לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נהר גועש ושמו החיים שלי

כבר המון זמן שאני חושבת לפתוח בלוג, כזה שיכיל את מה שעובר עלי באמת, בעילום שם, יומן שישאר לי למזכרת. כמובן שלא ידעתי שיהיה כל כך מעניין... אבל כל כך. אפשר קצת שעמום לחיים?


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


קטעים בקטגוריה: ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½ן¿½. לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

מה יש לכם הגברים???


סביבות גיל 40, כנראה סביבת הגיל המסוכנת ביותר.

המסקנות המתבקשות: גברים הם עם חלש, מבולבל ואנוכי.  לא כולם, יש גברים מדהימים ומשפחתיים וששמים את המשפחה בראש סדר העדיפויות. נדמה לי שאפילו מצאתי אחד כזה :)

ולמה אני התעוררתי על צד שמאל עכשיו???

בגלל אחיו של בן זוגי. נקרא לו גל, למרות שזה שם בדוי לחלוטין.

גל ואשתו גרים בעיר מבוססת במרכז הארץ. לשניהם משרות בכירות ומתגמלות. יש להם שלושה ילדים ,לגדול רק הייתה בר מצווה לפני חודש, והקטן אולי בן חמש.

כשהכרנו, לפני כשנה וחצי אהבתי לראות אותם. אהבתי להתארח אצלהם, בית חדש ומרווח, הוא תמיד דיבר כל כך יפה על המשפחה שלה ועליה דיבר בהערצה.

לפני שלושה-ארבעה חודשים התגלו הסדקים הראשונים. גל מאוד מאוד קרוב לבן זוגי, מספר לו הכל ,ובכלל מדבר איתו לפחות שלוש פעמים ביום בטלפון.

"היא מאוד קרה" אין סקס, לבן הקטן צריך לקרוא הודיני...היא לא תומכת, לא מכילה.... ודרך אגב הכל נכון.

היא בחורה מקסימה, אבל קצת מתנהגת כאילו מקל תקוע בתחת שלה, לא חמה ולא מתערבבת יותר מידי. אבל היי, ככה התחתנת איתה, גם לפי מה שאתה אומר, היא מעולם לא הייתה חיית סקס ומעולם לא הייתה חמה ועוטפת. ורק לפני כמה חודשים סיפרת לי שהיא החברה הכי טובה שלך, ושהתחתנת עם האדם הכי מדהים בעולם.

בקיצור זה התחיל בנסיעות תחופות לחיפה,לחברה שלו מהתיכון שנפגשים הרבה ויוצאים,

עכשיו, גל עד לפני שלוש שנים שקל 150 קילו, ואז עשה ניתוח קיצור קיבה והוריד המוןןןן והיום הוא חתיך על, אין חברה שלי שראתה אותו ולא נדלקה עליו, ורק אשתו מסרבת להתעלף מהפלא, היא עוד זוכרת כמה הוא היה שמן וזה קשה.

אז פתאום הוא מקבל מספרי טלפונים בהמונים, ובנות מסתכלות עליו ומתחילות איתו וזה כיף, והוא חוזר הביתה ואשתו לא מתעלפת, אז הוא חוזר לחיפה ויורד עם בחורה לאוטו ועושים מה שעושים והוא נוסע חזרה הביתה ולא יכול לחכות כבר לבילוי הבא. והאשה מתחילה להתמרמר מכל הנסיעות האלו ומכל הבילויים האלו, מתחילים ויכוחים והוא מתחיל להבין שלא טוב לא ושהוא לא רוצה יותר להיות איתה והוא ממש חייב לעזוב, והם הולכים לייעוץ זוגי בשעה תשע ובעשר הוא כבר בדרך צפונה.....

ואז מגיעה קוקי, וקוקי זו כבר התאהבות, היא חמה ומכילה ומעריצה אותו והיא מושלמת בעיניו עם מקצוע טוב, ונראית טוב ומתלבשת צעיר והמון תחומי עניין.... ועכשיו הוא כבר ממש לא יכול ללכת הביתה כי כל עוד הוא שם הוא סובל. ואז הוא מחליט שנחכה לבר המצווה ואז נעזוב ובאמת, יום אחרי הבר מצווה הוא כבר מיידע את אשתו שזהו, נגמר, שאין שום תקווה לנישואים ושהוא רוצה לסיים בטוב.

