Do you want to kill me?!yeah?!1??!?!

בטח כמו כל אדם נורמלי\לא נורמלי (כשרובנו ודאי לא נורמאליים.), בטוח תהיתם מה צריך למערכת יחסים "מושלמת"

או לפחות- קרובה לזה.

כולנו תמיד מחפשים ריגושים, הרפתקאות, מטרות כלשהן, אהבות לא אפשריות, אכזבות...

כשבעצם זה הגורם לבעיות בקשרים שלנו, אז מההתחלה אנחנו מחפשים בעיות.

ועכשיו, לנושא המרכזי מה באמת אנשים צריכים לחפש במערכות יחסים?

אז כמובן להתחלה צריך כימיה שתתבטא במילים וכמובן *בצורה חיצונית*

*צורה חיצונית*: מכירים את הזוגות של שמנמוך (שמן ונמוך) ביחד עם מישהי גבוהה?

או מישהו ממש חתיך עם מישהי ממש מכוערת?

למרות שזה יכול להיות ההפך מישהי נמוכה ושמנה עם מישהו ממש גבוה! או סתם כאלו שנראים זוג מכוער! שפשוט אין מה לעשות

הזוגות האלו, אף פעם אבל פשוט אף פעם...לא יהיו הרבה זמן ביחד. *מדובר כאן גם על זוגות של לסביות והומואים!*

ז"א מישהי ממש כוסית עם מישהי מכוערת טילים- אין סיכוי.

לשם ההתחלה, צריך להיות זוג של מכוער עם מכוערת, יפה עם חתיך, או פשוט זוג כזה שנראה טוב! בכל מצב שילכו ברחוב יסתכלו ויגידו "איזה זוג יפה..".

כשאומרים שזוג טוב זה זוג שיש בו ניגודים מתכוונים לאופי ולצורת ההתנהגות ולהלן כמה נושאים:

1. הפוכים בחברה אבל עם חברים משותפים או כאלו שישמחו להכיר חדשים- מה זאת אומרת?

זוג חייב פשוט חייב שיהיו לו חברים וסביבה חיצונית, כי זוג לבד רק שניים בלי אף אחד מסביב זה משעמם ונמאס מהר.

איך עושים את זה? בוחנים את החברים שלו\ה, מנסים להכיר בין החברים אחרי שיצאתם כמה פעמים...

צריך לדאוג שהם יסתדרו ביניהם שתוכלו לצאת ביחד, שאת תצאי עם החברים שלו והוא עם שלך

כשזה קורה- זה מצליח.

2. השקט והרעשן- מכירים את הזוגות שאיכשהו יש תמיד מישהו שאומר הכל בשביל האחר?

הזוגות שאחד מדבר בשביל השני, כל אחד ידע איך לצאת מהצרה או להיכנס אליה בזכות הפה שלו, בין אם הוא דיבר יותר מדי או להפך בין אם הוא שכח והחסיר מילים- הזוגות שתמיד ישלימו אחד את השני.

3.סולידי ומטורף- האנשים הסולידים, שירצו לגור בקיבוץ ולחיות עם פרות ברפת, לחלוב את הכבשה ולהסתכל לשמיים מול הטיפוס המטורף שירצה לכבוש את ניו יורק,לונדון ולסיים כמובן בת"א- אלו הזוגות שהכי מסתדרים ביחד הם יצרו אחד עם השני איזון שירגיע את הרוחות ויכניס קצת "חיים מודרניים" אצל האחר.

4.גברי ונשי- לא תמיד, לא מחייב אבל תמיד נראה אותם בשטח הגבר עם האישה, הבוצ'ה עם האוחצ'ה, ההומו הנשי והגבר החתיך שלידו. כל אלו תמיד יהיה בסביבה ותמיד יסתדרו ביניהם.

זוגות שכאלו, הכי מוזרים שיש ההפכים שתמיד נראים טוב ביחד, אבל למה זה בעצם קורה?

אלו האנשים שלא הציבו לעצמם מטרה כשהם ראו אחד את השני\ה, אלו אנשים שלא חיפשו יותר הרפתקאות וריגושים בחיים אלא פשוט רצו למצוא משהו טהור, לאהוב את האחר, לדעת לקבל את השונה, לעשות שינוי בחיים שלך והכי חשוב להתבגר.

כל מה שהביא להם שלווה היה בשני, ובגלל זה הם יכלו להתאהב ולהכיר וכמובן להסתדר.

אז מה העצה שלי אליכם וכמובן לעצמי?

