לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נהר גועש ושמו החיים שלי

כבר המון זמן שאני חושבת לפתוח בלוג, כזה שיכיל את מה שעובר עלי באמת, בעילום שם, יומן שישאר לי למזכרת. כמובן שלא ידעתי שיהיה כל כך מעניין... אבל כל כך. אפשר קצת שעמום לחיים?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

הרהורים ליום המשפחה


לכבוד יום המשפחה יצא לי לחשוב על משמעות המשפחה בעידן המודרני, זה שבו ממש לא נורא להודות שאנחנו לא מתאימים, או שנגמר מה שהיה, להפרד ולבנות זוגיות שניה ושלישית, שהרבה פעמים כוללות גן ילדים נוספים. 

ואני רוצה לצעוק, לאאאא , תחשבו הייטב לפני שעושים כזה צעד. זה ממש נכון שעדיף לילד לגדול באוירה טובה ועם זוג הורים אוהב אבל אני חושבת שהרבה פעמים האוירה עכורה כי מרגישים שיש ברירה ורק צריך לתפוס קצת אומץ .

 

כשבעלי עזב את הבית, אמא שלי כתבה לו מכתב. מכתב שנודע לי עליו רק בדיעבד ושהוא הודה בפני שלא היה לי האומץ לפתוח ולקרוא כי הוא ידע כמה כאב ואמת יש במכתב הזה. 

ומה היה במכתב הזה? היא כתבה שם, את מה שאני מבינה היום, מה שרק הנסיון בתור גרושה עם ילדים מבהיר עד כמה זה נכון.

היא כתבה שאין כמו נישואים ראשונים , ששום דבר לא יחליף לעולם את ההורות המשותפת מהתחלה ועד הסוף, אפילו שהילדים גדלים ויש בני זוג שהכי מסתדרים איתם בעולם, זה לעולם לא ירגיש נח כמו אבא ואמא. 

 

וכמה שהיא צדקה, אלוהים, כואב לי ושרוף לי כמה שזה נכון. אני חושבת הרבה על העניין הזה, על מה יהיה נניח, אם שני הבנים שלו(של בן זוגי) יהיו מאוד מוצלחים ויסתדרו בחיים והילדים שלי לא? איך הוא יתייחס לזה שאני צריכה נניח לתמוך באחד הילדים שלי כלכלית, כשזה לא יהיה סימטרי? 

ואם אחד הילדים שלי בגיל 30 עם אישה וילד יצטרך לגור אצלי כמה חודשים בגלל שיפוץ/מצוקה/גרושים.... מה אז? איך זה יתקבל?

דברים שהם טריויאלים וברורים מאליהם כשזה אמא ואבא מקבלים משמעות שונה עכשיו. 

וההפך. איך אני אתייחס לעובדה שבן זוגי מוכן לקחת משכנתא גדולה בשביל לעזור לילדיו לקנות דירה? 

ומה יקרה אם בגלל בן זוגי (נניח כן? הכל בסדר טפו טפו) הילדים שלי, בתקופת הצבא יעדיפו ללכת לאבא שלהם? 

אני כבר ממש לא מדברת על הצביטה הזו, שאני מקבלת כשאני רואה משפחות מסורתיות בכל מיני ארועים, שאבא ואמא מגדלים ביחד את הילדים, שלכל אחד מהם שמורה הסמכות שלו, ולא כמו עכשיו שאני לבד בכל נושא גידול הילדים ולא משנה כמה אני משתפת אותו ומסמיכה אותו, פעם בשבוע זו פשוט לא הורות.  אלו דברים שכל אחד יודע, שאני מאמינה שאפילו בלהט העניינים, דווקא כן נלקחים בחשבון, אולי לא עד הסוף אבל מבינים שמעכשיו מישהו יגדל את הילד לבד. מה שאף אחד לא לוקח בחשבון זה את העתיד הרחוק. 

 

ואני רק רוצה לצעוק: תעצרו, תחשבו לפני שאתם מפרקים משפחה. 

יותר טוב, שילמדו בבתי הספר מצידי כמה משפחה זה כמו חברה, וכשהתחתנתם והחלטתם להביא ילדים , קחו בחשבון שזה לכל החיים. שהילדים יקשרו אתכם ושלא משנה מה יקרה, אין כמו אבא ואמא הביולוגים, פשוט אין (למעט מתעללים אבל אנחנו כמובן מדברים רק על הנורמאלים). 

נכתב על ידי optimologit , 16/2/2013 18:23   בקטגוריות גרושים, ילדים זה שמחה, אהבה ויחסים  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מה יש לכם הגברים???


