אהובתי,
זה המכתב הראשון שאני אכתוב לך שבו אני רוצה לספר כמה כאב לי בלעדייך,
כמה הייתי רוצה שהכל יראה כמו בראש שלי.
איך הכל התחיל כאן במחשב שלי, הייתי כ"כ זורמת, חסרת פחדים.
בהתחלה אם הייתי מאבדת אותך או לא, זה לא היה משנה.
אבל אז שהכרנו, ידעתי שיש בך משהו שונה הבטחת לשלוח לי הודעה של בוקר טוב.
הלכתי לישון עם חיוך אחרי ההכרות הקצרה איתך שבה סיפרת לי עלייך, השיחה זרמה לכיוון כ"כ טוב.
כתבת לי "בוקר טוב =] " עם הסמיילי המוכר שלך.
ושוב התחלנו לדבר, שיחות ארוכות מדי לילה ולילה שבהן אני רק מתאהבת ורוצה כבר לראות אותך.
שלחת לי תמונה שלך אחרי שבוע, זה היה נחמד.
חשבתי שאת חמודה, אבל שבטח לא יקרה בינינו כלום...
אחרי הפעם הראשונה שנפגשנו כבר היינו ביחד.
ידעתי, כמה אני אוהבת אותך ורוצה להיות לידך.
נתתי לך את הדבר הטהור שלי, לא בפגישה הראשונה כמובן.
התמסרתי אלייך, הראשונה שלי, היחידה שרציתי וחיכיתי לה.
אף פעם לא מצאתי את המילים לומר לך את זה, פחדתי לאבד אותך אם אומר לך את האמת.
אמרת לי פעם "אם את לא אוהבת אותי, למה אני מרגישה שאת נמסה בחיבוק שלנו?"
המשכת לחבק אותי את החיבוק הכ"כ אוהב שלך, הבנתי כמה אני אוהבת אותך.
החיוך המושלם שלך, השפתיים המדהימות שלך.. הכל מתחבר.
כל פגישה איתך הלב שלי דפק כ"כ חזק, כ"כ מהר, באופן כ"כ לא יציב.
הייתי בשכרון חושים שהייתי לידך, לא ידעתי מה אני עושה,
אבל תמיד הייתי רגועה איתך.
לצערי, המערכת היחסים שלנו התחילה בצורה כ"כ טובה,
אבל הלכה ונעשתה טעות איומה כשבחרנו
להגיע אחת אל השנייה דרך המגע.
כמה הייתי רוצה לפעמים לשכב לצידך בלי לגעת, בלי לעשות כלום, בלי לדרוש ממך.
הדרך היחידה שהייתה לי להגיע אלייך הייתה טעות-בסקס.
לאט לאט, הסקס נהיה יותר תלותי, מציקני ומעצבן עד שנפרדת ממני,
עזבת אותי ונתקת ממני קשר לשלושה חודשים.
בהם ניסיתי לחפש את הדבר הדומה, דבר שמזכיר לי אותך.
אח"כ הכל פשוט נהיה סובב סביב מין...
אבל המשכתי לאהוב אותך, בגלל המילים של פעם
בגלל הפעמים הראשונות שהסתכלנו אחת לשנייה בעיניים וחייכת אליי.
בגלל אותן הפעמים שבהן הצלחת לגרום לטלטלה בלב שלי.
אני מחכה לך, יותר מדי מחכה לך... ושאני מנסה להמשיך הלאה אני רק מדמיינת אותך לידי.
שאני רואה אותך מתנשקת עם אחרות אני ממציאה לעצמי תירוצים אפשריים למה זה קורה.
לצערי, הסיפור שלנו הוא הסיפור שלי. לפני חודש וחצי, בלי סיבה הפסקת לדבר איתי.
ואז, נאלצתי לשחרר אותך.
לפעמים, אני רוצה שרק תבואי אליי תחבקי אותי כמו פעם, תשכבי לצידי ותחזיקי לי את היד.
ככה אני לפעמים מדמיינת את הלילה והבוקר איתך:
אנחנו אצלך בבית,יושבות, מדברות, צוחקות, רואות סרט או סתם אחרי יציאה כלשהי,
אני מחבקת אותך חזק חזק חזק ועוצמת עיניים את נותנת לי נשיקה על הלחי
ובבוקר אחרי שצחצחנו שיניים את נותנת לי נשיקה על השפתיים ואומרת לי
"בוקר טוב=]" עם הסמיילי המוכר שלך..
שהוא רק על הפנים שלך. אנחנו שותות קפה ומדברות שוב..
וככה, לפעמים אבל רק לפעמים... יוצא לי לחזור לסיפור שלנו, אהובתי.
ככה כתבתי לך, את המכתב האחרון שבו הפסקנו לדבר.
"
היי מה שלומך? אז ככה, אני לא מצפה לתגובה על ההודעה הזו,
והיא לא תהיה הודעה של מעין התחננות אלייך.
אני יודעת שאת לא מעוניינת בקשר איתי כי איכשהו הדברים התגלגלו והחלטת *שוב*
באופן לא מפתיע בכלל שאני מציקה, מטרידה ורודפת אחרייך. החלטתי להניח לך.
אני לא אוהבת שמגיעים למסקנות טיפשיות עליי.
אחרי הכל גם אם אני אתקשר אלייך פעם בשנה אני אציק לך.
אז אני לא אפחד לומר לך הפעם שאחרי שיותר מדי נפגעתי ממך החלטתי לעזוב אותך,
להניח לך פשוט, והפעם לא בשבילך אלא בשבילי.
מתישהו בעתיד אולי נחזור לקשר שיהיה קצת יותר נורמלי,
אבל בינתיים לדעת שתינו עדיף שלא יהיה כלום.
בכל אופן, אני מאחלת לך רק טוב ובהצלחה.
תשמרי על עצמך,
שני.(: "
בבלוג זה
בכל הבלוגים
