הרבה זמן לא כתבתי כאן, כי לא היה זמן, כי לא היה רצון.

רצה ממקום למקום, ולא עוצרת לנוח לרגע.

אין תאכלס זמן לכלום, אבל בכל זאת אני איכשהו מצליחה הכל

BUT GUESS WHAT?

אני לא רואה בזה שום-דבר רע.

תמיד רציתי שיגרה כזאת שלא יהיה לי יום אחד שקט בלי משהו לעשות, שלא יהיה לי זמן לנשום.

אני לא יודעת למה, אולי סתם כי אני כזאת פרפקציוניסטית מסריחה וחייבת להוכיח לעצמי וכולם שאני יכולה לעמוד בהכל, כנראה שאני חיה על אתגרים(:

בכל מקרה, הרבה השתנה. צבעתי לפלטינה, שוב הצלחתי לרדת יותר מ-5 קילו ולהגיע לרמות חדשות של תת משקל, עיצבתי מחדש ת'חדר ואולי גם קצת את האישיות והרבה הרבה יותר מזה.

ולמען האמת לאחרונה יש תקופה קצת על הפנים, אבל לא מעט אומרים שאחרי כל רע מגיע טוב-

אבל ה"טוב" הזה אף פעם לא נשאר מספיק זמן בחיים שלנו, כמו מין אורח שמתארח כמה ימים, שבועות, ונעלם.. חוזר כעבור זמן מסויים.

אני לא הולכת לחכות לו, אני הולכת להפוך את הכל לא לטוב, למצוין, ושלהפך ה"רע" יהפוך לאורח שבא לעיתים רחוקות מאד.

אופטימית משהו, אבל מה רע? :)

אין פוסט אחד שאני לא רושמת בו משהו על החברים המדהימים שלי, על המשפחה, על האהבה שלי-

מהסיבה הפשוטה שפשוט אלה הדברים הכי חשובים לי בחיים, שמצליחים כל פעם מחדש להדהים אותי ורק לתת לי עוד ועוד סיבות לרשום עליהם דברים טובים ועד כמה שאני אוהבת אותם.

אני לא לבד אפילו לא לרגע, לא משנה כמה לפעמים זה נראה ככה- אבל תמיד יהיה פה מישהו קרוב שמקשיב ומבין ובעיקר תומך.

ולא משנה כמה פעמים אני שוכחת את זה ומרגישה כמו הבן אדם האחרון שנותר על כדור הארץ- תמיד מישהו יחזיר אותי לקרקע ויוכיח לי אחרת.

ולא משנה כמה ריבים, כמה כעסים, כמה טעויות הכל בסופו של דבר נשכח ורק האהבה נשארת ומתחזקת.

אני אוהבת אתכם ♥

תקופה לא קלה מבחינה של לימודים, מתכונות בגרויות לחצים. אבל בקטנה, הנה החופש הגדול כבר נושף לנו בעורף(:

בהצלחה לכולם, דפקו ת'ראש בעצמאות תיזהרו והכי חשוב תהנו.

שבוע מצוין שיהיה ♥