היא ניכנסה דרך דלת הזכוכית הגדולה ישאר אל חדרה ,
אל דן . הוא הייה על הריצפה , ישן שינה עמוקה . רוקסי היתישבה לצידו ובעדינות הושיטה יד וליטפה את פניו.
הוא היתעורר בבהלה.
"סליחה לא היתכוונתי" מיהרה רוקסי להוריד את ידה מפניו של דן.
"לא היתכוונת למה?" שאל דן בקול ישנוני ובחיוך קטן.
"להעיר אותך " ענתה רוקסי.
"אין דרך יותר טובה להיתעורר מזאת" חיוכו של דן היתרחב והוא היתישב מול רוקסי.
"תירגע טוב? הייה לך משהו על הפנים ורציתי להוריד אותו" אמרה רוקסי והרימה קצת את קולה.
"טוב, טוב מה שתגידי " ענה לה דן ופיהק.
"טוב יש לי משהו לספר לך" רוקסי שינתה נושא.
"אני מקשיב... את באמת נעלמת לי אתמול"
"אז תשתוק ותקשיב" ענתה המשיכה "הייתי בים אתמול כי אני תמיד הולכת לשם כדי להירגע, וכשרציתי לחזור
פתאום התחלתי ללכת לכיוון הבית שגרתי בו אם אמא שלי וחבר שלה , דפקתי בדלת ורק הוא הייה שם , נראה
לי שהיתעלפתי כשראיתי אותו ואז איכשהו הגעתי לספסל ברחוב אבל זה לא משנה." רוקסי נעצרה והביטה
בעיניו של דן.
"אז מה כן?" שאל דן.
"מה שמשנה זה שטעית , הבן שלו ואמא שלי לא גרים שם , כנראה הגעת לבית הלא נכון "
"לא , הבחור בתמונה הייה זהה לבחור שאני ראיתי אין מצב שאני טועה!"
"לא יודעת , מה שחשוב זה שאף אחד מהם לא יעזור לי למצוא את אדם..." רוקסי השפילה את מבטה.
"אבל אני כן ואנחנו לא הולכים לוותר עליו שמעת?" דן ניסה לעודד את רוקסי וליטף את כתפה. "הכל יהייה יותר
טוב , אני מבטיח" המשיך דן.
"מאיפה אתה יודע?" הרימה רוקסי את מבטה אליו.
"כי אני מתחנן לך הפתעה..." השיב דן
"אני שונאת הפתעות פשוט תגיד לי מה זה"
"אני לא אומר לך שום דבר"
"טוב לא צריך " רוקסי היתעצבנה. "בוא נלך" שינתה את נושא השיחה "מזמן לא ניגנתי"
__________________________________________________________________________
לוסי היתעוררה בבוקר יחד אם כוס הקפה הרותח ופתחה את תיבת הדואר, בתוכה ראתה את המכתב מדן.
בזהירות ובמהירות פתחה אותו וקראה את השורות . 'חמוד שלי ' חשבה לעצמה ' אני כל כך מקווה שכשתחזור
ההורים שלך יראו איזה מלאך אתה, כי אני כבר רואה עכשיו'. היא היתארגנה ויצאה מהבית .
_____________________________________________________________________________
"בוקר טוב חמוד" העירה אותו האישה .
"בוקר טוב" ענה מנסה לפקוח את עיניו.
"הכנתי לך אוכל , תתארגן תאכל ותלך לבית הספר טוב?"שאלה בחיוך.
"בסדר" השיב בחיוך וקם מהמיטה.
"שלא תאחר בסדר אדם?" שאלה והיתקדמה לעבר הדלת.
"טוב!" צעק אדם בפה מלא משחת שיניים .
___________________________________________________________________________
רוקסי לקחה את הגיטרה ושניהם יצאו לכיוון המקום שבו רוקסי ניגנה בהתחלה.
"למה את הולכת לשם, אנשים לא יתנו לך כסף" אמר דן תוך כדי הליכה.
"זה עדיף מאשר שאתה תאלם לי פתאום לא?" רוקסי השיבה וקרצה לעבר דן.
הפעם היא היתמקמה בפינה אחרת של הרחוב שהייה נראה כמו שוק, הלבישהעל עצמה את הגיטרה והתחילה לנגן.
דן שמזמן לא שמע אותה מנגנת נשבה בקסמיה מחדש .
(מומלץ לשמוע)
הפעם היא לא רק ניגנה היא גם שרה, אולי לא הייה לה את הקול הכי יפה ונקי בעולם אבל בצירוף המנגינה
והמילים זה הייה כמו קסם . השיר,Far Away , המילים והמנגינה שלו נשמעו לרוקסי כמו תפילה, בקשה .
היא חשבה על אדם , כמה שהייתה רוצה שהוא יהיה לידה ברגע זה , ואולי גם קצת על דן שבזמן האחרון
התחילה להרגיש דברים מוזרים אליו , והוא עמד שם , מולה, מחייך מוקסם ממנה , והיא ממנו ברגע אחד
שהייה של שניהם , לרגע אחד לא שמו לב לכל האנשים ברחוב, זה הייהרק שניהם והשיר.
כשנגמר השיר דן מחא כפיים כל כך בהיתלהבות שהאנשים סביבו לו יכלו לעשות דבר אחר חוץ מלהיצטרף
אליו ולתת כמה מטעבות לרוקסי . רוקסי הייתה מאושרת , בפעם הראשונה בחייה הייה נראה לה שהינה,
משהוא אחד מסתדר לה.
_________________________________________________________________________
אחר הצהריים חזר אדם מבית הספר אל הדירה. בפנים הייה איש גבוהה אם מסכה שחורה על פניו , הופך
את כל הרהיטים בבית .
"ילד!" צעק כשהבחין בו ומיהר לסגור את הדלת. "איפה ההורים מחביאים את הכסף?" שאל והיתקרב אליו.
"אני.... אני לל.. לא יודע..."אדם התחיל לגמגם מרוב פחד.
"תראה חמוד" אמר , הוציא אקדח מכיסו והתחיל להעביר אותו בין שתי ידיו."שנינו יודעים שאתה יודע, פשוט תגיד
לי ולא יקרה כלום..."
"באמת ש..שאני לא יודע...." אדם התחיל לרעוד מרוב פחד.
"אז תכשיטים?, איפה אמא מחביאה את התכשיטים?" הוא התחיל לקרב את האקדם לעבר אדם.
"אין ...אין לנו דברים כאלה"
"תראה ילד!" צעק והצמיד את האקדח לאדם."אני לא משחק! איפה הכסף!?" צעק.
"באמת שאני לא.."
בום! נשמעה יריה.
אז אני מקווה שהצלחתי לשחזר אותו ..
תגידו לי מה חשבתם...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
*nono*