והיא מנסה לעשות משהו, מנסה להשאיר אותו, בכל מה שהיא יכולה , בהתחלה באיומים ואז בטוב אבל מהר מאוד היא מבינה שנגמר וזהו ואין סיכוי כי הוא לא רוצה והוא כבר ממש לא שם, ואז היא פונה לעורך דין ולבלש, מגלה הכל ויוצאת לקרב.

היא לא מוכנה להתפשר, רוצה את כל הרכוש שישאר אצלה, ולא מוכנה לשמוע על הליך של גישור.

עכשיו, לה יש משפחה חזקה מאוד, גם בתמיכה הנפשית (בעיקר אמא שלה שמעודדת אותה להכנס בו בצורה מזעזעת) וגם כלכלית, למשפחתה ממון רב ואין להם בעיה לשלם לעורכי דין בעוד הוא צריך להכנס להלוואות ובלאגן והוריו לא בדיוק עומדים מאחוריו ומעודדים, רק בן זוגי ,וגם הוא נותן לו לא מעט על הראש (טוב האמת מגיע לו בהרבה דברים, בעיקר בהתנהלות מול הילדים).  שזה ממש קשה, להתמודד ככה מול כל העולם.

עכשיו, זה אדם שהיה ממש אב השנה ,הוא והבן הגדול כל הזמן ביחד, חובבי ספורט מושבעים, הוא זה שמבשל בבית, שמעיר בבוקר את הילדים ומשלח אותם לבית הספר, ופתאום משפטים כמו אני רוצה למצוא דירה בחיפה, אני אראה את הילדים פעם בשבוע....

הוא התקין לה האזנה באוטו ושמע שיחות שהיא ערכה עם אמא שלה ואהאחים שלה והבין שיש לה כבר עורך  דין והבין מה הבלש צילם ומצא, ושמע איך מכניסים לה מילים לפה, מילים שאחר כך הוא שמע ממנה.

בקיצור, המצב עכשיו הוא כזה: הם גרים באותו הבית, הוא לא מוכן לצאת מהבית עד שאין הסכם, הוא ישן בחדר של אחד הבנים שישן עם הבן השני, הוא יוצא ומבלה וישן אצל החברה שלו, אין לו כרגע מאיפה לשלם עורך דין יקר, והיא מסרבת לשמוע על גישור או למכור את הבית.

היא עכשיו במוד של מלחמה, מחוממת מכל הסובבים אותה ופגועה מהבגידה.

עכשיו, אני ובן זוגי מכירים את האישה החדשה, יצאנו איתם כבר שלוש פעמים. אתמול ביקשו שנצא איתם שוב, אמרתי לבן זוגי שאני לא מסוגלת. לא בא לי לראות אותה. הוא ביקש ממני שאני אעשה הפרדה בין החברה של אחיו ובין החברה שהייתה לבעלי, אבל אני לא מסוגלת. זה חוזר אלי וזה נראה לי דומה.

אני רוצה להאמין שלעולם אני לא אתפתה להיות עם גבר נשוי, לא משנה עד כמה הוא יספר לי שהוא בדרך החוצה, שלא מבינים אותו בבית ושאין לו כלום עם אשתו.

אני באמת מאמינה שמאחורי כל גבר מבולבל במשבר, אם יש אישה שמוכנה לקבל אותו, יש לה חלק, קטן קטנטן בעניין. עד שהוא הכיר אותה הוא חשב שאולי יש סיכוי לנישואיו, הוא אמנם היה מסונוור מהבנות אבל אני מאמינה שעם תמיכה והעובדה שאשתו התחילה לחטוף סטירה והייתה מוכנה לעשות הכל בשביל לשמר את הנישואים, אולי היה סיכוי, אבל ברגע שהוא מאוהב זה נגמר ולא יהיה שום סיכוי.

אני יודעת שהחברה שלו לא אשמה וזה רק הוא...ככ לפחות כולם חושבים, אבל לדעתי גם לה יש חלקיק קטן של אשמה.

בקיצור, אצלי הסיפור לא היה זהה אמנם, אבל זה כל כך דומה בכל כך הרבה דברים, ואני יכולה להגיד היום שהוא מתחרט מרה על הכל, אני בטוחה בזה.

ואני רואה עוד בית נהרס למול עיניי וזה עצוב לי וכואב.

נכתב על ידי optimologit , 2/12/2011 11:13   בקטגוריות גרושים, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



דז'ה וו


אם כבר הכל התנהל טוב ביני ובין האקס, במהלך מחלתה של אימו והשבעה היו לנו שיחות נחמדות, גיליתי הבנה מלאה והסברתי לילדים .

