It’s not a Dream

מעולם לא שמתי לב לעובדה, שאני שותקת רוב זמן היותי בחברת אנשים.

תמיד הייתי יושבת בסביבתם ומקשיבה היטב לדבריהם. לעיתים מתערבת, אם יש לי דבר כלשהו להוסיף.

אך אתמול, כשיצאתי עם שתי חברות לחוף הים, גיליתי שאני פשוט לא מדברת...

חוסר הדיבור הזה גורם לכולם סביבי להשתעמם וגורם לי להרגיש לא נעים.

אבל אין לי מה לומר. אני שותקת.

הן רצו שאדבר, רצו לגרום לי לדבר... ואני רק חייכתי, כי לא היה לי צל של מושג מה בכלל לספר להן.

החיים שלי מתנהלים בצורה משעממת ביותר: לימודים, בית, לימודים, בית. ולעיתים רחוקות אני יוצאת עם אנשים.

וזו אחת הסיבות שבכלל אין לי חברים: אני לא אדם חברותי במיוחד, אין לי מה לספר, אין לי חוויות, אין לי חוש הומור. אני כנראה רצינית מידי!

מה לעשות? כיצד אפשר לשנות את הגישה השקטה הזו? כיצד אני יכולה להיפתח לאנשים, כשכבר שנים כה רבות אני שומרת הכול בתוכי ולאחר מכן רושמת הכול על נייר (או פה במחשב)?

Л.А.С