לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נהר גועש ושמו החיים שלי

כבר המון זמן שאני חושבת לפתוח בלוג, כזה שיכיל את מה שעובר עלי באמת, בעילום שם, יומן שישאר לי למזכרת. כמובן שלא ידעתי שיהיה כל כך מעניין... אבל כל כך. אפשר קצת שעמום לחיים?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הטיול שהמלחמה סידרה לי


אז הגיע הזמן לטיסה של הבן לקאמפ בארה"ב.

כשהזמנתי את כרטיסי הטיסה הכל היה נעים ונחמד בארץ, והזמנתי אותם דרך טורקיש אירווייז, שנחשבת לאחת החברות הטובות והמובילות בשוק.


הזמנמתי והייתי רגועה. ואז החלו הבעיות. דברא ראשון הגיע מייל מהחברה, שבגלל שהוא בן 13 וחצי, הם לא מתחייבים להיות אחראים עליו, מעל גיל 12 הם דואגים לדיילת שתנחה אותו אבל לא שתשאר איתו וץהיה אחראית עליו בקרקע. בהתחלה האינסטינקט שלי אמר לעבור חברה, אבל אז התקשרתי לחברה והם הרגיעו אותי  שאין לי מה לדאוג וברור שהם יהיו אחראים רק שלא ישהו איתו בשדה התעופה. אין בעיה אמרתי לעצמי, הלו הוא באמת ילד אחראי ושקול וממילא הטיסת המשך היא מייד... וליתר בטחון הודעתי לחברת התעופה שהוא צריך עזרה עקב שבר שעבר ואחרי הליכה מתנפחת לו הרגל, מה שהיה הדבר החכם ביותר שעשיתי ,בדיעבד.


בכל שרוול חיכה לו מישהו עם רכב ממונע ולקח אותו הלאה לאן שהוא היה צריך.


בקיצור ביום רביעי, הבחנתי בלוח הטיסות שהטיסות כולן מתעכבות וממריאות באיחור. עכשיו, אפילו עשר דקות עלולות להיות קריטיות במקרה שלו והטיסה הבאה ליוסטון היא 24 שעות אחר כך.


היינו בחתונה של בת של חברה שלי ובמהלך כל החתונה התכתבתי עם אמא שלי ואחותי ואמא שלי המקסימה כתבה שהיא תפגוש אותנו בשדה התעופה ונראה מה קורה, אם הטיסה תאחר אז ניסע איתו או אני או היא או שתינו..


בבוקר לקחתי את הדרכון , שמלה להחלפה ותחתונים וגם כמה יורו שהיו לי בבית ונסענו עם האקס שלי לשדה התעופה.


בעשרה לעשר הוא היה אמור להמריא, התקשרתי אליו והוא אמר שהמטוס אפילו לא הגיע עדיין לשרוול. מייד הלכנו לדלפק של טורקיש ובקשנו לעלות על הטיסה שיוצאת שעתיים אחרי. כמובן ששום דבר לא יכול ללכת חלק , הפקידה אמרה שהיא לא יודעת אם אפשר בגלל שאין מספיק ארוחות על המטוס, זאת אומרת שמקום יש אבל ארוחות לא . טיסה של שעתיים, למי אכפת מהארוחות? אבל היא הייתה קשה מאוד, בסוף אמא שלי התקשרה לסוכנת הנסיעות שלה, משדה התעופה והיא מייד רשמה אותנו לטיסה שיצאה מייד אחר כך.


כצפוי הבן שלי פספס את הקונקשייו ואיתו המון ישראלים (הייתי מצמידה אותו למישהו כי פגשנו הרבה בשדה אבל אף אחד לא המשיך ליוסטון לכל אחד היה יעד אחר) . כבר כשנחתתי קבלתי אס אמ אס ממישהו בשם רמי שהבן שלי איתו ושאני אתקשר כשאגיע, אין על הישראלי םבעולם הזה, זה בטוח!