אל תחפשו משהו מיני בטח שלא בגיל צעיר, אל תחפשו להתעסק בעניינים של "מבוגרים" תהנו מהגיל, מהשטויות מהחברים, החברות וכמובן אל תנטשו את העקרונות שלכם!

מה עוד אוכל להציע לכם? שאחרי שתטעמו מהעולם החולה נפש שיש בחוץ תנסו לחפש את הרוגע ולא את הריגושים, מה שיעשה לכם שלווה פנימית, הרגשה טהורה, רצון לחזור לריח של הבנאדם שעזבתם, לחבק אותו כל הלילה ולהקשיב לשטויות ולדברי החוכמה שלו. ככה תחפשו את עצמכם ואת האהבה שלכם... וכנראה שרק ככה תוכלו למצוא אהבה "מושלמת", או לפחות משהו שקרוב לזה...

אווירה שקטה, שכרון חושים, הטעם המלוח של הדמעות שזולג על הפנים,

כך היא פתחה את השנה החדשה.

"עוד יום...", כמה עצוב לי בימים בלעדייך- מדליקה את הסיגריה המיליון שלי

ויושבת מול המחשב.תוספת של רעל לריאות בטח לא תהפוך את היום ליותר גרוע,

משום מה זה הצליח להרגיע אותי ביום ההוא ג'יין. אני רוצה לומר לך, שזו לא אשמתי.

אמנם בחרתי ללכת, אבל את בלבלת אותי כל כך שלא הותרת לי ברירה, אלא לאסוף 

הכל ולעזוב.

ככה, הכל ביום סגרירי שכזה אני אוספת את עצמי, מהדירה שלנו- מהדירה שלי.

משאירה לך את הכל.  

הרהיטים, הספרים, המיטה שלנו והדבר הכי קשה שנאלצתי להתמודד איתו- הזכרונות שלנו.

היום שעזבתי, זה היה היום שבו הודעת לי שאת טסה לחצי שנה לבוסטון,אליו.

כך ידעתי, אבל לא ממך- מהשכנה ממול שאמרה לי-

היא שאלה אותי שלושה חודשים לפני כן, אם זה החבר החדש שלך

כי מבחוץ היינו רק שותפות לדירה, כנראה שבאמת ידעת לשמור סוד.

ואז,באותו הערב זו אולי הייתה באמת הסיגריה הראשונה שלי.

היית בעבודה אז, משמרת ערב בפאב הקבוע- בפאב שבו הכרנו.

ישבתי עם השכנה, על המדרגות המטונפות שועד הבית לא דאג לנקות.

הרגשתי מן צביטה בלב כשהיא אמרה לי, "הבחור החדש, הוא נאה, צעיר, גבוה ושחום"

זה היה נשמע שהיא מנסה למכור לי אותו, אחר כך הוסיפה לכאב באמירה שכזו

"זוג יפה" היא אמרה, מבינה ג'יין שלי?.

זוג יפה, הוא ואת...

היא הייתה מבוגרת כדי להבין, כך חשבתי לפחות.

היא ראתה דמעה בקצה העין שלי, מיד נגבתי אותה והיא שאלה: "למה נערה כל כך יפה בוכה?".

חייכתי ושתקתי.

יצאנו לפאב קרוב לשלך ישבנו, שתינו ובעיקר דברנו עלייך, עלינו וכמובן..עליכם.

אהובתי,

זה המכתב הראשון שאני אכתוב לך שבו אני רוצה לספר כמה כאב לי בלעדייך,

כמה הייתי רוצה שהכל יראה כמו בראש שלי.

איך הכל התחיל כאן במחשב שלי, הייתי כ"כ זורמת, חסרת פחדים.

בהתחלה אם הייתי מאבדת אותך או לא, זה לא היה משנה.

אבל אז שהכרנו, ידעתי שיש בך משהו שונה הבטחת לשלוח לי הודעה של בוקר טוב.

הלכתי לישון עם חיוך אחרי ההכרות הקצרה איתך שבה סיפרת לי עלייך, השיחה זרמה לכיוון כ"כ טוב.

כתבת לי "בוקר טוב =] " עם הסמיילי המוכר שלך.

ושוב התחלנו לדבר, שיחות ארוכות מדי לילה ולילה שבהן אני רק מתאהבת ורוצה כבר לראות אותך.

שלחת לי תמונה שלך אחרי שבוע, זה היה נחמד.

חשבתי שאת חמודה, אבל שבטח לא יקרה בינינו כלום...

אחרי הפעם הראשונה שנפגשנו כבר היינו ביחד.

ידעתי, כמה אני אוהבת אותך ורוצה להיות לידך.