נדמה לי שכבר כתבתי שהיה לו חוב למס הכנסה ,שקיבלתי מכתב שיש עיקול על האוטו , בגלל חוב של 5300 ש"ח... אחר כך גיליתי שהוטל עיקול על כסףה שהיה לי בחשבון הבנק והיום הבנק התקשר שהם צריכים להעביר את הכסף למס הכנסה.

עכשייו שתבינו, אין לי בעיה כלכלית, ברוך השם, זה כסף ששכב בבנק וחיכה שאני אחליף את האוטו.

אני גם לא מפחדת שאני לא אקבל אותו חזרה. אני יודעת בוודאות שכל שקל יוחזר אלי, ואני גם יודעת שהמקום העלוב והפחדן שלו זה יקרה כבר בשבוע הבא. אני ממש לא מוטרדת.

אז למה אני כותבת כאן בעצם???? אההה טוב ששאלתם.

 

אני כותבת כי זה ,מבחינתי, אור אדום שמאיר את העבר בגדול.

אני כותבת כדי להזכיר לעצמי מי הוא האדון.

תמיד מסובך במשהו, תמיד שוכח לשלם בזמן דברים, או אפילו להגיד שיש חוב כדי שאחרים יוכלו לדאוג לזה (אשתו למשל).

כשהיינו זוג צעיר ועני, הוא הקים איזו חברה (אחת מיני רבות) ומשך משכורת זעומה, וגם את הכמה שקלים האלה הוא היה מושך מאוחר, אפילו היה מסתובב עם הצ'ק בכיס ושוכח להפקיד.

ואז ,כשיש בעיה, הוא מפיל אותה תמיד על אחרים. כמו עכשיו, זה השותף שלו אשם, והוא צעק עליו והוא מסדר את זה ........

והכי הכי .....תזכורת לפנים קיבלתי מחוסר היכולת שלו להתמודד עם כלום. האיש המנהל הגדול, בעל חברה, לא מסוגל להתמודד עם שום דבר לא נעים.

כשגיליתי על העיקול בבנק , התקשרתי לשותף שלו מתוך ידיעה ברורה שהוא זה שיטפל בזה בכל מקרה, ומתוך כבוד לזה שהוא ישב שבעה על אמא שלו ולא נראה לי להטריד אותו בזה.

היום, כשהשותף שלו לא ענה לי, ניסיתי להתקשר אליו.(השבעה הסתיימה אתמול)... והוא לא ענה (דיברתי חצי שעה קודם לכן עם השותף ואני בטוחה שהוא עודכן).

לא יודעת למה חשבתי שאולי הוא התבגר, אולי הוא קיבל אחריות, אולי הוא קיבל ביצים של גבר.... לא יודעת למה חשבתי על זה.

אבל זה ממש לא ככה. הוא אותו יצור עלוב, חסר חוט שדרה ויכולת התמודדות אלמנטרית, שהוא היה תמיד.

כנראה שהחיים במרחק ממנו פשוט השכיחו ממני את זה, וגם ממש שמחתי שהוא מביע עניין בלקנות ממני את האוטו שאני מתה למכור ולא מצליחה (אמרנו כבר שהוא דביל? גם הוא נכנס לחובות בשביל לקנות את האוטו וגם זה אוטו לא ממש זול להחזקה...), וגם ריחמתי עליו  בגלל שאמ שלו נפטרה ככה.....

ואז היקום מיהר להסביר לי מיהו הגבר הזה, ומה  הוא שווה...או במקרה שלו לא שווה.

תודה לייקום

נכתב על ידי optimologit , 5/5/2011 19:03   בקטגוריות גרושים, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ימים קשים עוברים עלינו


תקופה לא טובה עוברת עלי. נדמה שכל האופטימיות ושמחת החיים לא מועילים כשמגיעה ההתמודדות עם גיל ההתבגרות הנורא.

אין יום ללא עימותים . באתר המדוב של בית הספר יש לו דף ארוךךךךך מלא בהערות על התנהגות ואי הכנת שעורים. הוא מתחצף, כלפי אחיו הוא ממש אלים ולפעמים אני ממש לא יכולה לסבול אותו.

בבית הוא פשוט מזלזל בחוקים. אני לא מחילה הרבה חוקים בבית, אבל יש כמה קוים אדומים שאני פשוט לא מרשה לעבור ואני בהחלט עקבית בשמירה עליהם ובאכיפה. בכוונה דאגתי שהם יהיו מינימלים וחשובים  כדי לא להכנס ליותר מידי פינות.

