- הכול בסדר, תראי, הכול נהדר!
אני מעודדת את עצמי.
המוזיקה מתנגנת לה ובוקעת מן הרמקולים בצורה מלטפת ומרגיעה; רוח מן המאוורר מנשבת על פניי והעננים שטים להם שם, רחוק, בשמים הכחולים; ציפורים מקפצות על גג הבניין ממול ומכוניות ממהרות...
הכול בהחלט נראה מעולה! אין ספק שהעצב והדיכאון הנורא שליוו אותי במהלך מספר שנים- חלפו.
שמחה, אושר, גם הם היו פה, לצידי.
ואז... פתאום, הכול קרס! משהו השתנה בי.
אני יושבת מול המסך הזה, על הכיסא הכחול שלי, במקום שבו תמיד אהבתי לבלות שעות רבות בהתכתבות עם אנשים, באיסוף מידע, בצפייה בקליפים, ואני מרגישה ריקנות מסויימת, שנאה כלשהי. אבל מדוע?
הכול מאיר את פניי! בבית הספר היחסים עם כולם בסדר גמור. כלומר, אני כבר לא סובלת מבדידות. למרות שרוב הזמן אני באמת מסתובבת עם עצמי, אבל זה כבר לא מפריע לי. קיבלנו חופש של מספר ימים לפני הבגרות במחשבים (בניית אתרים וסביבת האינטרנט), שזו הבגרות הלפני אחרונה שלי השנה. מצאתי אנשים שכן מקבלים אותי כפי שאני וכן איכפת להם ממני. החופש על סף הדלת, עוד מעט, רק עוד שבועיים ואפשר לחגוג.
...ובכל זאת משהו תקוע בגרון שלי, לא נע ממנו, לא זז הלאה. געגוע, כך הייתי קוראת לזה. למה אני מתגעגעת?
או, הרשימה באמת לא ארוכה:
1. אני מתגעגעת לפורום אחד, לפורום שנעשה להיות ביתי הנוסף.
2. אני מתגעגעת לבת- אדם אחת, שכנראה לא בדיוק איכפת לה מקיומי (או שהיא פשוט שכחה שאני עדיין נמצאת פה וחושבת עליה).
3. אני מתגעגעת לשיחות... אני זקוקה למישהו לשוחח עימו ברצינות. כולם עסוקים עכשיו. ישנם אלו שעובדים. ישנם אלו הנחים ומטיילים במדינות השונות. ישנם אלו שסתם אין להם זמן לשיחה. ישנם אחרים שפשוט לא רוצים לשוחח, לא מרגישים בצורך שלי לשוחח. המחשבות שוב נאגרות בתוכי.
4. אני מתגעגעת לחורף.
5. אני רוצה הביתה! אני רוצה למולדת שלי, לבלארוס! 
"יותר קל עבורה להיות בלתי נראית
זה לא משנה אם העולם לא ישים לב לדמעותיה."
(מתוך השיר "בלתי- נראית" של הלהקה Gorod 312)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Night Star