השנה היא 2033.
במשך 5 השנים האחרונות נערכה המלחמה העקובה מדם,הנוראית ביותר בהיסטוריית האנושות.
נוהגים לכנות אותה מלחמת העולם ה-3,אני נוהגת לכנותה סוף תקופת האנושות.
"זכיתי" להיות בין ניצוליי המלחמה הנוראית ,אחת בין מעטים,המלחמה נסתיימה כשבני האדם הבינו שכבר לא נשאר להם בשביל מה להילחם אחריי שהרגו את משפחותיהם ויקיריהם,ובכלל לא נשארו מספיק בני אדם שיילחמו.
כל הטכנולוגיה,העולם הנאור הזה שבשבילו עמלו שנים,בעצם מאז תחילת האנושות,הכל נחרב ב5 שנים,וכך גם כל צל אחרון לאנושיות.
אני יושבת על אחד הספסלים שנשארו במשהו שפעם היה גינה ציבורית,שאולי בה פעם נשמע צחוק ילדים ,שיחות המבוגרים הדואגים לפרנסתם ופרנסת ילדיהם ללא צל של מושג שכל זה ייעלם כלא היה מעולם.
המלחמה האחרונה הייתי קוראת לה,המלחמה האחרונה שבה איבדנו את הכל,ואנחנו ,הניצולים ,הוטל עלינו הכבוד להקים מחדש את הגזע האנושי,או את מה שנשאר ממנו.
פעם עוד האמנתי ל"עוד יהיה טוב,את תראי",למראה של חיוך,נגיעה ,אבל עכשיו כל זה חסר משמעות.
מלחמה ארורה,והכל בחסות האלוהים,מלחמה דתית,איש איש נלחם על אמונותיו הכוזבות,אלוהים תפס אותנו לא מוכנים הפעם,נלחמים עד כלות הנשימה.
בכל מלחמה אנשים קיוו שהיא תהיה האחרונה,והפעם זאת כנראה המלחמה האחרונה,הנשימה האחרונה של האנושות.
והרי כבר היו נבואות שהעולם ייחרב,ע"י הטבע כמובן,אבל פה הטבע לא היה צריך אפילו להתערב,בני האדם קיבלו את מה שמגיע להם,הם הרסו את מה שבנו בעצמם,בנו בעזרת אנוכיות,כאב של אחרים,יצירת פחד ובריחה מהאמת,שהם לא יותר מאינטרסנטיים שרוצים להיות נאהבים,אבל לא אכפת להם מאף אחד.
ובעצם,כל המתים,אין להם כל חשיבות,כי לא נשאר מי שיתאבל עליהם,או יידע שהם היו חיים פעם.
אני יושבת באחד הרחובות הכי עמוסים בת"א,בשנות ה20 ,לפחות ,ומה נשאר ממנו?
כל היופי עשוי מפלסטיק נעטף בחרס והתכלה כלא היה מעולם.
ואיזה מין יופי זה הוא בעצם?חיקוי עלוב לחיים שרצינו לבנות לעצמנו,לחיים שרצחנו.
ואלוהים,שהחליט להתנקם על הרכושתנות הזאת כשכל דת חושבת שהיא יותר חשובה מהאחרת,ושלה יש זכויות יתר,הזכות לצאת למלחמה,למשל, ולקבוע מי יחיה,ומי ימות.
אז...שרדתי.אבל אין לזה כבר טעם,כי אין לי בשביל מי לחיות ואין מי שיראה כמה יפה אני חייה.
היה שלום,
עולם,והפעם אני אשלול ממך את הזכות לבנות עולם חדש,מרגישה כמו אלוהים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
