just let me be

אני אוהבת להתקלח באמצע היום. כשהבית ריק. לצנן את עצמי ולהתרענן. ואז לצאת אל הדירה הריקה, ולהסתובב חופשייה.

רק אני ועצמי. בלי עוד 4 דיירים מציקים, או 7 שותפות לחדר, או 90 בנות בקומה. דממה, שקט, רק אני ועצמי.

במקלחת היום הבנתי משו. אני לא מכירה את עצמי, לא מספיק. לא כמו שהייתי רוצה. אני אפילו לא יודעת איזה צבע לק אני אוהבת , או איך אני אוהבת לבלות.

תמיד ביליתי עם אנשים אחרים. זרמתי עם זה. חברות החליטו שהן רוצות לצאת לעיר- זרמתי איתן. בלג בעומר החליטו לנסוע לים- נסעתי.

אני יודעת מה אני לא אוהבת. אני לא אוהבת לאכול סלק. או להיות במקומות עמוסים בחגים- כמו במרכז העיר ביום האהבה, או על החוף בים בתל אביב בלג בעומר, או בפארק המרכזי ביום העצמאות.

אני שונאת כשמציקים, או אומרים דבריםיותר מפעם אחת- אני משתגעת מזה, אני שונאת כשלא עומדים במילה, או כשמבטיחים להיות חבר טוב ואז נעלמים, או כשמדברים איתי רק כשצריכים אותי, או כשמדברים אליי כאילו אני ילדה קטנה, או מתבגרת סתומה.

אני לא יודעת מי אני. אני לא יודעת מה האוכל האהוב עליי, או הבגד האהוב עליי, או הסרט האהוב עליי. אני אוהבת סרטים וסדרות כי זה חיים שלי אחרים. אחרים שיודעים מי הם. בכל סרט יש התגלות, הארה, הכרה. אני גם רוצה.

אני רוצה להכיר את עצמי. אני לא יודעת מי אני. ואני לא יודעת איך.

חזרתי.

למעשה אף פעם לא עזבתי.

הסתכלתי מתי הייתי פה בפעם האחרונ וראיתי שזה היה לפני כמה חודשים.

הרבה קרה בחודשים האלה.

נפתח בזה שהצטרפתי לצבא ההגנה לישראל. עשיתי טירונות 03 בזיקים, ביליתי את חלקה בשטח, חלקה במיגוניות, חלקה באוהלים שקרסו עלינו בגלל סופות כאלה ואחרות, ואת חלקה כמו שצריך- בשוק.

אחרי זיקים הגעתי למקום בו אני נמצאת כרגע- בהד 10.

זינוק בת"ש ללא ספק, וגם באחוזי הגייז שהיו חלק מחיי.

גיליתי על עצמי הרבה דברים בחודשים האלה

אני לא פחדנית

אני איתנה

לא קשה לי רחוק מהבית

כן קשה לי רחוק מהמשפחה

אני אוהבת להכיר אנשים חדשים

אני אוהבת לי שון בשטח

אני לא אוהבת מנות קרב

אני לא פרינססה (בעצםפ את זה כבר ידעתי)

אני יכולה לחיות עם תת תנאים, או לפחות תנאים בסיסיים ביותר

אני מעדיפה להיות אקטיביתמאשר לשבת בכיתה לשיעור עם המפקדת

פקלים זה סבבה

כומתת בקום זה איכס

להיות במיגונית שעות עג שעות זה.... ממ.מ... ?*&^%%$

אני לא נשית מדים

אני לא אוהבת את עצמי גם בלי מדים

אני לא אוהבת את עצמי?

חיילים מסוגלים לישון בכל מקום, מצב, זמן

ועוד כמה דברים....

עכשיו אני בהדממה של שבוע. ממש חופש גדול אה?

רק  בבית דברים לא השתנו. חיילת או לא אני שווה פה לנסורת. נו טוב, לפחות סבתא מחכה לי שאבוא, וכשתראה אותי לא תגיד ישר 'מה נראה לך שאת עושה?!' כשאניח את התיק בכניסה לבית. היא לפחות מחבקת. כמו האחיות שלי.