הבן שלי חיכה לנו ממש בכניסה ורמי, שישב איתו שעתיים !!! הראה לנו לאן לגשת לקבל את כרטיס הטיסה החלופי ומשם שלחו אותנו למלון , שבגלל הקונקשיין המפוספס הגיע לבן שלי ועלה לנו ממש גרושים להוסיף אותי ואת אמא שלי, וכבר נשארנו שם מחמישי בבוקר עד שבת בלילה כי אם כבר הגענו לאיסטנבול אז לא נטייל בה? (לא יודעת מה הייתי עושה אם זה היה השבוע שזה נשמע קצת יותר לחוץ ומסוכן שם אבל נראה לי שגם הייתי נשארת.


הגענו למלון, התקלחנו והתרעננו ויצאנו לסיור ראשון בעיר היפהפיה הזו. לקחנו מונית עם נהג נחמד מאוד שלקח אותנו לסיבוב של שעה והסביר לנו באנגלית שבורה, עד שהגענו למקום ממנו יוצאים סיורי השיט לבוספורוס. זה סיור של שעתיים כמעט ,מאוד יפה, עוברים את כל הגשרים ורואים בדרך המון ארמונות ומצודות ובתים יפים. מגיעים למיצרים ומסתובבים.


בדרך חזרה כבר ירד הערב (החושך שם רק בשעה תשע ככה שהיה עוד אור מלא), והחלו להפתח שווקי הלילה בטיילת, אז כמובן שקנינו מזכרות ומתנות, אכלנו את השווארמה המפורסמת ולקחנו מונית חזרה למלון.


בבוקר לאחר ארוחת הבוקר המאוחרת נסענו עם הבן שלי לשדה התעופה, לאחר שהוא נסע על הכיסא הממונע לעבר המטוס שלו לקחנו את המטרו לגראנד באזר, שוק ענק ומקורה , אומרים שגודלו כ 50 רחובות, וזה די הגיוני כי הוא ממש לא נגמר.


אמא שלי קנתה שם טבעת משגעת, ישבנו בבית קפה טורקי ושתינו מיץ תפוזים סחוטים והמשכנו להסתובב בין חנויות השוק, שכוללות בעיקר חנויות תיקים, חנויות שטיחים, חנויות תכשיטים וחנויות מנורות, כשהכל חוזר על עצמו כל הזמן. ויקר. מאוד יקר. אפשר להתמקח אבל אני לא אוהבת כשמתחילים איתי כל כך גבוה. אמרתי לאמא שלי שלמה שלא נחזור עם המטרו קצת אחורה כי ראיתי שווקים ברחובות ומלא חנויות שנראות טוב, וכך עשינו. מצאנו שוק מקסים וגדול שקנינו בו תיקים, כולל תיקי נסיעה שיהיה לנו איפה לשים את הכל (באנו לטורקיה עם פחות או יותר תרמיל ושקית) , וכל מיני שטויות לבנות של אחותי, טי שירטים לבן הגדול שלי שנשאר לבד בישראל ולא מצאתי לו מתנה ראויה, ודובדבנים טעימים מאוד. אהה ותחתונים מעולות :-) שזו הייתה הקניה הכי טובה שלי שם.


אחרי שעות של שיטוטים וישיבה בבית קפה למרות שהייתה בכל האזור הפסקת חשמל, כבר ירד הערב והחלטנו לחזור למלון. נשאר לנו וואוצר של הבן שלי לארוחת ערב במלון אז התקלחנו והתלבשנו וירדנו לארוחת הערב. עכשיו, האוכל שיצא לנו לאכול שם במהלך כל הטיול היה מהגרועים שאכלנו, ממש תפל ולא מעניין.. אותו דבר לגבי הארוחת  ערב אבל לא נורא, היינו ממש גמורות אז הלכנו לישון.


בבוקר ארזנו את הדברים ואפסנו אותם בחדר מיוחד במלון ויצאנו לכיוון אתרי התיירות שמומלצים, היינו במסגד הכחול, בכנסיית סופיה המרשימה ולבסוף בארמון טופקאפי המהמם, בעיקר הנוף הלא נורמאלי שנשקף ממנו.


