Craving for perpetuity

מאז שעות הבוקר המוקדמות עיני מלאות דמעות. היום הזה הוא כל כך כואב.

עוד סכין בלב לעם ישראל. אני מתעבת את הקרבה הזו שמורגשת באוויר רק כאשר קורים מיקרים מצערים בסדר גודל שכזה.

לאף אחד לא מגיע מוות שכזה...בהחלט שלא להם. וכאב קורע לב שכזה לא מגיע לאף משפחה, וכמובן שלא למשפחות רגב וגולדווסר.

אין זהו סוד שאף אחד מאיתנו לא היה שומע עליהם או מודע לקיומם אלמלא מה שקרה אך אין זה הזמן לדברים מהסוג.

זכרם ייחרט בליבנו לנצח. לא נסלח ולא נמחל העוול ודמעות ישראל אינן לשווא.

אל לנו לשכוח אלא ללמוד מטעויות העבר ולנסות לקום על רגלינו.

מקרים מהסוג מזכירים לי נשכחות, אם יש לנו את היכולת, עלינו לנצל כל יום מחיינו אחרת הוא מתבזבז ונשאר בעבר.

אני לא מסוגלת להתבטא אפילו, כל כך עצוב וכואב.

לנצח.