אז הגיע הזמן לטיסה של הבן לקאמפ בארה"ב.
כשהזמנתי את כרטיסי הטיסה הכל היה נעים ונחמד בארץ, והזמנתי אותם דרך טורקיש אירווייז, שנחשבת לאחת החברות הטובות והמובילות בשוק.
הזמנמתי והייתי רגועה. ואז החלו הבעיות. דברא ראשון הגיע מייל מהחברה, שבגלל שהוא בן 13 וחצי, הם לא מתחייבים להיות אחראים עליו, מעל גיל 12 הם דואגים לדיילת שתנחה אותו אבל לא שתשאר איתו וץהיה אחראית עליו בקרקע. בהתחלה האינסטינקט שלי אמר לעבור חברה, אבל אז התקשרתי לחברה והם הרגיעו אותי שאין לי מה לדאוג וברור שהם יהיו אחראים רק שלא ישהו איתו בשדה התעופה. אין בעיה אמרתי לעצמי, הלו הוא באמת ילד אחראי ושקול וממילא הטיסת המשך היא מייד... וליתר בטחון הודעתי לחברת התעופה שהוא צריך עזרה עקב שבר שעבר ואחרי הליכה מתנפחת לו הרגל, מה שהיה הדבר החכם ביותר שעשיתי ,בדיעבד.
בכל שרוול חיכה לו מישהו עם רכב ממונע ולקח אותו הלאה לאן שהוא היה צריך.
בקיצור ביום רביעי, הבחנתי בלוח הטיסות שהטיסות כולן מתעכבות וממריאות באיחור. עכשיו, אפילו עשר דקות עלולות להיות קריטיות במקרה שלו והטיסה הבאה ליוסטון היא 24 שעות אחר כך.
היינו בחתונה של בת של חברה שלי ובמהלך כל החתונה התכתבתי עם אמא שלי ואחותי ואמא שלי המקסימה כתבה שהיא תפגוש אותנו בשדה התעופה ונראה מה קורה, אם הטיסה תאחר אז ניסע איתו או אני או היא או שתינו..
בבוקר לקחתי את הדרכון , שמלה להחלפה ותחתונים וגם כמה יורו שהיו לי בבית ונסענו עם האקס שלי לשדה התעופה.
בעשרה לעשר הוא היה אמור להמריא, התקשרתי אליו והוא אמר שהמטוס אפילו לא הגיע עדיין לשרוול. מייד הלכנו לדלפק של טורקיש ובקשנו לעלות על הטיסה שיוצאת שעתיים אחרי. כמובן ששום דבר לא יכול ללכת חלק , הפקידה אמרה שהיא לא יודעת אם אפשר בגלל שאין מספיק ארוחות על המטוס, זאת אומרת שמקום יש אבל ארוחות לא . טיסה של שעתיים, למי אכפת מהארוחות? אבל היא הייתה קשה מאוד, בסוף אמא שלי התקשרה לסוכנת הנסיעות שלה, משדה התעופה והיא מייד רשמה אותנו לטיסה שיצאה מייד אחר כך.
כצפוי הבן שלי פספס את הקונקשייו ואיתו המון ישראלים (הייתי מצמידה אותו למישהו כי פגשנו הרבה בשדה אבל אף אחד לא המשיך ליוסטון לכל אחד היה יעד אחר) . כבר כשנחתתי קבלתי אס אמ אס ממישהו בשם רמי שהבן שלי איתו ושאני אתקשר כשאגיע, אין על הישראלי םבעולם הזה, זה בטוח!
הבן שלי חיכה לנו ממש בכניסה ורמי, שישב איתו שעתיים !!! הראה לנו לאן לגשת לקבל את כרטיס הטיסה החלופי ומשם שלחו אותנו למלון , שבגלל הקונקשיין המפוספס הגיע לבן שלי ועלה לנו ממש גרושים להוסיף אותי ואת אמא שלי, וכבר נשארנו שם מחמישי בבוקר עד שבת בלילה כי אם כבר הגענו לאיסטנבול אז לא נטייל בה? (לא יודעת מה הייתי עושה אם זה היה השבוע שזה נשמע קצת יותר לחוץ ומסוכן שם אבל נראה לי שגם הייתי נשארת.
הגענו למלון, התקלחנו והתרעננו ויצאנו לסיור ראשון בעיר היפהפיה הזו. לקחנו מונית עם נהג נחמד מאוד שלקח אותנו לסיבוב של שעה והסביר לנו באנגלית שבורה, עד שהגענו למקום ממנו יוצאים סיורי השיט לבוספורוס. זה סיור של שעתיים כמעט ,מאוד יפה, עוברים את כל הגשרים ורואים בדרך המון ארמונות ומצודות ובתים יפים. מגיעים למיצרים ומסתובבים.