סביבות גיל 40, כנראה סביבת הגיל המסוכנת ביותר.

המסקנות המתבקשות: גברים הם עם חלש, מבולבל ואנוכי.  לא כולם, יש גברים מדהימים ומשפחתיים וששמים את המשפחה בראש סדר העדיפויות. נדמה לי שאפילו מצאתי אחד כזה :)

ולמה אני התעוררתי על צד שמאל עכשיו???

בגלל אחיו של בן זוגי. נקרא לו גל, למרות שזה שם בדוי לחלוטין.

גל ואשתו גרים בעיר מבוססת במרכז הארץ. לשניהם משרות בכירות ומתגמלות. יש להם שלושה ילדים ,לגדול רק הייתה בר מצווה לפני חודש, והקטן אולי בן חמש.

כשהכרנו, לפני כשנה וחצי אהבתי לראות אותם. אהבתי להתארח אצלהם, בית חדש ומרווח, הוא תמיד דיבר כל כך יפה על המשפחה שלה ועליה דיבר בהערצה.

לפני שלושה-ארבעה חודשים התגלו הסדקים הראשונים. גל מאוד מאוד קרוב לבן זוגי, מספר לו הכל ,ובכלל מדבר איתו לפחות שלוש פעמים ביום בטלפון.

"היא מאוד קרה" אין סקס, לבן הקטן צריך לקרוא הודיני...היא לא תומכת, לא מכילה.... ודרך אגב הכל נכון.

היא בחורה מקסימה, אבל קצת מתנהגת כאילו מקל תקוע בתחת שלה, לא חמה ולא מתערבבת יותר מידי. אבל היי, ככה התחתנת איתה, גם לפי מה שאתה אומר, היא מעולם לא הייתה חיית סקס ומעולם לא הייתה חמה ועוטפת. ורק לפני כמה חודשים סיפרת לי שהיא החברה הכי טובה שלך, ושהתחתנת עם האדם הכי מדהים בעולם.

בקיצור זה התחיל בנסיעות תחופות לחיפה,לחברה שלו מהתיכון שנפגשים הרבה ויוצאים,

עכשיו, גל עד לפני שלוש שנים שקל 150 קילו, ואז עשה ניתוח קיצור קיבה והוריד המוןןןן והיום הוא חתיך על, אין חברה שלי שראתה אותו ולא נדלקה עליו, ורק אשתו מסרבת להתעלף מהפלא, היא עוד זוכרת כמה הוא היה שמן וזה קשה.

אז פתאום הוא מקבל מספרי טלפונים בהמונים, ובנות מסתכלות עליו ומתחילות איתו וזה כיף, והוא חוזר הביתה ואשתו לא מתעלפת, אז הוא חוזר לחיפה ויורד עם בחורה לאוטו ועושים מה שעושים והוא נוסע חזרה הביתה ולא יכול לחכות כבר לבילוי הבא. והאשה מתחילה להתמרמר מכל הנסיעות האלו ומכל הבילויים האלו, מתחילים ויכוחים והוא מתחיל להבין שלא טוב לא ושהוא לא רוצה יותר להיות איתה והוא ממש חייב לעזוב, והם הולכים לייעוץ זוגי בשעה תשע ובעשר הוא כבר בדרך צפונה.....

ואז מגיעה קוקי, וקוקי זו כבר התאהבות, היא חמה ומכילה ומעריצה אותו והיא מושלמת בעיניו עם מקצוע טוב, ונראית טוב ומתלבשת צעיר והמון תחומי עניין.... ועכשיו הוא כבר ממש לא יכול ללכת הביתה כי כל עוד הוא שם הוא סובל. ואז הוא מחליט שנחכה לבר המצווה ואז נעזוב ובאמת, יום אחרי הבר מצווה הוא כבר מיידע את אשתו שזהו, נגמר, שאין שום תקווה לנישואים ושהוא רוצה לסיים בטוב.

והיא מנסה לעשות משהו, מנסה להשאיר אותו, בכל מה שהיא יכולה , בהתחלה באיומים ואז בטוב אבל מהר מאוד היא מבינה שנגמר וזהו ואין סיכוי כי הוא לא רוצה והוא כבר ממש לא שם, ואז היא פונה לעורך דין ולבלש, מגלה הכל ויוצאת לקרב.

היא לא מוכנה להתפשר, רוצה את כל הרכוש שישאר אצלה, ולא מוכנה לשמוע על הליך של גישור.