בדרך חזרה החלטנו למשוך כמה שאפשר והלכנו במסלול של המטרו, כשאנחנו דוחות כל פעם את העליה בעוד תחנה ועוד תחנה כי כל כך נהננו לשוטט ברחובות המדהימים, קונות רחת לקום, תבלינים ומפות רקומות. אבל בעיקר בעיקר נהנות מהרחובות השוקקים והיפים.


חזרנו למלון, התקלחנו בספא ונסענו עם השאטל לשדה התעופה.


כמובן שכבר בשדה, בהמתנה למטוס התחילו כל מיני ידיעות על התקפת טיליחם על תל אביב שהחמאס הודיע שתתקיים בתשע... עשיתי מה שאני יודעת לעשות מצויין.. הזמנתי מהדיילת יין ונרגעתי :-)


הבן הגדול שלי היה אצל בן זוגי בצפון והייתי רגועה לגמרי.


שתי תובנות מהטיול: הטורקים מקסימים, אין מצב שעלינו למטרו ולא קמו לאמא שלי, אין מצב שרק הבטנו המפה ולא נגשו ובקשו לעזור לנו להגיע. כמובן שבתנאי שאתה לא ישראלי, אבל אנחנו הקפדנו לא לדבר עברית. לא רצינו עימותים.


התובנה השניה שאיסטנבול יפהפיה ומדהימה, ושיש הרבה מה לראות שם, אבל פחות מה לאכול, ואגב ממש לא זולה.


זהו, מקוה שבדרך חזרה יהו לו פחות דרמות... אני כבר שוקלת לשנות לו את הטיסה שלא תהיה דרך איסטנבול למרות שבדרך חזרה יש לו המתנה ארוכה יותר.


 


 

נכתב על ידי optimologit , 20/7/2014 15:24   בקטגוריות ילדים זה שמחה, אופטימי, אקטואליה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הים יום הולדת


היום יש לי יום הולדת. אני בת 42.

עם נסיון של שנתיים, אני קובעת בבטחון, גיל 40 הוא הגיל בהא הידיעה. השנתיים האחרונות היו כל כך טובות .

דברים לא זזו רק מכח האנרציה כמו בגילאי שלושים ו... ולא נעו בכח האומוציות כמו בגילאי עשרים ו...

הדברים נעו כי גרמתי להם לנוע וכי כיוונתי אותם. אני הרבה יותר שלמה, הרבה יותר יודעת, אפילו שאותי גיל 40 תפס בעיצומן של תהפוכות בחיים שהיו עלולות למשוך אותי למטה.

דווקא השינויים האלו, חיזקו אותי ועיצבו את מי שאני היום. גדלתי בזכותן.

לא שלא הייתי מוותרת על מה שקרה, שלא תבינו לא נכון, זה לא שאני אומרת איזה מזל שחליתי, ועוד יותר מזל שעברתי את הגרושין הלא סימפטיים האלו, אבל כשהחיים מחלקים לימונים, יש מצב שהלימונדה תצא טעימה, ולהרגשתי ,זה מה שיצא בסוף.

 

אז מה אני מאחלת לעצמי ליום ההולדת? דבר ראשון, והכי חשוב, בריאות. אני מאמינה שאם תהיה לי בריאותי, כל השאר יסתדר ויהיה טוב. אבל זה ברור לא?

אני מאחלת לעצמי להיות שלמה עם ההחלטות שלי, שיהיה לי טוב במקום החדש אליו אני עוברת, לי ולבניי כמובן.

אני מאחלת לעצמי שקט. שקט נפשי, ויציבות. דבר שלא היה אצלי בשנים האחרונות, אבל בחודשים האחרונים התנחל לו השקט אצלי, והמגמה ברוכה. שרק ימשיך.

אני מאחלת לעצמי להמשיך להיות מוקפת ביקרים לי, שאני כל כך אוהבת, משפחתי המדהימה, התומכת, העוטפת.

בן זוגי האוהב, המפנק, הרגיש.

שילדי , שכל יום שעובר מבגר אותם והופך את החיים לסוערים פחות , ואת הדינמיקה המשפחתית לטובה ,רגועה ונעימה.

בחברי למקום העבודה, שכל כך נעים לי איתם.

שהפרנסה תהיה מצויה בשפע, טפו טפו.. לפחות כמו היום, אין תלונות.