בדרך חזרה כבר ירד הערב (החושך שם רק בשעה תשע ככה שהיה עוד אור מלא), והחלו להפתח שווקי הלילה בטיילת, אז כמובן שקנינו מזכרות ומתנות, אכלנו את השווארמה המפורסמת ולקחנו מונית חזרה למלון.
בבוקר לאחר ארוחת הבוקר המאוחרת נסענו עם הבן שלי לשדה התעופה, לאחר שהוא נסע על הכיסא הממונע לעבר המטוס שלו לקחנו את המטרו לגראנד באזר, שוק ענק ומקורה , אומרים שגודלו כ 50 רחובות, וזה די הגיוני כי הוא ממש לא נגמר.
אמא שלי קנתה שם טבעת משגעת, ישבנו בבית קפה טורקי ושתינו מיץ תפוזים סחוטים והמשכנו להסתובב בין חנויות השוק, שכוללות בעיקר חנויות תיקים, חנויות שטיחים, חנויות תכשיטים וחנויות מנורות, כשהכל חוזר על עצמו כל הזמן. ויקר. מאוד יקר. אפשר להתמקח אבל אני לא אוהבת כשמתחילים איתי כל כך גבוה. אמרתי לאמא שלי שלמה שלא נחזור עם המטרו קצת אחורה כי ראיתי שווקים ברחובות ומלא חנויות שנראות טוב, וכך עשינו. מצאנו שוק מקסים וגדול שקנינו בו תיקים, כולל תיקי נסיעה שיהיה לנו איפה לשים את הכל (באנו לטורקיה עם פחות או יותר תרמיל ושקית) , וכל מיני שטויות לבנות של אחותי, טי שירטים לבן הגדול שלי שנשאר לבד בישראל ולא מצאתי לו מתנה ראויה, ודובדבנים טעימים מאוד. אהה ותחתונים מעולות :-) שזו הייתה הקניה הכי טובה שלי שם.
אחרי שעות של שיטוטים וישיבה בבית קפה למרות שהייתה בכל האזור הפסקת חשמל, כבר ירד הערב והחלטנו לחזור למלון. נשאר לנו וואוצר של הבן שלי לארוחת ערב במלון אז התקלחנו והתלבשנו וירדנו לארוחת הערב. עכשיו, האוכל שיצא לנו לאכול שם במהלך כל הטיול היה מהגרועים שאכלנו, ממש תפל ולא מעניין.. אותו דבר לגבי הארוחת ערב אבל לא נורא, היינו ממש גמורות אז הלכנו לישון.
בבוקר ארזנו את הדברים ואפסנו אותם בחדר מיוחד במלון ויצאנו לכיוון אתרי התיירות שמומלצים, היינו במסגד הכחול, בכנסיית סופיה המרשימה ולבסוף בארמון טופקאפי המהמם, בעיקר הנוף הלא נורמאלי שנשקף ממנו.
בדרך חזרה החלטנו למשוך כמה שאפשר והלכנו במסלול של המטרו, כשאנחנו דוחות כל פעם את העליה בעוד תחנה ועוד תחנה כי כל כך נהננו לשוטט ברחובות המדהימים, קונות רחת לקום, תבלינים ומפות רקומות. אבל בעיקר בעיקר נהנות מהרחובות השוקקים והיפים.
חזרנו למלון, התקלחנו בספא ונסענו עם השאטל לשדה התעופה.
כמובן שכבר בשדה, בהמתנה למטוס התחילו כל מיני ידיעות על התקפת טיליחם על תל אביב שהחמאס הודיע שתתקיים בתשע... עשיתי מה שאני יודעת לעשות מצויין.. הזמנתי מהדיילת יין ונרגעתי :-)
הבן הגדול שלי היה אצל בן זוגי בצפון והייתי רגועה לגמרי.
שתי תובנות מהטיול: הטורקים מקסימים, אין מצב שעלינו למטרו ולא קמו לאמא שלי, אין מצב שרק הבטנו המפה ולא נגשו ובקשו לעזור לנו להגיע. כמובן שבתנאי שאתה לא ישראלי, אבל אנחנו הקפדנו לא לדבר עברית. לא רצינו עימותים.
התובנה השניה שאיסטנבול יפהפיה ומדהימה, ושיש הרבה מה לראות שם, אבל פחות מה לאכול, ואגב ממש לא זולה.
זהו, מקוה שבדרך חזרה יהו לו פחות דרמות... אני כבר שוקלת לשנות לו את הטיסה שלא תהיה דרך איסטנבול למרות שבדרך חזרה יש לו המתנה ארוכה יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
