just let me be

חייבת לעבור.

פה אני קמלה, דועכת.

אני כלואה במערבולת החיים שלי, לא מצליחה להתקדם, להיות חופשייה, לחיות כמו שאני רוצה.

אם רק ייתנו לי, אם רק תהיה לי האפשרות, אני אוכל להתפתח לההפך לאדם שנועדתי להיות

אבל בינתיים, בינתיים אני לא יודעת מי אני, זהותי חבויה אי שם במרחבי הלא נודע.

אבל אני מפחדת.

מפחדת לפגוע באנשים שכן אכפת לי מהם- האחיות שלי, והסבים שלי שלא יודעים שמשהו לא בסדר

וכשידעו, כשידעו, כשהם ידעו אני לא יודעת מה יהיה

בלגן?

נתק?

לא יודעת..

אני מפחדת מעודד דברים- פרקטיים יותר- כסף, שותפות, צבא..

היא דועכת,

פעם היינו מדברות, הייתי מקבלת חיבוק כשהייתי נכנסת לדירה.

לאחרונה לא.

וזה כואב, ואני לא יודעת למה זה ככה

מה עשיתי?

מה קרה?

עצוב לי.

אני לא רוהבת להרגיש.

ולאחרונה אני מרגישה יותר מדי.

רוצה להיות רובוט שוב

בלי בלגן

חיים נקיים