אני חושבת שהמילה 'מוזר' תסכם יפה את התקופה האחרונה.
בעיקר מוזר ששוב יוצא לי לכתוב פה, כמו ילדה קטנה ומטומטמת בת 13.
חלאס עברתי את הגיל הזה לא? 17 וחצי זה מזעזע בשביל להיות חלק מהישראבלוג המזעזע הזה..
אבל הרגשתי שאני חייבת לחפור למישהו ואין.
כי עופר אשכרה ניסה לנשק אותי, כי נתן רוצה אותי, כי אני רוצה אהבה אמיתית,כי אני חלק מהכל אבל לא חלק מכלום, כי אני שמנה נורא, כי אני בקושי נוהגת, כי הכל פשוט.. מוזר.
נורא מוזר. נראה מוזר. מריח מוזר. מרגיש מוזר, לא שייך כזה..
ככ השתדלתי שיהיו לי את "החבר'ה שלי" ובסוף נתקעתי לבד. קצת פה, קצת פה, קצת שם, טיפה שם. אין לי את המקום שלי להרגיש אמיתית טבעית ולדבר חופשי ולא משנה בכמה "חבר'ה" אני נמצאת.
ואפילו כשאני מאחלת לעצמי ומייחלת לאנורקסיה, זה לא זורם טוב
ועם כמה שטוב לי ככ לבד ובלי חבר... ואני ככ חופשייה ומשוחררת... כן חסרה לי אהבה.
והעובדה שאתמול היה צריך להיות לנו שנה.. כמה מוזר. כאילו במקרה השמיעו את השיר שלנו ברדיו בדיוק אז. והרי לא נפרדנו לפני הרבה זמן בכלל, היית הקשר הכי ארוך שלי ומוזר לאבד את זה.
מוזר שכמעט טבעתי בים אם לא היו שמים לב בזמן
מוזר שכמעט מתנו כשהבלמים באוטו לא עבדו ברמזור האדום וניצלנו בנס של שנייה,
מוזר שזה לא הזיז לי במיוחד
מוזר שאני מרגישה שהתבגרתי והתבשלתי אבל עוד רוצה להשאר ילדה קטנה טובה ותמימה של אבא.
עם כמה שטוב, מאושר, הזוי וחופשי... בעיקר- מוזר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
AllStam