פרק 5
צלצול הפלאפון העיר אותי.
"הלו?" עניתי
"שרון? תקשיבי אני אאחר לתחנה קצת.. תגידי לנהג שלא ייסע פשוט כל החולצות בצפר שלי בכביסה ואני צריכה לחפש משהו אחר"
"שיט! שיט שיט שיט" נבהלתי, הסתכלתי על השעון וראיתי שהשעה רבע לשמונה.
"מה קרה?" היא שאלה.
"הרגע קמתי!"
"יואו אנחנו לא נספיק לבצפר! טוב טוסי להתארגן! מהר.."
קמתי והתארגנתי ממש מהר, שמתי עלי את הדבר הראשון שראיתי, לא היה לי זמן להכין סנדוויץ' אז לקחתי כסף כדי לקנות בקפיטריה.
לקחתי את התיק ורצתי לתחנה, ראיתי את האוטובוס ואת עדי בחוץ. כנראה התווכחה עם הנהג שיחכה לי.
עליתי לאוטובוס והנהג הסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח ואמר "זו הפעם אחרונה שאני מחכה לכן!"
"מצטערת..." עניתי
אני ועדי תפסנו את המושב הריק שהיה פנוי
"את חייבת לי!"
"לגמרי... תודה!" חייכתי.
הגענו לבצפר בדיוק בצלצול לשיעור היסטוריה, המורה הזאת פשוט שונאת אותי! כשיש שיעורי בית ועבודות אני תמיד מקבלת יותר. אחרי שעתיים משעממות של היסטוריה וקשקושים במחברת אני ועדי הלכנו לקפיטריה.
"מאיר תביא לי סנדוויץ' סלט ביצים"
"בכיף נשמה" הוא אמר וחייך כמו תמיד
הוא נתן לי את הסנדוויץ' ואמר "לרשום?"
"הפעם לא. הבאתי כסף"
נתתי לו את הכסף לסנדוויץ' ולעוד כמה דברים שלא שילמתי עליהם.
תומר הפתיע אותי מאחורי הגב, נתן לי נשיקה ולחש לי באוזן "סיפרת לה?"
"עוד לא..." לחשתי בחזרה.
"טוב אני באתי רק להגיד שלום אני צריך לחזור לכיתה לא הכנתי שיעורי בית..."
"ביי מאמי"
הוא נעלם ואני ועדי נשארנו לבד.
"עדי תשמעי.."
"שיט!" היא קטעה אותי
"מה?" עניתי לה
"גם אני לא עשיתי שיעורים! בא לך להביא לי להעתיק?" חייכה את החיוך המתחנף שלה
"אממ כן בטח.." עניתי, רציתי לספר לה. לא נורא אני אספר לה אחרי בצפר.
"וואיי תודה! זהו את לא חייבת לי כלום סגרנו את החוב שלך. הצלת אותי, אני גרועה בכימיה..."
התחיל שיעור כימיה והמורה נכנסה לכיתה והתחילה להסביר חומר על הלוח.
לא הקשבתי בכלל, דמיינתי את התגובה של עדי אחרי שאני אספר לה.
מצאתי את העצמי כותבת לה פתק ורשום בו 'ניפגש בשער אחרי בצפר אני חייבת לדבר איתך!'
קיפלתי אותו קטן וביקשתי מהילד לידי שיעביר לשולחן של עדי.
הפתק הגיע אליה, היא קראה אותו וסימנה לי 'בסדר' עם היד.
יום רביעי אני נוסעת וחוזרת ביום שישי..
אז פרק 6 יהיה רק כשאני אחזור...
תגיבו!! =]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