אז אם יש חוק שאסור לאכול בבית, מחוץ למטבח, ויש לי מטבח מרווח ומחומם ויש בו טלויזיה עם ממיר, את כל התנאים לאכילה נעימה, ואז אני מגיעה הביתה ומוצאת שאריות בסלון וחדר שלו ולפעמים גם בחדר שלי, בלי להתבייש.

על שעורים אני כבר לא מדברת. מזל יש את אתר בית הספר, כך  שפחות או יותר אני יודעת באיזה מקצועות היו שעורים, מתי הוא הפריע ומתי לא הביא ציוד או אחר. זה לא עוזר לי, כי לכל הערה יש לו תרוץ משכנע ברמה של תרוץ בכיתה ג, ולא בכיתה ז.

אני מאמינה שחלק גדול מהבעיה נובע מזה שהוא עבר לבית ספר חדש, עם כיתה ש90% ממנה לא מוכרים לה, והעשרה אחוז הנותרים לא נמנים עם חבריו הקרובים, והוא נאבק עכשיו על מעמדו החברתי (כנראה שהמאבק הוכתר בהצלחה כי מסתבר  שהוא די פופולרי).

ובכל המצב הזה  אני נמצאת לבד. אני צריכה להיות המכוונת, ומציבת הגבולות, והמחנכת והרכה והטובה והמכילה והרעה....בקיצור לבד.

ואז אני מתחילה לחשוב בעצם על הגרושים וכמה הם לא הוגנים כלפי הילדים. כמה כל אב שעוזב בית, מפקיר בפרוש את  הילדים שלו (אולי חוץ מאלו בעלי המשמורת המשותפת האמיתית אבל אני לא מכירה הרבה כאלו), כי כמה אפשר לחנך ילד בעם בשבוע ??? אבל המקרה אצלי גרוע הרבה יותר כי דווקא שיתפתי את אב השנה וניסיתי לרתום אותו לעזרה, והוא אפילו הציע לעזור ככל יכולתו.

תתקשר. אמרתי לו. תתקשר לילדים שלך מידי פעם, תשאל מה שלומם, איך היה, שירגישו שיש נוכחות נוספת של הורה. אני אשתדל הוא אמר.

מאז, ארבעה שבועות, טלפון אחד!!!!!! זהוא. לוקח אותם ביום רביעי לשעה, פעם בשבועיים לוקח לשבת ובזה מתמצה האבהות שלו.

אז אני מבינה שהכל תלוי בי ולא מקדישה לו יותר אנרגיה. הוא לא שווה אותי.

למזלי, החבר שלי ממש לא נבהל. להפך, הוא תומך בי ומפחד,שבאיזה שהוא מקום הבעיות עם הילד יגרמו לי להתרחק ממנו. הוא מצידו, שנעבור לגור שם ונתמודד ביחד. כזה שינוי מהקודם.

אבל איך אני יכולה לשנות שוב לילד את כל הסביבה שוב? ילד שעבר כל כך הרבה ואולי עד סוף השנה יתחיל סוף סוף להרגיש יציבות אני שוב אטלטל את עולמו ואעביר אותו סביבה ובית ספר וחברה???? ועוד להעביר אותו לגור עם שני אחים חדשים שעם אחד מהם הוא לא בדיוק החבר הכי טוב..........

 

עכשיו המצב הוא שיש לי  כל יום משהו. היום לדוגמא , הוא היה אמור לסיים ב 12, ומכיוון שהוא איבד את המפתח שלו הבן הקטן נתן לו את המפתח שלו, והוא הגיע הביתה שתיים וחצי, כשהקטנציק יושב ליד הדלת. בררררר

 

ברור שהמאבק היום יומי הזה נותן בי את אותותיו ואני נטולת אנרגיות בתקופה האחרונה. אולי גם העובדה שאני עובדת מאוד קשה לא עוזרת גם במקרה של ההתמודדות עם הבן וגם במקרה של האנרגיות שלי.

 

בקיצור...עכשיו מעונן אבל בקרוב, ואני מרגישה את זה, השמש עומדת להפציע. תמיד הכי חשוך ממש לפני עלות השחר לא????

נכתב על ידי optimologit , 16/12/2010 23:00   בקטגוריות ילדים זה שמחה, גרושים, שחרור קיטור  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
כינוי:  optimologit

מין: נקבה




הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 40 פלוס , משפחתי וחיות אחרות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לoptimologit אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על optimologit ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)