אוקיי אז ככה..
אם החברות הקרובות אליי יקראו את זה
הם יחשבוט שזה לא אמיתי כי אני מכסה את זה וכולם חושבים שהחיים שלי סוכר אבל הם
לאא
בקיצור אני מרגישה חראא
כל הזמן אני עצובה עד לפני המחנה הזה אני הייתי הבנאדם הכי אופטימי בעולם עד לפני שהכרתי אותו לא חשבתי שנאי יודעת לקלל ככה
ועוד כמעט כל יום
אני מרגישה זווועה אניא והבת אותו מלאא אבל הוא גר רחוק והוא שבר לי קצת את הלב לא בכוונה אבל
עדיין שבר..
ועכשיו גם הוא עד שכבר הוצאתי אותו מהראש שלי מהחיים שליה וא חזר אל החיים שלי נהיינו קורבים יותר ויור ו
אני ממש מבולבלת הוא הבנאדן הכי לא צפוי שיאהב אותיא בל הקראתי את השיחה שלנו באיסי לידיד שלי שמבין בדברים של בנים ובהאהבות בכלל
והוא אורמ לי שזה נישמע כאילו הוא אוהב אותי וכאלא..
אווף אני משתגעת כבר אתמול הלכתי לבצפר החדש וכל רגע שהייתי שם רציתי לבכות ניזכרתי
בכל החברות שיש לי פה ניזכרתי בכל מה שעבר עליי השנה ועבר עלי מלאא ומהר..
ואמרתי לעצמי האם אני עושה את הדבר הנכון?
ככה להתחיל מחדש למרות שנאי בנאדם חברותי לאאלה אני לא מרגישה עם זה טוב..
נקווה לטוב מה כבר יכול להיות?!?
=(
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