עכשיו, לה יש משפחה חזקה מאוד, גם בתמיכה הנפשית (בעיקר אמא שלה שמעודדת אותה להכנס בו בצורה מזעזעת) וגם כלכלית, למשפחתה ממון רב ואין להם בעיה לשלם לעורכי דין בעוד הוא צריך להכנס להלוואות ובלאגן והוריו לא בדיוק עומדים מאחוריו ומעודדים, רק בן זוגי ,וגם הוא נותן לו לא מעט על הראש (טוב האמת מגיע לו בהרבה דברים, בעיקר בהתנהלות מול הילדים).  שזה ממש קשה, להתמודד ככה מול כל העולם.

עכשיו, זה אדם שהיה ממש אב השנה ,הוא והבן הגדול כל הזמן ביחד, חובבי ספורט מושבעים, הוא זה שמבשל בבית, שמעיר בבוקר את הילדים ומשלח אותם לבית הספר, ופתאום משפטים כמו אני רוצה למצוא דירה בחיפה, אני אראה את הילדים פעם בשבוע....

הוא התקין לה האזנה באוטו ושמע שיחות שהיא ערכה עם אמא שלה ואהאחים שלה והבין שיש לה כבר עורך  דין והבין מה הבלש צילם ומצא, ושמע איך מכניסים לה מילים לפה, מילים שאחר כך הוא שמע ממנה.

בקיצור, המצב עכשיו הוא כזה: הם גרים באותו הבית, הוא לא מוכן לצאת מהבית עד שאין הסכם, הוא ישן בחדר של אחד הבנים שישן עם הבן השני, הוא יוצא ומבלה וישן אצל החברה שלו, אין לו כרגע מאיפה לשלם עורך דין יקר, והיא מסרבת לשמוע על גישור או למכור את הבית.

היא עכשיו במוד של מלחמה, מחוממת מכל הסובבים אותה ופגועה מהבגידה.

עכשיו, אני ובן זוגי מכירים את האישה החדשה, יצאנו איתם כבר שלוש פעמים. אתמול ביקשו שנצא איתם שוב, אמרתי לבן זוגי שאני לא מסוגלת. לא בא לי לראות אותה. הוא ביקש ממני שאני אעשה הפרדה בין החברה של אחיו ובין החברה שהייתה לבעלי, אבל אני לא מסוגלת. זה חוזר אלי וזה נראה לי דומה.

אני רוצה להאמין שלעולם אני לא אתפתה להיות עם גבר נשוי, לא משנה עד כמה הוא יספר לי שהוא בדרך החוצה, שלא מבינים אותו בבית ושאין לו כלום עם אשתו.

אני באמת מאמינה שמאחורי כל גבר מבולבל במשבר, אם יש אישה שמוכנה לקבל אותו, יש לה חלק, קטן קטנטן בעניין. עד שהוא הכיר אותה הוא חשב שאולי יש סיכוי לנישואיו, הוא אמנם היה מסונוור מהבנות אבל אני מאמינה שעם תמיכה והעובדה שאשתו התחילה לחטוף סטירה והייתה מוכנה לעשות הכל בשביל לשמר את הנישואים, אולי היה סיכוי, אבל ברגע שהוא מאוהב זה נגמר ולא יהיה שום סיכוי.

אני יודעת שהחברה שלו לא אשמה וזה רק הוא...ככ לפחות כולם חושבים, אבל לדעתי גם לה יש חלקיק קטן של אשמה.

בקיצור, אצלי הסיפור לא היה זהה אמנם, אבל זה כל כך דומה בכל כך הרבה דברים, ואני יכולה להגיד היום שהוא מתחרט מרה על הכל, אני בטוחה בזה.

ואני רואה עוד בית נהרס למול עיניי וזה עצוב לי וכואב.

נכתב על ידי optimologit , 2/12/2011 11:13   בקטגוריות גרושים, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



כעס


כבר מזמן בא לי לכתוב את הפוסט הזה. אבל אני עצלנית. אז דחיתי דחיתי אבל אני חייבת להוציא את זה.

אני ממש יודעת שהנישואים שלי נגמרו ושאין מצב בעולם שאי פעם אני והוא נהיה משמעותיים אחד עבור השני במשמעות זוגית. 

אני לא מעוניינת. אני לא רואה אותו כגבר, הוא איש קטן מאוד בעיניי. 

אבל

תמיד יש אבל.

תמיד ראיתי את עצמי במסגרת משפחתית. מסגרת משפחתית, כמה מיושן מצידי, כוללת אמא, אבא וילדים. לא עשיתי ילדים בשביל לגדל אותם לבד.

