זה לא ייאמן איך אנשים לא מבינים שאלה החיים שלי ולא שלהם.
איך הפסיכומטרי הזה הוא בשביל לעוף מפה ולא בשבילם.
איך האוניברסיטה והמגורים הם מקלט בשבילי ולא בשביל החיים המושלמים שיהיו לי אחכ?!
אני לא אוהבת את זה.
לא אוהבת את זה בכלל.
מה שאני הכי לא אוהבת זה שאני יודעת שאני לא משקיעה בפסיכומטרי רק בגלל שהם מציקים לי על זה ובסוף זה יפגע בי...
סעמק עם האגו הזה...
אלוהים ברא פרח.
פרח שיש שיקראו לו קסם הבריאה,
נפלאות האלוהות,
ויש שיקראו לו פרח ככל הפרחים-
פשוט,
אחד ממליון אחרים.
אבל הפרח הזה לא היה אחד ממליון אחרים,
כי הייתה לו נפש ייחודית, שיש רק לו.
יום קייצי אחד
בשלהיי חודש אוגוסט החם,
באו אנשים ועשו את האסור-
קטפו את הפרח,
הפרח המיוחד העומד במרכז הוויכוח של האם הוא אחד ממליון אחרים, או אחד יחיד ומיוחד מבין מליון האחרים.
ומאותו הרגע, אותו פרח החל לאבד את צבעו,
ונפשו קטנה
והילתו החלה להתפוגג,
הפרח החל לקמול.
אט אט,
כך שלא יותר מדי שמו לב.
אותו פרח היה זקוק לנס שיציל אותו מפני הנבילה המיועדת.
אותו פרח לא קיבל נס.
איש לא שם לב לקמילתו והוא סיים את חייו
שחור משחור,
עצוב מכל קינה.
האם גם אני אגמור כפרח נבול?