לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

just let me be


הדמיון הוא הנשק הטוב ביותר כנגד המציאות.

Avatarכינוי:  הכלואה במערבולת

בת: 33





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2011    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2011


אז סופחתי לנח"ל.

הגעתי לשם שלשום ב10 בלילה. קבלת הפנים הייתה בהחלט נחמדה. הבנות שאני איצן בחדר(לפחות לבינתיים) ממש נחמדות וכך גם כל שאר מי שהייתה לי אינטרקציה איתם.

הייתי בבסיס פחות מ24 שעות- אתמול יצאתי לבית ב11, אז לא יצא לי להתרשם יותר מדי, או להפטר מיותר מדי חששות...

אני מפחדת שלא יתייחסו אליי יפה

שאני לא אתחבר

שאני לא אתפקד כחובשת טובה

שלא יאהבו אותי (WTF?! ממתי אכפת לי?)

שאני לא אהנה כמו שכל הזמן אומרים לי שאהנה

שאני אסבול ממש מהחום

 

כולם אומרים לי שזה ממש שוס שהסיפוח שלי בנח"ל, שאלה אנשים ממש טובים. אבל מה אם זה כמו סטיגמות- מה אם זה ממש לא נכון?


 

אתמול יצאתי עם חברה למרכז העיר. ישבנו באיזה בר ואיכשהו יצא שאלה שישבנו לידינו בשולחן מהעיר שלי. מפה לשם התפתחה שיחה ואיכשהו יצא שהם נסעו איתנו לבית של חברה שלי שהיה ריק (חוץ מאחיה שזה לא נחשב). בשלב מסויים לפני שנסענו הנהג תורן ואני היינו היחידם באוטו והוא שאל אודות מישהו שדיברתי איתו מוקדם יותר בטלפון, שאל מי הוא ומה הקטע שלי איתו. אמרתי לו שאים משו בינינו שזה סתם מישו שפגשתי. מאוחר יותר כשהיינו אצל חברה שלי בבית יצאנו אני והוא לעשן- או יותר נכון הוא ביקש את חברתי בחוץ בעוד הוא מעשן. דיברנו על מוזיקה וצבא וכזה, ואז הוא שאל אם אני רוצה ללכת לשבת באוטו לשמוע מוזיקה. אני לא תמימה. מלשבת באוטו ולשמוע מוזיקה נוצרים ילדים כיום. סירבתי להצעה שלו בנימוס.

זו לא הפעם הראשונה שאני מסרבת לגבר, מה שמציקלי אבל זו הסיבה שסירבתי לו. ז"א, יכולתי ללכת איתו לאוטו ואלוהים יודע מה היה קורה, ואני יודעת שאם הוא היה נראה יותר טוב (פחות השמנמנות שלו וקצת יותר גבוה) רוב הסיכויים שהייתי הולכת איתו לאוטו. אז ממתי אני שופטת גברים לפי יופי? ממתי האופי לא נחשב? כי הרבה זמם לא ניהלתי שיחה עם גבר שסתם קלחה על הא ועל דה, והוא בנאדם עם נשמה והכל. אז למה סירבתי? כי מוקדם יותר דיברתי עם גבר אחר בטלפון שזיין לי את השכל שאני אסע בשבילו עד בית שמש כי הוא מתגעגע? או כי יש לנהג תורן הזה כרס? או כי הוא לא גבוה? או סתם כי לא היה לי חשק לראות מה קורה? אני בטוחה שאם הייתי הולכת איתו לרכב הוא היה יותר ג'נטלמן מהרבה שפגשתי. אז למה לא?


 

 

התלבטות- פגשתי את י' במסיבה לפני שבועיים, הוא חבר של ידיד שלי אבל זה דבר שולי. דיברנו למחרת המסיבה לפני כניסת שבתף ולאחר יציאת שבת, פעם נוספת במהלך השבוע, ואחרי ששבוע שלם לא דיברנו התקשרתי אליו אתמול- הוא אמר שהוא בעבודה ושידבר איתי כשהוא מסיים. הוא באמת דיבר איתי, אבל רק אחרי שהגיע הביתה. הוא רצה שאסע אליו לבית שמש, רק אין זיכוי שב2 בבוקר אני אסע אליו לבית שמש. היום הוא לא התקשר.