נתתי לך את הדבר הטהור שלי, לא בפגישה הראשונה כמובן.

התמסרתי אלייך, הראשונה שלי, היחידה שרציתי וחיכיתי לה.

אף פעם לא מצאתי את המילים לומר לך את זה, פחדתי לאבד אותך אם אומר לך את האמת.

אמרת לי פעם "אם את לא אוהבת אותי, למה אני מרגישה שאת נמסה בחיבוק שלנו?"

המשכת לחבק אותי את החיבוק הכ"כ אוהב שלך, הבנתי כמה אני אוהבת אותך.

החיוך המושלם שלך, השפתיים המדהימות שלך.. הכל מתחבר.

כל פגישה איתך הלב שלי דפק כ"כ חזק, כ"כ מהר, באופן כ"כ לא יציב.

הייתי בשכרון חושים שהייתי לידך, לא ידעתי מה אני עושה,

אבל תמיד הייתי רגועה איתך.

לצערי, המערכת היחסים שלנו התחילה בצורה כ"כ טובה,

אבל הלכה ונעשתה טעות איומה כשבחרנו

להגיע אחת אל השנייה דרך המגע.

כמה הייתי רוצה לפעמים לשכב לצידך בלי לגעת, בלי לעשות כלום, בלי לדרוש ממך.

הדרך היחידה שהייתה לי להגיע אלייך הייתה טעות-בסקס.

לאט לאט, הסקס נהיה יותר תלותי, מציקני ומעצבן עד שנפרדת ממני,

עזבת אותי ונתקת ממני קשר לשלושה חודשים.

בהם ניסיתי לחפש את הדבר הדומה, דבר שמזכיר לי אותך.

אח"כ הכל פשוט נהיה סובב סביב מין...

 אבל המשכתי לאהוב אותך, בגלל המילים של פעם

בגלל הפעמים הראשונות שהסתכלנו אחת לשנייה בעיניים וחייכת אליי.

בגלל אותן הפעמים שבהן הצלחת לגרום  לטלטלה בלב שלי.

אני מחכה לך, יותר מדי מחכה לך... ושאני מנסה להמשיך הלאה אני רק מדמיינת אותך לידי.

שאני רואה אותך מתנשקת עם אחרות אני ממציאה לעצמי תירוצים אפשריים למה זה קורה.

לצערי, הסיפור שלנו הוא הסיפור שלי. לפני חודש וחצי, בלי סיבה הפסקת לדבר איתי.

ואז, נאלצתי לשחרר אותך.

לפעמים, אני רוצה שרק תבואי אליי תחבקי אותי כמו פעם, תשכבי לצידי ותחזיקי לי את היד.

ככה אני לפעמים מדמיינת את הלילה והבוקר איתך:

אנחנו אצלך בבית,יושבות, מדברות, צוחקות, רואות סרט או סתם אחרי יציאה כלשהי,

 אני מחבקת אותך חזק חזק חזק ועוצמת עיניים את נותנת לי נשיקה על הלחי

ובבוקר אחרי שצחצחנו שיניים את נותנת לי נשיקה על השפתיים ואומרת לי

"בוקר טוב=]" עם הסמיילי המוכר שלך..

שהוא רק על הפנים שלך. אנחנו שותות קפה ומדברות שוב..

וככה, לפעמים אבל רק לפעמים... יוצא לי לחזור לסיפור שלנו, אהובתי.

ככה כתבתי לך, את המכתב האחרון שבו הפסקנו לדבר.

"      

היי מה שלומך? אז ככה, אני לא מצפה לתגובה על ההודעה הזו,

והיא לא תהיה הודעה של מעין התחננות אלייך.

אני יודעת שאת לא מעוניינת בקשר איתי כי איכשהו הדברים התגלגלו והחלטת *שוב*

 באופן לא מפתיע בכלל שאני מציקה, מטרידה ורודפת אחרייך. החלטתי להניח לך.

אני לא אוהבת שמגיעים למסקנות טיפשיות עליי.

אחרי הכל גם אם אני אתקשר אלייך פעם בשנה אני אציק לך.

אז אני לא אפחד לומר לך הפעם שאחרי שיותר מדי נפגעתי ממך החלטתי לעזוב אותך,

 להניח לך פשוט, והפעם לא בשבילך אלא בשבילי.

 מתישהו בעתיד אולי נחזור לקשר שיהיה קצת יותר נורמלי,

 אבל בינתיים לדעת שתינו עדיף שלא יהיה כלום.

בכל אופן, אני מאחלת לך רק טוב ובהצלחה.

 תשמרי על עצמך,

שני.(: "