הי ילדה, החלטתי להיכנס לפה שוב אחרי השיחה של אתמול.
אני יודעת עד כמה קשה זה להגיע להחלטה של "אני פורש" ואח"כ באמת לבצע אותה אבל בסה"כ זאת הייתה ההחלטה שלך.
מי כמוני יודעת, מעמדה של ספורטאית עד כמה זה קשה להגיע להחלטות כאלו. יש ספורטאים שבוחרים לפרוש כי הם מיצו את עצמם ואת היכולת, יש כאלו שפורשים עקב פציעה, יש כאלו שרוצים קצת הפסקה מהספורט בכדי להשקיע בדברים אחרים ויש כאלו שפשוט נמאס להם אז הם קמים והולכים.
אני לא יכולה להגיד לך מה לעשות, את ישות בפני עצמך, מחליטה לעצמך, עומדת מאחורי ההחלטות שלך וכו'. אני רק יכולה להמליץ לך משהו קטן- בתור אחת שהייתה חמש שנים בכדורסל ו"פרשה" משם מספר פעמים, אל תמהרי לקבל החלטות כאלו של "אני פורשת"- קחי את זה באיזי. אני פרשתי סופית מהכדורסל מהסיבה היחידה שזה לא באמת מה שאני אוהבת, זה לא מי שאני ואני לא מתיימרת להיות כדורסלנית. אבל את, בתור אחת שמאוהבת בספורט הזה, אני בטוחה שאם תחפשי קצת את תמצאי קבוצה מתאימה. הכל עניין של כוח רצון. גם אם הקבוצה תהיה רחוקה ותצטרכי לנסוע בתחבורה ציבורית, לכי על זה. אל תחששי.
כמו שאת יודעת, גם אני לא מתאמנת בקרבת ביתי אבל אין ברירה אחרת. מצאתי את מה שמשלים אותי, את מה שעושה לי טוב בלב ברגע שאני נכנסת לאולם, מה שמרגיע אותי, שמאזן אותי ותאמיני לי שהנסיעה של החצי שעה, שעה כל פעם, חמש פעמים בשבוע שווה את זה.
אז קחי לך קצת זמן עם עצמך, תגבשי את עצמך מחדש, תחדשי מצברים ויאללה לדרך.
גם אם בסופו של דבר, אחרי שתהיי קצת עם עצמך, תחליטי על פרישה סופית מהכדורסל אל תחששי מזה.
תמיד פה בשבילך כדי לייעץ, לעזור או סתם להקשיב,
דניאל.
נ.ב
תחזירי את החיוך, זה קשה אבל תחזירי.
החוכמה היא לדעת להסתכל כמה צעדים קדימה ולהרים את הראש.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