לא מבינה את הסיפור איתו.

הוא דוחה אותי? משחק איתי? או סתם לא הסתדר אתמול?

 

נכתב על ידי הכלואה במערבולת , 27/5/2011 22:16  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצוב לי


עצוב לי לראות את סבא וסבתא מזדקנים. מתבלבלים, שוכחים, עושים טעויות.

נסעתי איתם היום. הוא נהג. במקום לנסוע לקניון בעיר הוא יצא מהעיר. אחר כך הוא לא הבין למה השומרים בכניסה לקניום דופקים לו על האוטו כשהוא לא הפסיק לנסוע בנקודת בדיקה .

הוא שכח

הוא התבלבל

 

מחר אני לוקחת אותה לרופא. הלב לא בסדר. היא כבר עשתה ניתוח. אבל משהו לא בסדר. עדיין.

 

זה לא פייר. זה קשה. זה מעצבן. זה עצוב.

נכתב על ידי הכלואה במערבולת , 17/5/2011 21:58  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Mr.P ב-18/5/2011 00:03
 




מזל טוב! סיימתי קורס חובשים קרביים!

 

אז אני בשבוע וחצי רגילה- מתנה מהממת בחסות הצבא ואני משתגעת- אין לי עם מי לחלוק אותה ומי שיש לי לחלוק אותה פשוט (וסליחה זה לא בקטע רע..) נמאס לי ממנו.

אני רוצה לשבת בבר על בירה, סתם מוקדם בערב- בשביל הבירה.

אני רוצה לסוע לתל אביב- סתם, בשביל הכיף שבלהיות בים.

אני רוצה להיות ספונטנית ולעשות דברים סתם.

אבל האמת, המחסור בדברים לעשות זה לא מה שמציק לי.

מה שמציק לי זה שאתמול הייתי פחות או יותר צריכה לברוח מהבית כדי לא להיות שם, כדי להפסיק לשמוע צרחות.

מה שמציק לי זה שאתמול הברכה שלי לבוקר טוב התקבלה בדציבלים גבוהים מאוד, ובמילים לא יפות במיוחד.

חשבתי שכל זה מאחוריי. או לפחות הרוב. חשבתי שאני יכולה להרגיש טוב בבית של ההורים שלי. מתברר שלא.

מתברר שאם אני אגיד שאני הולכת לקנות מכנסיים- כי לכל המכנסיים שלי חורים בגודל של טקסס וכי אמא לא תשים שקל בשביל שאני אלבש משו מהוגן שלא אצלי בארון מאז כיתה ט', אז התגובה תהיה למה שלא תלכי לחנות של מידות גדולות? כוסאומו ערס! אני מידה 40-42- באיזה קטע את מציעה לי ללכת לקנות ב'מתאים-לי'?! השיחה מתפתחת וברוב חוצפתה היא מעזה להגיד שהסיבה שהיא קנתה לי בגדי בנים כשהייתי צעירה יותר היא שלא היה לי מבנה של דוגמנית אז להלביש אותי בבגדי בנות לא היה לעניין.

אני מסתכלת על תמונות מכיתה ו'. אולי הזכרון שלי תעתע בי? אולי כל השנים האלה חשבתי שלא הייתי שמנה בילדות ובעצם כן הייתי? אני מסתכלת ורואה ילדה בת 11 עם מבנה מדהים! באלוהים שהייתי חוזרת להראות ככה רק בשביל התענוג בלהראות ככה! היה לי חזה יפה יותר מלשאר הבנות ואמנם לא הייתי מקל אבל גם לא הייתי מלאה- בכלל! אז מאיפה הפאקינג תעוזה לדבר רעות על המבנה גוף שלי?!

אני מצטערת, אני לא חושבת שבחורות ברוחב קיסם זה יפה. ולא, אני לא ברוחב קיסם, לא כמעט אפילו. אבל אני לא פיל, אני לא שמנה בכלל, ואני לא אתן שידברו אליי ככה.

 

נכתב על ידי הכלואה במערבולת , 16/5/2011 21:49  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





הבלוג משוייך לקטגוריות: צבא , אהבה למוזיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להכלואה במערבולת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על הכלואה במערבולת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)