הנה אני כותב לכם פוסט שלישי השבוע,חיי כנראה נהיים משעממים מיום ליום...
תאמת לא,ממש לא >-< הם נהיים יותר עמוסים בדברים מיום ליום...
טוב אבל זאת לא הסיבה שהחלטתי לכתוב פוסט זה,הסיבה היא שאלה שאיכשהו בראש צצה לי מידי פעם אבל אף פעם לא ניסיתי להתעמק בא וחשבתי לנסות להתעמק בא פה,חח כנראה שהחיים שלי באמת דיי משעממים XD.
טוב אז פשוט אגש לעניין בלי לשאול את השאלה!
כמו שאמרתי העלתי בראש נושא דיי מסובך,מעצבן ומתסכל.
תכונה של הרבה בני אדם במקרים מסוימים שכנראה מהווים מעמד גבוהה בחיו של אותו האדם היא להיתפס לדבר הרע,זאת אומרת להיתפס רק בדברים הרעים שקראו במקרה הספציפי הזה ולא בדברים הטובים כלל,אנשים נהיים מתוסכלים ואפילו נכנסים לדכאון רק בגלל הסתכלות משונה על החיים,הם לא מוכנים להסתכל על המקרים הטובים,המקרים אשר גרמו להם לחיוך או למן רגע אושר קטנטן כזה באותו מקרה,הם חיבים להתפס על על הדברים הרעים ולשכוח מהטובים או בכלל לא לייחס להם חשיבות,כדי יותר להבהיר את הרעיון אתן דוגמא: חבר א' רב עם חברו,הם יותר לא מדברים אבל חבר א' מעוניין לחזור לדבר איתו,אך לפני הדיבור חבר א' מתחיל מה שנקרא "לאכול סרטים",כמו אינסטינקט של המוח החבר מוחק את כל החשיבות של הדברים הטובים שקראו להם ביחד ומשאיר את כל המקום לדברים הרעים כביכול מה שגורם לו לירידה משמעותית בבטחון העצמי ומחשבות דיי פסימיות לגבי אותה חברות קודמת.אני לא אומר שזה אצל כולם או אפילו אצל רוב האנשים אבל זה בהחלט קיים.
אוקיי אז השאלה שלי היא למה?,למה המוח שלנו מחליט לעשות זאת במקרים כאלו,אולי אנחנו בעצם אוהבים את ההרגשה הזאת,ההרגשה של חוסר האונים הזה,האינסוף מחשבות שרצות לך בראש באותו רגע ועליית התסכול או שמא אנחנו לא רוצים לצאת מאותו מצב מפני שאנחנו מפחדים מהתוצאות,למה אנחנו מחליטים להרוס חומה ענקית של אופטמיות ולתת לפסימיות לעבור,למה המוח שלנו מחליט לאבד כל הגיון ולפעול אך ורק על ידי מחשבות מתסכלות?למה אנחנו מביאים מליון ואחד תירוצים למה זה לא טוב ולמה זה כן רע?
התשובה קשה לפתרון.
יכול להיות שזה סתם עניין של גישה משהו שאתה יכול לשנות אצלך כמו הרבה הרגלים אחרים או שאולי זה האופי שאיתו נולדת ואיתו תמות,אופי שלא תוכל לשנות.
יכול להיות שהתשובה מסובכת הרבה יותר וקשורה לעוד המון תתי נושאים.
לבנתיים אנסה להיאבק בזאת ששלי ואנסה למחוק אותה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
