פרק 4
התקשרתי לתומר, כל כך הייתי צריכה אותו באותו רגע רציתי שהוא יחבק אותי ולא יעזוב.
הקול שלו נשמע מעבר לקו "הלו?"
אני רק בכיתי לא הצלחתי לענות לו. "הלו? שרון? מה קרה?"
ניסיתי לענות ולא הצלחתי הבכי רק התחזק.
"אני בא אלייך" אמר וניתק את הטלפון. רצו לי מחשבות בראש איך הוא יגיב כשאספר לו, אני לא רוצה לאבד אותו.
לא רוצה להיות רחוקה ממנו.
נשמעה דפיקה בדלת, אמא שלי פתחה ושמעתי אותם מדברים.
הוא עמד בפתח לחדר, הסתכל עלי וחיבק אותי חזק.
"תומר..."
"מה קרה שרון? למה את בוכה ככה?" הוא שאל
סיפרתי לו הכל, הוא לא אמר כלום רק שתק והקשיב ואני רק ציפיתי ממנו לתגובה
"תומר? תגיד משהו."
הוא לא אמר כלום רק חיבק אותי ואני שוב התחלתי לבכות.
"אני לא רוצה לעזוב אותך תומר!" אמרתי בבכי היסטרי
"אני גם לא רוצה לעזוב אותך.."
הוא חיבק אותי חזק ולא עזב.
"תומר, אני עוזבת עוד שנה, צריך לנצל את כולה ולהיות ביחד."
"צודקת..."
הדבקתי לו נשיקה וחיבקתי אותו.
אמא שלי נכנסה לחדר ואמרה שאנחנו צריכים להיפרד כי תום צריך ללכת לישון והיא לא רוצה שיהיה רעש.
תומר נתן לי נשיקה בלחי והלך.
כמה דקות אחרי שהוא הלך הבנתי שאני צריכה לספר לכולם.
מחר יש בצפר ואני אצטרך להיפגש עם עדי כמו כל יום לחכות לאוטובוס.
איך אני אספר לה?
אמא ניצלה את ההזדמנות שאני לבד ונכנסה אלי לחדר בכוונה לשיחת "אם בת"
היא יודעת שאני שונאת שיחות כאלה אבל כנראה הפעם זה היה הזמן המתאים.
"שרוני?"
"כן?" עניתי
"את רוצה לספר לי משהו?" ניסתה להוציא ממני את מה שאני מרגישה
"לא יודעת" עניתי מבולבלת "זה כל כך קשה לי כל הסיפור הזה! זה גדול עלי"
"כל הסיפור הזה או תומר?"
"גם תומר..."
היא נאנחה, התקרבה אלי קצת ואמרה "תשמעי, גם אני הייתי מאוהבת כשהייתי בגילך אבל את צעירה, כל החיים לפנייך,
את תכירי אנשים חדשים".
הסתכלתי עליה בבהלה, היא באמת חושבת שזה צחוק? שאני ותומר זה סתם? ששנה וחצי של חברות זה סתם?!
"אמא תצאי מפה."
"מה?" ענתה מבולבלת
"את לא מבינה כלום! תצאי מפה!" כבר התחלתי להתעצבן
היא העיפה אלי מבט ויצאה.
נשכבתי על המיטה ובכיתי, בכיתי כל כך הרבה עד שבסוף נרדמתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
