הדברים שגורמים לי לפנטז ולהאחז כמו נרקומן אמיתי הם-
* בגדים
* אנשים
* קולנוע
* מוזיקה * אוכל
אוכל, בלי צל של ספק הוא ההתמכרות הכי מוצלחת שלי.
יש לי כישרון ויד טובה.
לפעמים אני מוצאת את עצמי, מגיעה לאנשים דרך האוכל. מוצאת את הדרכים אל העולם הפנימי שלהם,
אל הרגשות שלהם- דרך הצלחת.
גדלתי בבית שיצר סביבי אווירה של בישול כדרך להראות אהבה, דאגה והתעניינות.
אנשים שקרובים אליי, יודעים שהם יכולים להעזר בי כשהם רעבים או לחילופין, עצובים וזקוקים לשיחה.
העובדה שאני נמשכת לפעמים לאנשים שעושים לי רע, הולכת ודועכת.
האהבה שלי למטבח, הולכת וגדלה.
פיזיות, אהבה, חום, תשוקה- אלה הדברים שאני מרגישה כשאני מבשלת.
יש לי זיכרון מאוד מוקדם, שקשור לאחת הפעמים הראשונות שהבנתי את הקשר של עם אוכל.
עוד היה אסור לי להשתמש בכיריים.
הכנתי פסטה, עם מים שהרתחתי בקומקום. שפכתי אותם על הפסטה ועד שהם התקררו, הרתחתי עוד כמות של מים,
שפכתי אותה על הפסטה- וחוזר חלילה. כנראה שזה לא היה טעים במיוחד, העניין הזה, אבל השקעתי בו את כל כולי.
הכנתי רטבים בכל מיני צבעים- רסק עגבניות אדום, מיונז וחזרת בצבע ורוד סגול, עמבה כתומה וכו'
כל זה, היה כדי לשמח את אבא שלי כשהוא חוזר מהעבודה. קשה לי לשכוח כמה הוא שמח וכמה הרגשתי גאה במנה הזו שיצרתי.
-
גדלתי, קראתי, התחלתי ללמוד.
נכון להיום אני עובדת במסעדה איטלקית. ממשיכה להתפתח.
אני חולמת על אוכל, על רעיונות חדשים ולא מפסיקה להכנס למטבח.
בין אם אני כועסת, או שבורה, או פשוט מלאה בהשראה, אני מוצאת שם מקלט.
-
שעות על גבי שעות שהייתי במטבח לצד שעות הזויות לחלוטין בהן מצאתי את עצמי מבשלת איזה רעיון משונה שבא אליי בלילה, הן חלק ממה שאני. בגלל זה ירדן אומר שאני כזאת מאמא ושהחבר העתידי שלי, כנראה יהיה בר מזל.
-
היום הפסיכולוגית שלי ברכה אותי ליום הולדתי ה-18.
עברתי המון מאז שהתחלתי לבוא אליה ועברתי שינויים ענקיים בתודעה שלי ובהתמודדות שלי עם דברים שתמיד יהיו כאן כדי להקשות עליי.
דיברנו על זה שלכל אחד יש חלקים חשוכים שיוצאים פתאום. התמכרויות, שכטבען עושות רע. (או טוב ואז רע)
בסך הכול, היא יודעת שעכשיו אני שלמה באופן יחסי עם מה שאני רוצה.
די לנזקים וחוסר הביטחון. די לוותר על חלקים בעצמי.
יהיו עוד אנשים שיקחו אותי כמו שאני, שלמה ומלאה בבלאגן.
'נמאס לי מדברים קודרים. אני רוצה אהבה של בוקר'
כל אחד והסמים שלו
we won't stop until somebody calls the cops
and even then we'll start again and just pretend that
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