והכי חשוב, שהצחוק שמאפיין כל כך אותי ואת הקרובים לי, ימשיך להשמע תמיד ולהדהד בין קירות ביתנו.

וגם למדינה הזו, שגם אם חלמתי פעם לעזוב אותה, אבל הבנתי שכל כך טוב לי כאן, אני מאחלת שקט ושלווה (דווקא הרעש על הקוטג' מוצא חן בעיניי אבל זהנ רעש חיובי).

זהו, הולכת לארוז, הילדים אצל אבא שלהם השבת ואני ובן זוגי מצפינים לצימר מפנק.

שבת שלום .

נכתב על ידי optimologit , 17/6/2011 08:17   בקטגוריות אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עצלנית


אין לי מילה אחרת. כמה פעמים אני חושבת לעדכן את הבלוג, הרי אני עוברת כל הזמן חוויות ודברים שאני רוצה לזכור.

המחשב הנייד שלי זמין לי וגם את הפנאי אני יכולה למצוא אבל אני פשוט לא מצליחה להביא את עצמי להתיישב ולכתוב.

כנראה שבזמנים טובים אין כל כך מוטיבציה, אבל אין לי תלונות.

אז קצת עדכונים,

לפני שבועיים הייתי בביקורת בבית החולים והכל בסדר. להתראות עוד 4 חודשים.

בקיץ הקרוב אני עומדת,אם הכל יסתדר, לעבור לגור עם החבר  שלי והבנים שלו והבנים שלי...יהיה שמח.

אני רק בהתלבטות לגבי החפצים שלי כי יש לי דירת 5 חדרים מסודרת ומלאה, החחל מריהוט מושלם, דרך כלי מטבח והמון, דרך חפצי נוי , וגם לחבר שלי יש אותו דבר.

אז את חדרי  הילדים אני אעביר כמובן, את הסלון אולי נעביר לחדר המשפחה שם ,אבל לכל השאר אין מקום וצורך.

עכשיו, אני יודעת שאם עוברים לגור ביחד אז צריך לחשוב שזה לכל החיים אבל מה לעשות שאני קצת פחות רומנטית וחושבת גם מה יקרה אם לא יסתדר, מבאס אותי להשכיר את הדירה המושלמת שלי, עם האמבטיות המושקעות והפרקטים והוילונות העדינים ושמישהו לא ישמור . שמעתי כבר סיפורים מסמרי שיער על איך שהרסו כל מיני דברים בדירות. הציעו לי לסגור חדר אחד ולשים בו את כל הריהוט, אבל אני לא הייתי רוצה לשכור דירה עם חדר נעול. יש בזה משהו לא נעים.

עם הילדים לא פשוט לי עכשיו, בעיקר עם הגדול שנכנס לו בסערה לגיל ההתבגרות, אבל החלטתי שאני ,בחצי שנה הקרובה משקיעה בו את הכל, אז השבוע אנחנו מתחילים טיפול אצל פסיכולוג מאוד מומלץ (350 ש"ח לשעה) ומצאתי סטודנט שיגיע פעמיים בשבוע לשעתיים לעזרה בלימודים/שעורים/מבחנים (בעלות של 70 ש"ח לשעה), בקיצור לא נראה לי שיהיה לי כסף לאוכל בזמן הקרוב...... אבל הגדול ממש חייב לשפר את הציונים וההתנהגות.

מקווה מאוד שתהיה הצלחה לטיפול.

בעבטודה הכל בסדר. הצלחתי להתרגל לעבודה, להלחץ פחות מגודל האחריות, ואפילו להנות מהעובדה שאני מסתובבת בחוץ לפעמים, פוגשת כל מיני אנשים ובכלל, זה תפקיד שכולל התחברות עם אנשים, שרובם נחמדים שזה דבר אהוב עלי.

שבת שלום שתהיה לכולםםםם

נכתב על ידי optimologit , 21/1/2011 08:26   בקטגוריות בריאות., גרושים, ילדים זה שמחה, אהבה ויחסים, אופטימי  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  optimologit

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לoptimologit אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על optimologit ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)