אני לא מפסיקה לקנא. אני יודעת כמה זה טפשי, אבל אני רואה את הסדרה "כאן גרים בכיף" וזה בדיוק מה שרציתי, ומה שהרגשתי שהיה לי, הרבה בלאגן, הרבה חוש הומור, אמנם האמא היא הכח וההגיון והחוק והכל אבל יש אבא ויש איזה שיתוף ויש תא משפחתי. וזה כל כך חסר לי. 

לא הוא אישית, באמת שלא, פשוט עם אף אחד זה לא ירגיש כמו עם אבא ביולוגי.

היום הסתכלתי על חבר שלי נוזף בבן שלו שהמקרר פתוח כל כך הרבה זמן..... וחשבתי...אם הוא יגיד את זה לילדים שלי כשנעבור לגור ביחד זה יתקבל ממש אחרת, ולא יפה. 

ועכשיו, ממש במקרה, יש בערוץ 10 כתבה על זה. צובט לי בלב.

אני נגד גרושים. נגד. יכול להיות שיש מקרים שזה ממש בלתי נמנע, השאלה אם זה שיש את האופציה הזו של גרושים בתודעה לא גורמת לאנשים להסגר ולהחליט מוקדם מידי שאין דרך חזרה. 

בנינו משפחה, שזה סוג של עסק, ועכשיו אחד השותפים נטש את העסק. וכמה שיש אבותת שמעורבים אחרי הגרושים, ומנסים, ומתערבים ומשתתפים, זה לעולם לא יהיה כמו זוג הורים יציבים בבית. 

הזנה יש בר מצווה לבן שלי. מה זה השנה? בעוד חודשיים וחצי.

בינתיים לא סגרתי כלום. לא בית כנסת, לא אולם, לא טיול לחול כלום. 

אין לי שותף. כשהילד החליט שהוא רוצה לעלות לתורה , בא האב הגאון ואמר לי שזה מאוד מאכזב אותו שהילד רוצה לעלות לתורה. 

אני לא יכולה להניע אותו שיעזור לי בהחלטות ובסגירות, כמו שהייתי יכולה במידה והיינו נשואים. עכשיו ממש אין לי עם מי לדבר.

נדמה לי שהוא פשוט מפחד שהוא יצתרך לשלם על משהו חלילה. 

אז עכשיו זה אני, בחינוך של הילדים, בהחלטות עליהם ובדברים שקשורים אליהם. ואני ממש גרועה בקבלת החלטות, וזה גורם לי ללחצים עכשיו וגם גורם לי לא לעשות כלום בנדון. אנ י יודעת שאני צריכה להתעשת ולעשות אבל פשוט אין לי את האנרגיה בשביל זה. 

 

עוד דבר שאני רואה כגרושה , כמה אבות פשוט חושבים שהכמה שקלים שהם משלמים מזונות, קונים את החינוך,הרווחה והטיפול בילדיהם. עכשיו הם ךא צריכים לעשות כלום. איך אדם יכול לעזוב את הילדים שלו, לא לראות אותם גדלים ומתפתחים ונופכים לאנשים ? 

 

איך אני שומעת משפטים מגברים כמו- לא מעניין אותי איך , תסתדרי????     (לא מדברת על ה X שלי הוא ממש ממש לא כזה). 

איך יש לי חברה שאמא שלה נפטרה ובמהלך השבעה האבא לא הסכים לשמור על גוזליו הקטנטנים??? או אפילו לקחת אותם לכמה שעות??? (השבעה בטבריה, הילדים גרים בראשון לציון והשכנות והחברות הן אלו ששמרו על הילדים!!!). 

רק לפנישנה-שנתיים אהבתם וניהלתם משק בית ועכשיו מה ? שנאה יוקדת.

תודה לאל אצלי זה לא המצב.

הפסיכולוג של הבן שלי, שעורך גם איתי לא מעט שיחות, טוען שאני מאוד סלחנית. אני חושבת שאני פשוט התקדמתי .

פשוט עצוב לי החלום המנופץ הזה. כואב לי.

אבל הכי הכי, אבל הכי הכי, יש בי המון כעס בלב.

המון כעס על הנטישה באמצע הדרך. על הפרוק של הבית. כעס. שממאן לעבור ולא משנה כמה אני סלחתי לו על כל השאר, על זה שהילדים שלי גדלים בלי אבא שלהם בבית אני פשוט כועסת. 

 

ועל הדמות האבהית שעומדת להכנס בקרוב לחייהם באינטנסיביות יש לי הרבה מה לכתוב...וזה יגיע בקרוב. 

 

שבת שלום

נכתב על ידי optimologit , 1/4/2011 20:01   בקטגוריות גרושים, אהבה ויחסים  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  optimologit

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לoptimologit אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על optimologit ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)